אחד מענפי הספורט הבולטים בארץ הוא עיסוק בספקולציות. מי יבוא, מי ילך, את מי צריך להשאיר ואת מי לא. להערכתי, זה הספורט האהוב ביותר על בני העם הזה, הרבה יותר מאשר מה שקורה על המגרש, ורק סנטימטר-שניים פחות מאשר ההימורים עצמו בטוטו ווינר ודומיו שהם-הם ענף הספורט הגדול והמשגשג ביותר בעת הזו.

אז הנה אחת על הפרק גם כאן: להשאיר או לא להשאיר את דייויד לוגאן?

אותו טיפוס קשה לעיכול לעיתים, אותו אחד שלא היה ברור בתחילה לשם מה הגיע ומי בכלל מביא שחקן שכשל למדי אצל אוברדוביץ' ואיוונוביץ'. אותו שחקן שגם עכשיו רבים מסמנים כאחד שצריך לומר לו שלום בתום העונה הזו, כחלק מגל פרידות מתבקש בהתאם לעונה אירופית חלשה.

והתשובה שלי: להשאיר.

האיש אמנם חתום לשנתיים בלאו הכי על פי דיווחים, אבל כבר ראינו שחקנים שחתמו גם לשלוש, ולא נשארו אפילו חצי עונה. חוזים, כידוע, טובים בהצלחות. פחות רלוונטיים בכישלונות.

ראיתי את לוגאן מסריח את המגרש לא פעם במשחקים שבהם לא תרם כמעט, אבל גם בפעמים שבהם שינה משחקים כמו באגדות. היה לו אחד כזה במלחה, כשהחזיר את מכבי ת"א ממינוס תשע בצרור שלשות ומשם לניצחון. היה לו קטע כזה גם אתמול נגד אילת. היו גם אחרים.

הפלוס שלו מאוד ברור: הוא קלע מהסרטים, שעונה אחד לאחד לביטוי 'לא רואה בעיניים'. הטווח שלו עצום, הוא לא שם על אף אחד. יורה. וזה נכנס. שמונה-תשעה מטר כמו כלום. קלע של 40% לשלוש לפחות, שהתרגל למעמדו כשולף הקבוע שמוקפץ כדי להציל את המולדת, והפסיק לחדור ולהגיע לקו העונשין (לא היתה לו אפילו זריקה אחת משם לאורך כל הטופ 16).

עוד פלוס: אחרי כל כך הרבה שנים באירופה האגו פחות קריטי כרגע, הוא קם מהספסל ולמד לחיות עם הסיטואציה. אתמול, בהיעדרו של ריקי היקמן, הוא עלה בחמישייה בפעם הראשונה במשחק ליגה.

אם אפשר לקרוא הבעות פנים, לוגאן לא מת על זה. היה מעדיף ודאי לשחק 30 דקות ולשמש שחקן חמישייה. אבל אחרי ייבוש כמעט מוחלט בפנתינאייקוס, מצבו במכבי ת"א משופר מאוד. הוא האיש שעולה במינוס 7, ולכולם ברור שתיכף תגיע, קרוב לוודאי, הפצצת שלשות ב-80 אחוז. מין 4 מ-5 נונשלנטי כזה כשההבעה על הפנים לא תשתנה: הוא לא מבין על מה הביג דיל והצהלות מסביב, בסך הכל עושה מה שהוא יודע. קולע, ונשאר בתוך הבועה שלו. אז על מה המהומה?

האיש מנוסה מאוד, וזו תהיה טעות לוותר עליו. ששה משחקים אחרונים של יוגב אוחיון בליגת קזינו בלי אף שלשה ו-25 אחוז משלוש בטופ 16 ביורוליג, רק מעידים עד כמה.

אני לא מכיר את לוגאן אישית, אבל מתרשם שהמבע האדיש שלו אינו תולדה של חוסר מאמץ או היעדר מחויבות. לתחושתי, הוא רואה וקולט ומרגיש הכל, אבל מתנהג כמו מישהו שחי בעולם משלו. וכאלה הם קלעים גדולים, גרים בראש של עצמם ולא אוהבים שמפריעים להם.

תנו כדור ורדו למטה, שום דבר אישי, כן?

כמובן שמכבי ת"א תלך עם התחושות שלה בהתאם למה שיקרה בהמשך העונה. הפסד בדרך לאליפות יסלק מפה כמעט את כולם בדרך לעוד בנייה מחדש, אבל משחקי קליעה טובים של דייויד לוגאן – והוא הולך ומצטמצם לקליעה נטו ככל שחולפת העונה – עשויים להשאיר אותו כאן.

בעיניי, ממש לא משנה אם הוא מדרבן את האחרים וחי את המשחק ברמת השאראס. כל עוד האיש מסוגל לשמור על סוג של אטימות ולשנות משחקים לטובת מכבי ת"א, הוא בהחלט יכול להישאר בנישה שלו: גיבוי מהספסל להובלת כדור וראש המחלקה למעשי גבורה מחוץ לקשת.