השביתה של השחקנים הישראלים נראית כעת כמו היסטוריה רחוקה, עכשיו כשהליגה חזרה וכשענייני מכבי ת"א ממלאים את המסך והכותרות. אך עדיין ישנם כמה ספיחים לשביתה ולהסכם שהתגבש בין המנהלת והשחקנים שכדאי להתייחס אליהם.

ראשית, כמה מילים על אותו מענק מפתה שאמור להינתן לקבוצה שתשתף ארבעה זרים במהלך העונה. המענק אמור לעודד שיתוף שחקנים ישראלים, אך בפועל לרובנו ידוע פחות או יותר מי הן: מדובר בארבע-חמש קבוצות שיעדיפו לשתף חמישה זרים ולא ארבעה. אלו הן, כנראה, הקבוצות העשירות יותר שיכולות להרשות עצמן לשלם "קנס" בתמורה לשדרוג הסגל בזר נוסף. עם כל הכבוד, זר נוסף שעולה מהספסל עדיף ברוב המקרים על ישראלי מחליף שממלא את אותה המשבצת. בכך נוצרה תופעת לוואי הזויה למדי, שבמסגרתה הקבוצות העשירות ממילא מקבלות יתרון מקצועי נוסף ומגדילות את הפער בינן לבין הקבוצות עם התקציב הקטן יותר. אז ייתכן שהצעד הזה הוא בעד השחקנים הישראלים, אבל הוא למעשה יכול להקטין את התחרותיות בליגה שלנו. מה שנקרא – צעד קדימה, שניים אחורה.

שנית, הפחתת כמות הזרים בסגל יכולה בסיטואציה מסוימת לסייע לשחקנים הישראלים להתפתח. אך על מנת להגביר את העניין בליגה – שזו לא בהכרח מטרה זהה – ישנה בעיה אחרת שיש להתמודד עימה, והיא בעיית ההמשכיות. המשכיות אחראית לחלק מהעניין הנוצר בליגה. השחקנים הזרים האהודים ביותר שיחקו כאן כמה שנים עד שאפשר היה להכיר אותם כחלק מהליגה (אפילו אם עברו מקבוצה לקבוצה). זה נכון לשנות ה-80 וה-90 אך גם בתקופתנו ישנם כאלו (תחשבו על שון ג'יימס או על בראיין רנדל). פתרון חלקי אמור היה להיות הפחתת מספר הזרים שקבוצה יכולה להחתים במהלך עונה אחת (בהסכם מספר זה נשמר על 8). אמנם, שינוי סעיף זה לא היה מונע עזיבה של שחקנים לאחר עונה אחת, אך הוא אמור היה למנוע רכבת של זרים במהלך אותה עונה, כולל לעיתים החתמות של שחקנים למשחקים בודדים.

שלישית, מעניין לעקוב אחרי ההשפעה העקיפה של השביתה על ההתנהלות של הקבוצות, השפעה שלא באה לידי ביטוי בסעיפים בהסכם. כשם שהמחאה החברתית בקיץ 2011 יצרה הלך רוח אחר בקרב מקבלי ההחלטות, כך יכול להיות שהשביתה – למרות הסכם הפרווה שיצא ממנה – תשפיע במשהו על ההזדמנויות שמקבלים השחקנים הישראלים. לא בדקתי לעומק האם נרשמו נתונים יוצאי דופן במחזור ה-22 מבחינת הישראלים, אבל אפשר למשל לציין את ראשל"צ שקיבלה 12 נקודות מניר כהן ו-10 נקודות משון דאוסן (ב-7 דקות, במהלכן הספיק לבצע 5 עבירות...).

בקיצור, שביתה שהייתה ברובה שנויה במחלוקת – מבחינת העיתוי המוזר שלה והתנהלות הצדדים המעורבים בה - הותירה הסכם שגם בו יש כמה נקודות שניתן להתווכח עליהן. עכשיו באמת הגיע הזמן לחזור להתעסק בכדורסל נטו.

שי

שלומות,

העדכונים לגבי ניר כהן ושון דאוסן מהמחזור ה-22 מעידים בעיקר על משך הזמן שהמייל שלך בתיבה הנשיאותית, יען כי אנחנו כבר במחזור כמה-זה-יוצא-עכשיו? סלח לי על האיטיות, עסוק מאוד באחרונה.

מכסה בת שמונה זרים לכל קבוצה בעונה אחת נולדת, למעשה, ממצבת הזרים ההתחלתית שעומדת ברוב המקרים על ארבעה. חילוף אחד תיאורטי לכל זר נשמע הוגן ואפילו הגיוני. העניין הוא שארבעה מלכתחילה זה הרבה יותר מדי, לפחות בעיניי, ודי להפחית את מספר הזרים לשלושה כדי לקבל מכסה עונתית בת ששה זרים לכל קבוצה. יותר מדי מתמטיקה? סלח לי שוב.

אני כל כך לא אוהב את העניין, שהייתי הולך אפילו על שלושה זרים בקבוצה ורק שתי אפשרויות להחליף זרים עד סוף העונה. כלומר, מקסימום חמישה בעונה.

מיציתם את המכסה? תנו יותר דקות לישראלי, לעזאזל, זה יהיה "עונשכם". כמובן שהדברים אמורים אך ורק להחלפות זרים משיקולים מקצועיים. פציעה קשה שמאלצת החלפה על פי בדיקת ועדה רפואית של מנהלת הליגה, תאפשר בכל זאת חריגה אחת בלבד מדי עונה מהמכסה הכללית. במקום חמישה, ששה.

בינינו (ולעיני העם כולו) – אגיד לך מהן השפעות השביתה, לפחות עלי: עוד פחות מעניין, עוד יותר מסטיק. זה מה שאני מרגיש בימים האלה כלפי ליגת קזינו, אם כי ממשיך לעקוב ולהיצמד ורואה את מכבי ת"א בהתפתלויותיה, ויודע שבמשחק גמר אחד הכל פתוח, ומבין שגם אם הפועל אילת או מכבי חיפה או הפועל ירושלים ינצחו במשחק הגמר, הן לא באמת אלופות. כי ליגה של שלושים ומשהו משחקים כולל סדרות פלייאוף, כאשר כולן משחקות נגד כולן, לא מכריעים במשחק אחד.

פשוט לא.

ומכאן, שהכל עובר ליד, כאילו, לא מאוד ממשי. הליגה הזו כל כך מרוחקת לפעמים ומתנהלת בספירות של "נדמה לי", שצריכים לקרות הרבה דברים כדי להחזיר אליה יותר מדי אנשים שפרשו או נטשו בדרך.