האמריקאי הראשון שנפגש עם שליט צפון קוריאה, קים-ז'ונג און, היה דניס רודמן.

הדבר הכי מפתיע, אולי, בשלוש עשרה המלים שמרכיבות את המשפט הזה, הוא שהן לא מפתיעות כלל. זה נראה הכי טבעי והכי ברור בעולם, שאם כבר ישנו מישהו בארצות הברית שלא מוצא שום סיבה לא לנסוע לצפון קוריאה ולהסתחבק קשות עם אחד הדיקטטורים הגרועים והמסוכנים בעולם - וגם להגדיר אותו אחר כך בראיונות כ"איש נחמד וצנוע שאוהב כדורסל בכל מאודו" - זה יהיה דניס רודמן.

מאוד השתעשעתי לראות את רודמן יושב לצדו של און באולם מלא אלפי צפון קוריאנים "ספונטניים" ו"מאושרים", שקיבלו אותו בתשואות להן לא זכה אפילו בימיו הגדולים בפיסטונס ובבולס. אגב, אם היו שם יותר מעשרה שידעו מיהו רודמן, או לחילופין הצליחו להבין מלה אחת ממה שאמר - אני מתנדב לעלות עוד היום על מטוס לפיונגיאנג.

לא פחות משעשע היה לראות אותו מתראיין ל-NBC עם חזרתו לארה"ב, ומספר על הפסטורליה אליה נחשף במהלך ביקורו, ועל כך שכל מה שרוצה קים-ז'ונג און הוא לקבל שיחת טלפון מהנשיא אובמה, ושכולם יחיו בשקט ובשלווה לעולם ועד. מיס יוניברס, מאחורייך.

השתעשעתי, כי הלא בכל זאת מדובר ברודמן. האיש שכל פסיכיאטר שניסה עד היום לפענח מה בדיוק מתרחש אצלו בראש, נזקק בעצמו לטיפול פסיכיאטרי. האיש שפעם התחתן עם עצמו (גם אם לזכותו ייאמר שבמקרה זה, יש להניח שהיה מדובר בנישואין מתוך אהבה). האיש, שגם אם יבוא מישהו ויטען שרודמן צבע את ראשו בסגול-זרחני, ועבר להתגורר עם צפרדע, עכברוש ויונת דואר באיגלו מבודד בקוטב הצפוני - לא תהיה לנו בעיה להאמין לכך. בכל זאת, דניס רודמן.

אבל אחרי עוד שנייה של מחשבה, הגעתי למסקנה שאולי זה לא הרעיון הכי גרוע בעולם להשתמש ברודמן כשליח מיוחד לענייני שלום עולמי. ראשית, הוא לא יהיה גרוע מהמוני דיפלומטים ותיקים ומעוטרים מכל רחבי תבל, שכבר ראינו ונוכחנו מה השיגו במשימות מסוג זה. כלומר, לא השיגו. שנית, יכול להיות שעלינו על משהו כאן: אם לא הולך בטוב עם החבר'ה האלה, יילך ברע. לאו דווקא דרך אלימות פיזית. מספיק אם נשתמש באנשים שאיך נאמר, אתם לא רוצים לבוא להם לא טוב.

אתמול דיברתי עם ידיד שלי, המתגורר לא הרחק מדטרויט. הוא סיפר על מאבקי שליטה, המתנהלים במרחק לא רב מדי מביתו. הוא כמובן מעולם לא ניסה לבדוק זאת לעומק, אבל לדעתו מדובר בסיבות הרגילות: סמים, דמי חסות, בתי זונות וכן הלאה. מאחר שלדבריו המשטרה לא ממש מצליחה להתמודד את התופעה, שאלתי מה היה קורה אם במקום שוטרים היינו שולחים לשם מישהו כמו רודמן. "רעיון מעניין", הוא אמר, "לא יודע אם הייתי הולך דווקא על רודמן - הוא מחופף מדי - אבל ריק מהורן וביל ליימביר, לעומת זאת, היו עושים שם סדר בפחות מחמש דקות".

צודק. בלי קשר למגעים הקואליציוניים (ואין הרבה) - ועם כל הכבוד מי יכהן בסופו של דבר כשר החוץ שלנו, כמזכיר המדינה האמריקאי או כשגריר המיוחד של האיחוד האירופי לענייני המזרח התיכון - הגיע הזמן לנקוט צעדים דרסטיים הרבה יותר. אובמה הודיע שהסעיף הראשון במעלה במדיניות החוץ שלו הוא פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני? יתכבד ויטיס לכאן משלחת המורכבת, נאמר, מצ'ארלס אוקלי, ראשיד וואלאס, קווין מקהייל, אנתוני מייסון, לארי ג'ונסון, רון ארטסט ולטרל ספריוול. אני רוצה לראות אם לא נחתם כאן הסכם שלום תוך 24 שעות מקסימום. מה נראה לכם, סתם ארטסט נהיה לנו פתאום וורלד פיס?

shaharhermelin@gmail.com