סר ש. שלום,

לפני הכל ולמען הגילוי הנאות עליי לציין שאני אוהד מושבע של מכבי תל אביב, שכמו אלפים מחבריי כואב בשעות אלה ממש את אובדן האליפות. בהזדמנות זו: ברכות "לבביות" למינהלת ליגת קזינו על כך שהצליחה במשימתה לאפשר לקבוצה אחרת לזכות באליפות, בדרך הכי פחות ספורטיבית שקיימת. מי יודע, אולי לא רחוק היום שגם ליגת מנש תוכרע ב"סדרה" בת משחק אחד.

בתור יו"ר הוועדה העליונה לשיפוט וחוקה בכדורסלע-האתר, אני מבקש להחזיר אותך לרגע קריטי אחד במשחק האליפות. משהו כמו ארבע דקות לסיום. דווין סמית' ניסה לחדור לסל מצד ימין, כשמשום מקום, ממש משום מקום, שרק השופט למשיכה. כמה שניות אחר כך, אחרי שהכדור חזר למכבי, אותו שופט (לא זוכר כרגע מי מבין השלושה זה היה) שרק לעבירת תוקף של ריקי היקמן על גל מקל, שלא היתה ולא נבראה. הדבר היחיד שמקל היה צריך לקבל, זה מועמדות לאוסקר על ההצגה שביצע.

לדעתי, לשתי השריקות האלה היה חלק מרכזי בתוצאה הסופית, משום שהם הגיעו בעיתוי בו העברת המומנטום מכאן לשם היתה תלויה על חוט השערה. ברור שאני חכם בדיעבד, אבל אני וחבריי משוכנעים שלולא השריקות האלו, מכבי כבר היתה כהרגלה בקודש מוצאת את הדרך לנצח.

מאחר שאני לא אובייקטיבי, כמובן, רציתי לשמוע מה דעתך, ולברר האם אני צודק, או שסתם יצאתי אוהד ממורמר, מתוסכל ומתבכיין.

גיא

ראשית, התנצלותי הכנה על האיחור היחסי במתן התשובה. המייל הזה הגיע אליי כבר בחמישי בלילה, שעות ספורות לאחר סיום המשחק. בדרך כלל, אני משתדל לענות מיד, אבל הפעם - עקב עומס כבד של ענייני משפחה ועבודה - נדחה הדבר להיום, כאשר כולם מדברים פחות על המשחק עצמו, ויותר על ענייני גור שלף-ניקולה וויצ'יץ', או מי יישאר ומי יילך וכאלה. ברם אולם, לא זה מה שימנע ממני לענות, כן?

בוא נתחיל מהשורה התחתונה: מכבי תל אביב לא הפסידה בגלל השופטים, ומכאן שמכבי חיפה גם לא ניצחה בזכותם. כמובן שלצד הרבה שריקות נכונות היו גם החלטות שיפוט שגויות במשחק, כמו שקורה בכל משחק על פני הגלובוס, אבל לא השופטים אחראים לתוצאה הסופית.

ואחרי שאמרתי את הדברים האלה, השריקה למשיכה נגד דווין סמית' היתה איומה ונוראה בעיניי. ממש כך. הרבה פחות משום שהיא פשוט היתה לא נכונה (לפחות לעניות דעתי הלא קובעת), והרבה יותר משום שהיא שבה והציפה את ההתעקשות הלא מובנת של פיב"א ויול"ב להקפיד על הסעיף הספציפי הזה.

התייחסתי לזה כבר מספר פעמים בעבר, ועם כל משחק שעובר דעתי רק הולכת ומתחזקת בעניין: ההקפדה של השופטים בארץ ובאירופה על המשיכה, היא אחד הדברים המיותרים ביותר שקיימים בענף. למעט החריגים הברורים של משיכה מוגזמת לכל דבר ועניין - שלא רק שאי אפשר להתעלם ממנה, היא גם מעניקה בוודאות יתרון בלתי הוגן להתקפה - התנועה הקטנה הזו, של השהיית הכדור ביד למשך הרף שנייה נוסף לפני המשך הכדרור, היא משהו טבעי שכל שחקן עושה חמישים פעם במשחק, וברוב המוחלט של המקרים אין לכך שום השפעה על המהלך. למה פיב"א ויול"ב מתעקשות כל כך להקפיד? כי ככה זה בפיב"א וביול"ב: מישהו מחליט, לואיג'י למוניקה מתחיל לשרוק את זה עשר פעמים במשחק, וכולם הולכים אחריו.

הנה, חיפוש קצר בארכיון העלה את הדברים האלה, שכתבתי על למוניקה ושאר שופטי היורוליג בעיצומה של סדרת רבע הגמר בין מכבי לפנאתינייקוס לפני קצת יותר משנה: "זה מה שמפריע להם, המשיכה. הורדות זקיף מתחת לסל? לא קרה כלום. שחקנים חונים בצבע כאילו זה עתה מצאו מקום אחד צבוע כחול-לבן בלב הטיילת? סבבה, לכו על זה. צעדים מכאן ועד הודעה חדשה? לא ראינו ולא שמענו. אבל משיכת יתר? לא אצלנו, חביבי. מה אנחנו, בנק?". 15 חודשים חלפו מאז, ואם השתנה משהו, זה רק לרעה.

לגבי השריקה לאופנסיב של היקמן על מקל: לדעתי, היתה גם היתה עבירת תוקף. בכל מקרה, כפי שאמרתי כבר בתחילת דבריי, לא השופטים היו אלה שהכריעו את גורל המשחק. אכן יצאת אוהד ממורמר ומתוסכל, אבל האם לא זו הגדרתו של אוהד אמיתי במצבים כגון אלה?

shaharhermelin@gmail.com