היום תיפתח באסטוניה אליפות אירופה דרג א' לנבחרות עתודה. אחרי לא מעט זמן במדבריות הדרגים הנמוכים יותר, חזרה ישראל לבית העליון, ובימים הקרובים תצטרך להוכיח - מול לטביה, רוסיה, בולגריה וספרד - כי היא ראויה להישאר שם.

על פניו, טורניר חשוב ומעניין, במיוחד את כל מי שטובת הכדורסל הישראלי לנגד עיניו. הזדמנות לברר האם יש על מי לבנות לשנים הבאות, לכל הפחות ברמת טיפוח התקוות (ענף בו אנחנו אלופי העולם מזה 65 שנה ברציפות), כמו גם לצפות במי שאולי יהיו הגאסולים, הנבארואים והקירילנקואים הבאים.

רוצה לומר, פנו לכם את שעות אחר הצהרים בשבוע הקרוב, והתרווחו לכם מול המסך כדי לעודד בשידור חי וישיר את בחורינו המצוינים. או שלא. ממש לא. לא באל"ף רבתי, בה"א הידיעה ובלמ"ד הפועל. לא שידור, לא חי, לא ישיר ולא שום דבר שדומה לזה. אולי תקציר של כמה שניות בחדשות הספורט, אבל אל תבנו אפילו על זה.

לא שהיו לי ציפיות מוגזמות, חלילה. אם זיכרוני הרעוע אינו מטעה אותי, מאז אליפות העולם בארגנטינה ב-2005 לא יצא לי לראות שום שידור חי של העתודה מטורניר מרכזי. אם היה כזה, אני מתנצל בפני מי ששידר, אבל כל מאמציי להיזכר בכזה עולים כרגע בתוהו. בשנים האחרונות, אין בקיץ לכדורסל שום סיכוי מול הענף-שאין-לנקוב-בשמו, ובעצם מול כל ענף שהוא, מכדורעף חופים ועד דמקה-שדה לכבשים.

מתוך גחמה של רגע, ותקווה קלושה שבקלושות, החלטתי בכל זאת לבדוק מה קורה השבוע בערוצים הרבים והשונים שברחבי הממיר. עברתי אחד-אחד: מכל שלוחות ערוץ הספורט, דרך ספורט 1 וספורט 2 ועד ONE. כלום ושום דבר. מיליוני משחקי אימון חסרי כל חשיבות ומשמעות של קבוצות ביפ מוכרות יותר, מוכרות פחות ולא מוכרות בכלל, המון שעות טור דה פראנס, בייסבול, גולף, כמה תכניות אולפן שנדמה שכבר ראינו את כולן אלף פעם - וכמובן אינספור שידורים חוזרים של כל הנ"ל. נבחרת העתודה? אפילו לא בצחוק.

ככל הנראה עקב חולשה רצינית, הגעתי עד אתר האינטרנט של רשות השידור, לבדיקה של לוח שידורי ערוץ 1 וערוץ 33. בכל זאת, מדובר בשידור ציבורי, ולא פחות בכל זאת - מדובר בנבחרת לאומית. הלא סביב הנבחרת המקבילה בביפ, הם עשו פסטיבל שלם. לא רק שידורים ישירים: אולפנים, פרשנים, ניתוחים, גרפיקות, כתבות צבע ומה לא. אז מה? לא. לגמרי לא. בשעות בהן יתקיימו משחקי העתודה, יאיישו את ערוץ 1 כל מיני דרדסים, קטקטים, ושאר תכניות שמתחילות כסרט מצויר, ומתישהו גומרות כשמות של מעדני חלב.

הדבר העצוב ביותר בכל הסיפור, הוא שלמעט כמה משוגעים-לדבר - לאיש כבר לא ממש אכפת. או לחילופין, שכולם כבר התייאשו. לו היו ביפאים למיניהם נקלעים למצב זהה, האדמה כבר היתה רועדת מרוב זעקות שבר ודמעות תנין על הקיפוח המזעזע והעוול הנורא, הנגרם להם מצד אמצעי התקשורת. בכדורסל? כאילו כולם התגייסו לשייטת 13. אנשי הדממה.

אם אירע הנס, ובניגוד למה שהראו לוחות השידורים הרשמיים שלהם אור ליום שני, קם מישהו ולקח על עצמו לשדר את משחקי העתודה - אשמח לקחת חזרה את כל מה שכתבתי כאן, כמו גם לרומם, לשבח, לקלס ולהלל את אותו ערוץ נשגב. הלוואי, אבל לא נראה לי. ובהנחה שלא, נקווה שלפחות יקומו כמה מאושיותינו ויבהירו לאמצעי התקשורת ולעם כולו מה דעתם על הבושה, חרפה וכלימה הזו.

ועד שזה יקרה, אני נוסע לבקר את חברי הטוב ג', המתגורר באחד ממושבי הדרום. כבר שנים שהוא ומשפחתו מגדלים כבשים בשדות הנגב. אתמול, גיליתי שיש ברשותו גם לוח דמקה.

shaharhermelin@gmail.com