מצד אחד, לא היתה לי שום כוונה לכתוב על מייקל ג'ורדן. באמת שלא היתה לי. הלא חגיגות יום הולדתו ה-50 של האיש נטחנו בימים האחרונים עד אין סוף ועד אין קץ תחת כל כלי תקשורת רענן, עם סיכומים, היי-לייטס וטורים של כל המי ומי בפרשני ישראל, ארה"ב, העולם ושביל החלב רבתי.

מצד שני, כאשר סוף השבוע של ה-NBA מוקדש לאול-סטאר, האירוע המשמים והמיותר מכל, וגם כאשר אנחנו אחרי עוד הפסד ביתי לא מעניין של מכבי ת"א ביורוליג (גיא פניני לתקשורת: "עוד לא איבדנו תקווה". ברור, רק חבל שאף אחד לא עידכן אותו שהתקווה איבדה אותם כבר בהפסד לויטוריה) ולקראת עוד מחזור לא ממש מסעיר בליגת קזינו - הגעתי למסקנה: למה לא קצת ג'ורדן, בעצם? יותר עדיף.

ואם כבר הצטרפות קיטשית-משהו לעדר, אז עד הסוף. מה יגיד יותר "ללכת עם הזרם" מאשר חמישים זיכרונות, תובנות, ורגעים ג'ורדניים, חלקם אישיים, חלקם קולקטיביים, אחדים בסדר כרונולוגי סביר, אחרים איך שבאו ועלו מתהום הנשייה. בעצם, חמישים נראה לי המון. למי יש כוח? החמישים היחיד שנראה לי הגיוני כאן הוא חמישים אחוז הנחה לעצמי. 25 רגעי ג'ורדן יספיקו לגמרי. הנה זה בא.

1. תחילת כיתה י"א - טלפון מחבר שחזר מביקור משפחתי בצפון קרוליינה: "יש פה שחקן שכולם אומרים שפעם יהיה שחקן גדול".

2. אמצע כיתה י"א - ישיבה מול הווידיאו המצ'וקמק בבית של אותו חבר, וצפייה חוזרת ונשנית בקלטת שנשלחה מצ'אפל היל. על המסך, סל הניצחון בגמר המכללות, ומיד אחריו פרדי בראון של ג'ורג'טאון מתבלבל ומוסר לג'יימס וורת'י, ובכך גם קובר את הסיכוי האחרון של ג'ורג'טאון לנצח, וגם רושם את הפרק המשמעותי הראשון בדברי ימי ג'ורדן.

3. אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' - ניסיון עילאי לא להחמיץ שום דקת כדורסל שהערוץ הראשון מואיל לשדר. כבר ברור שג'ורדן שחקן-שחקן. גם פטריק יואינג, כריס מאלין וסם פרקינס תותחים. במקביל, כמעט מהרגע הראשון ועד עצם היום הזה לא מבין מה עשו בנבחרת ארה"ב "עילויים" כמו ג'ון קונקאק, ג'ו קליין, סטיב אלפורד וג'ף טרנר.

4. גמר הטורניר האולימפי 84' - ההתעללות בספרד של סן אפיפניו, פרננדו מרטין, קורבלאן, חימנז, איטוריאגה וחבריהם. הפעם הבאה שאראה כוכבי על אירופאים כל כך חסרי אונים תהיה שמונה שנים אחר כך, בברצלונה. עיינו ערך "דרים טים".

5. יום אחרי פרסום תוצאות דראפט 84' - ויכוח סוער עם חייל ביחידה, שמגדיר את עצמו מומחה NBA, וטוען בלהט שפורטלנד עשו בשכל שבחרו את סאם בואי במקום את ג'ורדן. הנימוק ה'מנצח' שלו: "ג'ק רמזי (מאמן פורטלנד ואגדה בזכות עצמו, לא נכחיש זאת) לא טועה במצבים כאלה".

6. ההפסד לדומיניק ווילקינס בגמר תחרות ההטבעות 1985, ובעיקר המבט של "חכו-חכו אתם עוד תשמעו ממני" בעיניים של ג'ורדן.

7. הניצחון על אותו ווילקינס בגמר התחרות של 88', כולל ההטבעה מקו העונשין.

8. המחשבה הראשונה שעלתה לי בראש אחרי הצפייה באותה תחרות: ג'ורדן-מה-ג'ורדן, ווילקינס-מה-ווילקינס, דוקטור ג'יי היה ונשאר המטביע הגדול מכולם.

9. הכסאח המתמשך עם אייזיה תומאס. אייזיה, שלא סובל את כל תשומת הלב שג'ורדן מקבל כבר בעונת הרוקי שלו, דואג "לייבש" אותו לחלוטין במשחק האול-סטאר של אותה שנה. הוא ואחרים לא מוסרים לג'ורדן כדור אחד. הנקמה מגיעה ב-92', כאשר מייקל, כך אומרים, מטיל וטו על צירופו של תומאס לדרים-טים. וכל זה רק תוספת לפיצוצים בין הבולס לפיסטונס ברמה הקבוצתית. כיף גדול לנו.

10. האליפות הראשונה - בעיקר הסל ההוא ברבע האחרון של משחק מספר 2, תוך החלפת הידיים באוויר. לעניות דעתי המאוד לא קובעת, אם לא הסל הכי גדול שלו אי פעם מבחינת הקושי ומושלמות הביצוע - לכל הפחות אחד מחמשת הגדולים. עובדה: אפילו פיל ג'קסון חייך.

11. התהייה האם קליף לווינגסטון, חברו לקבוצה של ג'ורדן, מסתובב ברחבי שיקגו ודורש לעצמו קרדיט על האסיסט לאותו מהלך.

12. הדמעות והחיבוק עם הגביע אחרי הזכייה באליפות הראשונה.

13. אולימפיאדת ברצלונה 92' - הדרים-טים לא עושים הנחות גם ב-60 הפרש. במיוחד בארקלי וג'ורדן.

14. הפרישה הראשונה - כמה חודשים אחרי, טלפון מניו יורק. לואיס הלך לראות את ג'ורדן משחק בייסבול. "נו, איך הוא?", אני שואל. לואיס: "זבל. אם זו היתה הרמה שלו בכדורסל, אפילו הניקס לא היו לוקחים אותו".

15. שברון הלב של לואיס אחרי ההפסד של הניקס לרוקטס בגמר 1994, כולל המשפט האלמותי: "אם כשג'ורדן איננו אנחנו לא לוקחים, כנראה שכבר לא ניקח לעולם".

16. החזרה הראשונה ל-NBA - 55 נקודות מול הניקס, אלא מי. לואיס לא עונה לטלפון גם שבוע אחרי המשחק

17. המשחק ההוא עם המיליון מעלות חום מול יוטה.

18. הסל ההוא מול בראיון ראסל של יוטה.

19. הרחמים על קארל מלון וג'ון סטוקטון, שרק בגלל ג'ורדן אין להם טבעת אליפות.

20. ואז המחשבה שכנ"ל לגבי בארקלי.

21. הפרישה השנייה - התערבות על מאה ש"ח עם חבר. אני טוען שג'ורדן עוד יחזור. הוא אומר שבחיים לא.

22. הניסיון שלא צלח עד היום לקבל מאותו חבר את אותם מאה ש"ח.

23. ההקלה אחרי הפרישה הסופית, והמחשבה שזה היה צריך להגיע מזמן.

24. עד היום, כשמתחילים לכתוב את השם בגוגל, עולה קודם "מייקל ג'קסון". עובדה.

25. המסקנה שלמרות הכל-בכל-מכל-כל, במשחק בשכונה הייתי בוחר את מג'יק ואת דוקטור ג'יי לפניו.

shaharhermelin@gmail.com