"בכביש תל אביב-אשדוד עומס בין מחלף חולות למחלף יבנה". לכאורה, עשר מלים קטנות, המהוות רק אחד מתוך דיווחי תנועה רבים בשעות הבוקר. בפועל, סיוט מתמשך, שיכול לגרום לאדם הממוצע (ובמקרה שלי, גם לאדם שהרבה מתחת לממוצע) לרצות להטיח את ראשו בעמוד הסל הקרוב, משל היה סלובודאן יאנקוביץ', זכר פורוורד לברכה. חפשו אותו כאן באתר, בלינק המופתי "לזכרם".

קחו את זה ממישהו שמבלה חלק גדול מימיו בדרכים: יש רק שתי עונות בישראל - חורף ועבודות בכביש. לאן שלא תפנו, היכן שלא תסעו. פה נתיב חסום, שם מפנים את התנועה לכביש אחר, ובשאר המקומות סתם פקקים אדירים המוציאים מהדעת. אתם יכולים להשתמש בכל GPS או "ווייז" שתרצו. בלי לפגוע באף אחת מההמצאות המופלאות הללו, באמת מופלאות, במקרים רבים הן פשוט ימצאו את הדרך המהירה והטובה ביותר להביא אתכם אל הפקק הבא.

באופן אישי, הדרך שלי להתמודד עם פקקי תנועה היא פשוט לעבור למצב של נהג אוטומטי, ולחשוב על דברים אחרים. השבוע, בדרך לעוד יום ארוך ולוהט בנגב (לאחרונה הגעתי למסקנה, שאני נמצא בשדרות ובבאר שבע הרבה יותר מכמה תושבים של שדרות ושל באר שבע), מצאתי את עצמי מהרהר לרגע בנושאים הבאים. כל קשר או רצף הגיוני ביניהם לחלוטין אינו מחויב המציאות, כמובן. ודאי לא כשהמציאות היא 39 מעלות בצל, בזמן שאין צל.

כבר יותר מארבעים שנה שאני קשור לכדורסל הישראלי - כצופה, אוהד, שחקן, מאמן, שופט ואפילו קצת עיתונאי - ולא חושב שאי פעם מצאתי בו כל כך מעט עניין. משגע אותי עד כמה שהליגה כבר לא מעניינת. פעם עוד הייתי מנסה לעקוב פה ושם, לקחת צד לטובת קבוצה זו או אחרת במשחק נתון, לעיין מדי פעם בבוקס-סקור. היום? כלום ושום דבר. ממש כלום ושום דבר.

כנראה שזה לא רק אני. תחת כל כלי תקשורת רענן, התמונה זהה. דיווחים ברמת לצאת לידי חובה, בהרבה מקרים מוותרים על הבוקס-סקור, לפעמים מסתפקים רק בשניים-שלושה קלעים מובילים בכל קבוצה. ממש עושים טובה שמתייחסים לענף.

ואיך לא יעשו טובה, כשאת הכותרות עושים איגוד הכדורסל, קופל, מזרחי, שרף, הבלגן התורן בירושלים או מה שנסגר או לא נסגר עם לחיצת היד שהיתה או לא היתה בין קטש לבלאט. יצא לי השבוע להאזין באחת מתחנות הרדיו לדיון של שש-שבע דקות רק על הקשקוש הזה. למה, כמה, מי נעלב ממי, מי צריך להתנצל ולאן פנינו מועדות מכאן (רמז: לתחנת רדיו אחרת). אנבליוויבאל.

מצד שני, זה רק מגביר אצלי את ההערכה לכל אותם אוהדים, שלמרות כל מה שנכתב למעלה - מקפידים להתייצב לכל משחק. לו זה היה תלוי בי, כל אחד מהם היה מקבל את פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולקהילה. לא פחות. בלי ציניות. אם כל מה שמסביב לא מונע מהם להמשיך לבוא, מישהו חייב להכיר בזה רשמית ופורמלית.

נהניתי מגמר הנשים. במיוחד מהמשחק האחרון. ככה צריך להיראות גמר. בלי פיינל פור ובלי שטויות אחרות. חושדים שחלק מהזרות באשדוד השתמשו בסמים? זה מזכיר לי סיפור (שיש הטוענים שהוא אמיתי) על נשיא רשת טלוויזיה גדולה בארה"ב, שאחרי ששמע שהכותב הראשי של אחת הסדרות המצליחות שלו השתמש בסמים, אמר: "אם זה מה שגורם לו לכתוב ככה, אני מוכן להיות הספּק שלו". שום קשר לאשדוד, כמובן. סמים זה רע. ג'אסט סיי נוֹ.

בינתיים, מעבר לאוקיינוס האטלנטי, הסלטיקס ניצחו במדיסון סקוור גארדן וצימקו ל-3:2. כל חובב NBA בן יומו יודע לדקלם ש"אף קבוצה בהיסטוריה של הליגה לא חזרה מ-3:0", אבל תסמכו על הניקס שאם זה אי פעם יקרה, הם יהיו אלה שיפשלו. לואיס ניתק את הנייד ולא עונה למיילים. צודק. לא בדקתי, אבל יש מצב שאלה פני הדברים גם אצל ספייק לי. צריך לבדוק מה מצב לחץ הדם של שימי ריגר. בעצם, לא צריך.

החלטתי סופית ורשמית שאני בעד ממפיס. איזה כיף של קבוצה. לו אני מאמן איפה שזה לא יהיה, באחת עשרה מתוך עשר פעמים אני לוקח כסנטר את מארק גאסול לפני דווייט הווארד. איזה שחקן הוא הפך להיות. איפה הוא, ואיפה הפרימדונה של הלייקרס (שעל פי כל הדיווחים, או-טו-טו כבר לא בלייקרס).

שאלה למבוגרים יותר: זה רק אני, או שבהרבה תנועות שלו זאק רנדולף ממש, אבל ממש, מזכיר את אמיר בינו? תחשבו על זה בפעם הבאה שאתם צופים בגריזליז. גם שמאלי, גם פייטר עם מרפקים, גם כל מיני מוּבים שלא בדיוק עולים בקנה אחד עם מה שלימדו אותנו על פיזיולוגיה. שתי טיפות בינו, לא ככה?

אז אני בעד ממפיס. אם הם משלימים את העבודה מול הקליפרס, הם טוחנים את אוקלהומה נטולת ווסטברוק, ויכולים לעשות את המוות גם לסן אנטוניו.

אם לא ממפיס, זה בטוח יהיה מיאמי-סן אנטוניו בגמר, ואז הדילמה: מה יעצבן אותי יותר, עוד טבעת ללברון הנודניק, או לספרס המאוסים? ממממממ, לא יעזור כלום - את פופוביץ', דאנקן ופארקר אני סובל פחות. שיהיה מיאמי, מה אפשר לעשות.

קובי צריך לפרוש. נקודה. ישתלם לו הרבה יותר. הוא כבר זכה בהכל, והסיכוי היחיד שלו לקחת אליפות שישית ולהשתוות לג'ורדן - הוא לעבור למיאמי. שיפרוש. ככה הוא תמיד יוכל לצאת עאלק "הגיבור הטרגי שרק הפציעה הקשה מנעה ממנו לעבור את ג'ורדן".

בשבוע הבא פיינל-פור היורוליג. ריאל מנצחת את בארסה ומפסידה בגמר לאולימפיאקוס. חכו ותראו.

הפקק משתחרר, מה שאומר קצת פחות אסוציאציות וקצת יותר ריכוז בכביש. לפחות עד אשקלון. אומרים שיש עומס לכיוון צומת ברכיה.

shaharhermelin@gmail.com