מדי פעם יוצא להפועל ת"א הקטע הזה של הגאווה, ואז היא לא מרשה סל קל. גם לא למכבי ת"א. לפחות ממה שראיתי לאורך העונה, אף קבוצה בארץ לא הורידה העונה את השחקנים של מכבי ת"א לרצפה בתוך הצבע, כמו שעשו השחקנים של הפועל. ובראשם, כנהוג וכמקובל, מתן נאור.

כשמשחקים ככה בהגנה פחות חשוב מה עושים בהתקפה, כפי שהשיב חביב הסיפרה, בריאן רנדל, בראיון הקצר במחצית ובתרגום חופשי: נכון, קלענו רק 24 נקודות אבל זה לא שהם קלעו 50, הם קלעו 28. מבחינתי, צריך לנצח בנקודה ולהם אסור לקלוע סל. אם ייגמר 28-29 זה טוב לנו.

"שחקני הפועל מלאים בעבירות" אמר לקראת הסיום ניב רסקין, אבל בסופו של משחק טור העבירות הראה 22 להפועל ו-23 למכבי. מבלי להשוות למכבי כרגע, אין לי ספק שהפועל פוצצה לפחות עוד 15-12 עבירות שלא נשרקו. וזה, לפעמים, ההבדל הקטן בין ניצחון להפסד. כשלא מתבטלים בפני מכבי ת"א נפתחות אפשרויות שאנשים מסוימים מהססים אפילו להעלות אותן על שפתותיהם לפני המשחק. קרדיט גדול להפועל ת"א בעניין הזה.

לנחישות של אדומי העור יש חלק גדול בניצחון, וכמובן גם לעובדה שדווין סמית' פגש מולו שניים משחקני ההגנה היותר טובים בליגה – נאור ורנדל. כמובן שגם משחק חוץ אחרי טיסה לויטוריה הוא כמעט תמיד מוקש, ולא משנה אם זו מכבי אשדוד או הפועל ת"א. יש קבוצות שמנצלות את זה כדי לעקוץ, יש כאלה שמנסות, מתקרבות ולא מצליחות.

נהוג לומר שאין קשר בין משחק מסוים לבא אחריו, אבל כל מי שהיה בויטוריה וטס לשם פעם יודע, שמדובר בנסיעה מפרקת איברים. הניצחון שהשיגה שם מכבי ת"א ביורוליג הרים, מן הסתם, את השחקנים להיי מסוים שאחריו אפשר רק לשקוע ולצנוח ולהיחבט. זה בדיוק מה שקרהכשהיא פגשה הפועל ת"א שעומדת על שלה. לא הכי חיננית בעולם, אבל מאוד רוצה לשלוח מסר ולהיאבק.

בלאט צודק במה שתמיד נשמע כמו תירוץ אחרי הפסד, אבל הוא אומר אמת: "אנחנו אחרי 15 ניצחונות ליגה רצופים וזה ממש לא היה המשחק הקובע ביותר עבורנו. וכל הכבוד להפועל . . . ". מצד שני, אם כבר 'משחקים לא קובעים', היה גם אחד כזה נגד חולון לפני שבוע שהלך צמוד. שם העלבון היה פחות צורב אם היה נגמר בהפסד.

זה לגמרי לא ספורטיבי אפילו ברמת הדיבור, אבל למכבי ת"א יש את הלוקסוס להחליט איפה היא "מכוונת" להפסיד ואיפה פחות. ממש כמו טניסאי שרואה שלא הולך לו במערכה מסוימת, מוריד הילוך ושומר כוח למערכה הבאה כדי לבוא חד ודרוך יותר. לא כל כך מהר "נותנים" משחקים במכבי, אבל אם לוקחים בחשבון הפסד-שניים-שלושה בליגה, דרבי לא אמור להיות כלול בזה. והפועל לא מספיק טובה לנצח את מכבי כשזו חדה ומחושבת. אז כן, די ברור שהיא היתה לא חדה ולא מחושבת הפעם.

האופן שבו מכבי הגיעה למשחק לא מוריד דבר מהיכולת של בר טימור שחגג 21 שלשום, והמספרים שהשיג. 20 נקודות ב-26 דקות ו-4 מ-5 לשלוש מזכים אותו בכל מחמאה שהושמעה ועוד תישמע, ביחס למשחק שלו נגד מכבי ת"א. במיוחד מרשימים ה-4 מ-5, שמעמידים אותו כרגע על 41% עונתי מחוץ לקשת. אם טימור יקלע סביב המספרים האלה לאורך הקריירה, עניין שעד לא מזמן אפשר היה להטיל ספק לגביו, הוא יגדל להיות חבוב-חבוב רציני מאוד.

מה שמביא אותי לעניין צורם שיצא מפיו של רסקין, שקלע וואחד סל עצמי לו, לערוץ בו הוא משדר ולכדורסל כאשר דיבר על טימור אתמול.

"לא הרבה ידעו על טימור עד היום", הוא אמר, לפני שהקצין והודיע: "לא ידעתם על טימור עד היום, לא הכרתם את שמו, והנה הוא כוכב המשחק".

מדובר במחזור ה-19 של הליגה הזו, שהדבר היחיד שמציל אותה הוא הפסד של מכבי ת"א, והעובדה שפה ושם עוד יש איזה בר טימור לרפואה.

האם רסקין אומר, שבמשך 18 מחזורים איש לא שם לבו אל טימור בליגה המאוד חשופה טלוויזיונית הזו? האם בכל משך הזמן הזה לא למדו להכיר או להעריך אותו? האין זה זלזול מוחלט בכל אוהדי הכדורסל שצופים בו באופן קבוע? או שאולי הוא מדבר לעוד 120 שהצטרפו חד פעמית לשידור, כי שמעו שיש דרבי, ומתעלם מהגרעין הקשה?

ואולי הוא פשוט נגרר לדימוי הקבוע ונתקע בו כמיטב המסורת של ההיסטריה התקשורתית פה, שתמציתה: עד שלא שיחקת נגד מכבי ת"א, או ניצחת את מכבי ת"א, ובעיקר עד שלא שידרו אותך נגד מכבי ת"א, אתה לא באמת קיים.

האם 18 מחזורי ליגה קודמים בליגת קזינו + עונה סוחפת של טימור בליגה הלאומית ושידורים חיים רבים גם שם אם כי בערוץ קטן + הצלחה נהדרת בקיץ עם נבחרת העתודה = שום-כלום וכלום-שום?

אתמהה ממושכות ונואשות ולא אבין זאת.

חוזר לרגע לעניין מתן נאור, עם טוויסט בעלילה. האיש אמנם קלע ב-12 אחוז משלוש בתשעה המשחקים האחרונים וזה בחו"כ קטלני במיוחד, אבל שחקן עם אופי כמו שלו חסר מאוד למכבי ת"א. הכי מסור שיש לקבוצה שלו, משחק עם הלב בכל רגע נתון, דעתן ועומד על שלו ולא חושש להביע את עצמו. נכון שבמכבי ת"א ספק אם יכול היה להיות כזה, כי במכבי ת"א לא מודדים ככה שחקנים מאז ימי מוטי ארואסטי בערך, וגם לא תמיד מתייחסים למה הם חושבים אלא כמה ובאיזה אחוזים הם קולעים. ומצד שני – את מי מעניין איך היה נראה נאור במכבי ת"א אם וכאשר? בטח לא אותו.

בהקשרים של לב, קצת לא ברור איך במשחק כזה, אחרי ניצחון חשוב ביורוליג ולפני משחק חשוב נוסף, מורן רוט לא מקבל לידיים תפקיד משמעותי. ובדרבי תפקיד משמעותי הוא לאו דווקא להרביץ דאבל-דאבל, אלא לחטוף 3 כדורים, לקלוע שלשה חשובה עם סיום שעון ההתקפה, לסחוט שתי עבירות תוקף ולמסור 4 אסיסטים. רוט יודע לעשות את הדברים לא פחות טוב מכל שחקן אחר, וגם אם אין לו ניסיון רב בדרבים תל-אביביים כנראה שהיה כדאי להשקיע בו יותר מאשר חמש דקות.

מאמננו האדמוני לשעבר דיבר בסיום על מאבקי ההישרדות, ועל נקודת הבונוס שהקבוצה שלו השיגה בניסיון להימלט מירידה. הוא עשה כל מאמץ להישמע שקול ולא מתמוטט-מאושר מהניצחון הזה. זה נכון, אבל רק חלקית, כי עבור חלק לא קטן מאוהדי הפועל ת"א הניצחון בדרבי הוא זה שסגר מעגל, ולאו דווקא השיבה לליגת העל. המעגל משורטט מניצחון בדרבי לניצחון בדרבי, ולא בהכרח מהירידה מליגת על לעלייה לליגת על.

כי ככה זה ב-DNA של חלק מאוהדי הפועל ת"א, לפחות כאלה שאני מכיר: מרגע שהפועל ניצחה את מכבי בדרבי, פחות משנה אם ארבעה הזרים שלהם עדיפים על אלה של נתניה או אשקלון, ואם הם טובים מספיק כדי להישאר בליגה. וזה מה שהופך את המועדון ליוצא דופן.