הנה מספרים להתענג עליהם.

עמית בן דוד 41 דקות (21 נקודות), ניצן חנוכי 39 דקות (19 נקודות), אור סולומון 36 דקות (27 נקודות), שון דאוסן 21 דקות, דניאל איידן 16 דקות (12 נקודות), ניר כהן 12 דקות, ייבגני חולודוב 5 דקות.

זה קרה אתמול במלחה, כשראשל"צ ניצחה אחרי הארכה 104:106. מסל של עמית בן דוד, נו מה.

ירושלים שיחקה עם ארבעה זרים. ראשל"צ שיחקה עם שני זרים. שני הגבוהים שלה, אדריאן יוטר וג'וליאן רייט. וככה בעצם אמור להיראות הכדורסל שלנו. חבורת ישראלים, שני זרים שיגיעו ברוב המקרים בעמדות הפנים, מן הסתם, גבוה ישראלי או שניים שיתנו להם פייט באימונים עד שיתבשלו ויהיו מוכנים. והמון צעירים.

מבחינתי, אם יש קבוצות שמתקשות להשלים עם מצב של שני זרים בלבד, שיפוצצו כסף ויביאו כל אחד בחצי מיליון דולר, אם יש להן לבזבז.

לא להאמין, אבל באמת ישנן קבוצות ואנשי מקצוע שממשיכים לחשוב, ברמת הליגה המקומית, שיש הבדלים משמעותיים בין זר של 80 אלף דולר בעונה לזר של 160 אלף דולר בעונה. התשובה היא שאין הבדלים מהותיים, ודאי לא כאלה שמצדיקים את פערי המחיר. רוב הסיפור תלוי בדברים שמסביב, ביכולת הקליטה, הקבוצתיות, האינטליגנציה, הבנת המשחק, האגו, החיבור עם המאמן והשחקנים שסביבו ועוד כהנה וכשמה גורמים.

אני מכיר קבוצות שמחפשות זר ב-20 אלף דולר לחודש, כי למועדון יש סטנדרטים, והמועדון רגיל לשלם, והמועדון רגיל להיות בצמרת. האנשים שם בטוחים שאם ישלמו 20 אלף דולר בחודש לשחקן הוא יקלע 22 נקודות בממוצע, ואם ישלמו לו 10 אלפים דולר בחודש הוא יקלע 11 נקודות בממוצע למשחק.

והאמת? זה לא מעניין. תמצאו שני שחקנים טובים כמו יוטר ורייט, תנו לסולומון לנצח. ולדאוסן. ושהזרים יעזרו להם. יום אחד סולומון ודאוסן יקלעו 30 יחד ויום אחד רק 5, אבל הם תמיד יהיו שלנו, משלנו, וישמשו מודל לבאים אחריהם.

אופס, רגע: כל זה קרה במחזור האחרון של העונה הסדירה, כשהמשחק לא שינה דבר לירושלים או ראשל"צ.

יקום המאמן האמיץ, האגודה האמיצה, ההנהלה האמיצה, שילכו עם הרכב כזה במחזור פתיחה של עונה ולא במחזור הסיום שלה, ולא יתייצבו עם ארבעה זרים רק כי ככה כולם עושים, וכי מותר.