מחשבות קצרות בעקבות שלישי-חמישי בגביע המדינה, אף כי שלישי כבר נראה כמו היסטוריה וחמישי, תיכף-תיכף גם.

דייויד לוגאן נראה מאוד לא מרוצה על הספסל, מה שלא מפריע לו לעלות משם בכל רגע שצריכים אותו ולצלוף צ'אקה מלאת גאווה. הוא מבין את התפקיד שלו ולוקח זריקות בקצב אש מבלי קשר לתוצאת הזריקה הקודמת, בדיוק כמו שקלע ברמה גבוהה אמור להיות. אלא שאצל קלע תמיד יש מלכוד: הוא נבחן כמעט אך ורק על סמך שתיים-שלוש הזריקות האחרונות שלו. אפילו מאמנים מנוסים שראו הכל ירגישו צורך לבצע שינוי בעלילה אם שחקן כמו לוגאן מחטיא שלוש רצופות, אחרי שלוש שקלע קודם. קלע זה תפקיד עם הילה, אבל גם עם תקרה. לוגאן, בעונה שלו כאן, מגלם את זה הלכה למעשה.

ראש שבט האפרים להט מתשוקה על כיסא הפרשן, הרבה יותר מכל אחד אחר שאחז מיקרופון במהלך החצאים והגמר. הוא שאג לתוך המיקרופון הרבה יותר מאשר עשה את זה בשנים האחרונות כמאמן, שם בכלל העדיף לאפשר לעוזריו להתבטא ולחלק הוראות. המלצה בעקבות האדרנלין המחודש: שכח מהאימון, לך על פרשנות בטלוויזיה ושאר ענייני תקשורת למיניהם ושמור על התשוקה שם. עם זאת, קצר ב15-10 אחוז את כמויות המלל.

על הדמיון המסוים בין גל מקל לדורון שפר כתבתי כאן לא מעט לאורך השנים, ועכשיו מצטרפת עוד אבחנה שהקרדיט עליה הולך לברזלית המוחות, פרופסור (לעתיד) שירה ברזל: הזריקה לשלוש הולכת ומזכירה את זו של שפר בתקופה שלאחר הפרישה הראשונה. הרגליים מאבדות קצת את היציבות באוויר, ונרשם מעין מאמץ רב מהרגיל בשחרור הזריקה. אתם מוזמנים לבדוק את זה.

עוד עניין עם מקל: הוא התחיל לדבר בביטחון רב ועם סימני קריאה בסופי משפטים, לא עוד שלוש נקודות או סימני שאלה. תכל'ס, לעת דמדומיו של מאירק'ה רב-הרושם, ואף שכבר שיחק במכבי ת"א בעצמו, מקל מסתמן כאוחז הדגל האלטרנטיבי. זה שאומר בפה מלא שבטח שאפשר לנצח את מכבי ת"א בגמר וגם מראה דוגמא אישית. יום אחד זה עוד יצליח לו. בעצם, כבר הצליח עם ג"ג. השאלה אם מכבי ת"א תיתן לו הזדמנות להסתובב עוד הרבה זמן מחוץ לצהוב.

אחד המושגים הכי שימושיים אחרי הפסדים למכבי ת"א במשחקים צמודים הוא "היה חסר לנו גרוש ללירה". הלירה, מנוחתה עדן, הלכה לעולמה לפני שנים רבות. היכולת של הביטוי לשרוד כל כך הרבה שנים ולהישמע בפיהם של אנשים שטרם נולדו כשהלירה היתה קיימת, מפעימה לא פחות מהמשחק של מקל בגמר. לא דבר מובן מאליו, השורשים העבותים שיצר כאן "הגרוש ללירה". מה הדבר הבא, תומרינגו סטאר מונה פתאום את באגס באני בין גיבורי ילדותו?

לפני המשחק דיברו על ארבעה גבוהים שמכבי חיפה תוכל להעמיד, כדי להקשות על מכבי ת"א המדולדלת בקו הקדמי. ארבעה? בקושי זיהיתי אחד. לא כל שחקן גבוה יכול להזיק למכבי ת"א במעמד כזה, ולא הגובה קובע. יש עוד אלמנטים כמו כישרון, הניסיון, השלב בקריירה בו הוא נמצא ועד כמה שחקן שייך לרמה הגבוהה ביותר או לא.

ק"ק, קוז'יקרו וקאר, סיימו בגמר עם שתי נקודות ו-1 מ-7 ב-40 דקות משותפות. בגיל 72 (אם כבר במשותף אז הכל), כנראה שאין אלא לבחור באחת מהמסקנות: או שקשה להם לשחק פעמיים בתוך 48 שעות, או שקשה לשחק פעמיים בתוך 48 שעות כשהיריבה השנייה היא מכבי ת"א. וישנה גם אופציה נוספת והיא: קשה להם לשחק פעמיים בתוך 48 שעות כשהיריבה שלהם היא מכבי ת"א, והמשחק מתקיים באולם הביתי שלה.

ואם גבוהים, האם אנחנו צופים בימים אלה ממש בשקיעתו של תורן אירופי נוסף, עוד בטרם פרח? דארקו פלאניניץ' לא מתלבש טוב על קבוצת הקלעים של מכבי ת"א, אלא אם המטרה בלשלם מאות אלפי דולרים היא להעסיק חוטב עצים. בקרוב בגלטסראיי כלשהי הקרובה למקום מגוריך. הדקות הספורות שקיבל בגמר היו יכולות להיות של עידן זלמנסון, אבל כנראה שבמכבי ת"א אוהבים להרגיש על הצד הבטוח ולמרות שזלמנסון מצטלצל סוג-של-אירופה, פלאניניץ' עדיין קצת יותר. בכסף שהוא מקבל בחודש אפשר להחזיק את הפועל פתח תקווה נשים סיבוב שלם. זלמנסון ימשיך לשבת ואם פעם חשבו שהטובים לטיס והגבוהים לכדורסל, בישראל הסיכוי הגדול ביותר שלך להצליח בכדורסל הוא אם תהיה רכז. או עסקן.

ומה עם איזה דיבורון על פול סטול? לא חייבים, שהרי לכדורסלע חוקים משלו.

בהזדמנות זו, אגב, ברכות לאיתי סלע הפלאי על הסיפור החשוב יותר של אתמול: ניצחון ביתי לילדים של עירוני רמת גן על הפועל ת"א אחרי הארכה ומשחק מתוח מאוד.

שבת שלומות ונצורות.