לפני לא מעט שנים, יצא לי לנהל שיחה ארוכה עם שחקן עבר ידוע ומוכר של מכבי תל אביב. אחרי חילופי דעות בנוגע למצבה של הקבוצה נכון לאותה תקופה, שאלתי אותו לגבי כל אותם שחקנים טובים וראויים, שמוצאים את דרכם למכבי, רק כדי לגלות שהם מסופסלים עד אין סוף ועד אין קץ. פה אולי יקבלו שתי דקות, שם אולי שלוש, אבל בשורה התחתונה הם מזיעים הרבה יותר בסחיבת המזוודות הלוך ושוב דרך נתב"ג, מאשר על הפרקט בזמן משחקים.

תגיד, שאלתי את אותו שחקן, הכסף באמת עונה על הכל מבחינת אותם שחקנים? הרי שחקן - איזה שחקן שזה לא יהיה - רוצה קודם כל ולפני הכל לשחק. זה בדם של כולם, לא ככה? עזוב אותך משטויות, הוא אמר. את כל אחד משני הצדדים של המטבע אפשר לסכם בשלוש מלים: "X לא שותף" ו"ברכות ממנהל הבנק". וב'דרבי' הזה, הראשון תמיד יפסיד.

אתה מבין, הוא המשיך, לשחק אפשר בכל שלב, גם בגיל 30 ומעלה. אבל את הכסף שאותם שחקנים עושים בשנה אחת על הספסל במכבי, הם לא יעשו בשלוש, ארבע ולפעמים יותר שנים בקבוצות אחרות. אהבה למשחק? תמיד תהיה. משכורות כאלו ממכבי? ברור שלא תמיד. כולם מעדיפים את הכסף. על בליינד.

לא בטוח שאני קונה את זה כל כך מהר, אמרתי לו, בטח לא על בליינד. אם זה כל כך פשוט כמו שאתה מתאר, למה שחקנים כמו תומר שטיינהאור, ליאור ליובין, דרור חג'ג', גל מקל ואחרים העדיפו לעזוב את מכבי אחרי עונה אחת בלבד, כשכוחם עוד במותניהם, ולחפש להם קבוצות אחרות, שמן הסתם שילמו להם הרבה פחות? לא יכול להגיד לך בוודאות, הוא ענה, יכול להיות שעד כמה שהם רצו להיפטר מהקבוצה היא רצתה להיפטר מהם יותר מסיבות מקצועיות או אחרות. יכול להיות שהם באמת העדיפו להיות ראש לשועלים מאשר זנב לספסלי יד אליהו. לדעתי (כלומר, דעתו), השיקול הכלכלי מנצח בכל פעם, או לפחות ברוב המוחלט של המקרים.

נזכרתי היום בשיחה הזו, אחרי עוד דיווח על תוצאות הלילה ב-NBA, שכלל את המלים "כספי לא שותף". מאחר שנראה שבזמן האחרון, ואולי לא רק האחרון, הפכו שלוש המלים הללו לחלק כמעט אינטגרלי מסיקור הליגה, החלטתי להקדיש כמה דקות לבירור הנתונים בשטח.

אז ככה: מצד אחד, ב-22 מתוך 51 המשחקים שקיימו הקאבס העונה (43 אחוז), מופיעה הספרה אפס בטור דקות המשחק של כספי. מתוך עשרת המשחקים האחרונים, בחמישה הוא לא ראה פרקט בכלל, בשניים הוא שיחק דקה, בשניים נוספים שש דקות ובמשחק אחד שהה על המגרש עשר דקות תמימות. בסך הכל 24 דקות, במסגרתם תרם (?) שתי נקודות בלבד (ב-7-1 מהשדה), ארבעה ריבאונדים, שני איבודים, חסימה, חטיפה וארבע עבירות אישיות. המאזן העונתי, אגב, מראה 11.4 דקות לערב, בעיקר בזכות החודשיים הראשונים, במסגרתם כנראה ביזבז את כל הקרדיט שהיה לו אצל ביירון סקוט.

כל זה מצד אחד. מצד שני, אומרים הנתונים, חתום כספי עם קליבלנד על חוזה ששווה קצת יותר מ-6 מיליון דולר לארבע שנים. ממוצע של למעלה ממיליון וחצי דולר לעונה. לעניות דעתי הלא קובעת, אין מצב בעולם שאיזושהי קבוצה באירופה, כולל מכבי, תציע לו סכום שכזה. בטח לא במצב הכלכלי הנוכחי של רוב הקבוצות הבכירות. והאיש, יש לזכור ולהזכיר, עוד לא בן 25.

את כל הסיפור הארוך הזה, סיפרתי הבוקר לשחקן עבר אחר, ידוע ומפורסם אף הוא. שאלתי האם לדעתו יש מצב שכספי חוצה בקרוב חזרה את האוקיינוס האטלנטי, על מנת להיות 30-25 דקות בערב על איזה פרקט ישראלי או אירופאי. לא מאמין לך שאתה שואל בכלל, הוא אמר, בדיוק כמו בתל אביב, גם כאן ברור לחלוטין מי ינצח בדרבי.

shaharhermelin@gmail.com