ערן היי,

איבוד האליפות של מכבי ת״א משול בעיני לטיפול באדם שיש לו גידול בראש, באמצעות כדור נגד כאב ראש. איבוד האליפות עדיין לא פתר את הבעיות של חוסר יציבות בהנהלות, משחקים לא אטרקטיביים, זרים בינוניים למדי, אין ישראלים טובים ואין בגילאים הצעירים שום פוטנציאל לרמות הגבוהות באירופה (שלא לדבר על פוטנציאל NBA כמו כספי, או כאלו שיכלו להיות שם כמו אליהו, קטש או שפר). אין שום קבוצה חוץ ממכבי ת"א שיכולה להגיע להישגים באירופה (אפילו לא להישגים של הפועל ירושלים בעבר) ובכלל הליגה הישראלית לא מושכת בכלל קהל. מכבי ת״א כבר לא האלופה הנצחית בגלל שיטת הפיינל פור, וב-6 השנים האחרונות היו לליגה בכדורסל 4 אלופות שונות, אבל הבעיות המהותיות לא נפתרו.

התייחסות נשיאותית: קצת מבהילים אותי הדימויים שלך. איבוד האליפות אולי לא פתר את כל מה שהזכרת, אבל הוא סיפק נחת ואושר למכבי חיפה ואלפי אוהדיה. מה רע בלהסתכל על זה ככה לרגע, ולא לרוץ קדימה עם האמירות הקבועות? אסתפק בזה, כרגע. ואגב, מאז שכתבת את הדברים ועד שהואלתי בטובי ומחמת עיסוקיי/עצלותי להעלות אותם לאוויר, גל מקל הצטרף לקבוצת NBA. אז אולי בכל זאת צריך לכתוב את הדברים באופן פחות נחרץ מאשר עשית.

2. חבר טוב שלי אמר שהפתרון אם כך הוא הוצאתה של מכבי ת"א מהליגה. ההצעה הזאת גם משולה בעיני לטיפול באדם עם גידול בראש, באמצעות כריתת הראש. לא רק שהבעיות האחרות שציינתי לא ייפתרו, הליגה תהיה בכלל לא אטרקטיבית ולא יהיה הבדל בינה לבין הליגה למקומות עבודה, ולקבוצות אחרות לא יהיה האתגר להתמודד ברמות הגבוהות באירופה ולאף אחד לא תהיה סיבה להשקיע בקבוצה ישראלית אחרת אם המטרה היא רק הליגה הישראלית. מספיק עכשיו, שגם כשמכבי חיפה היא האלופה, עדיין רוב התקשורת בישראל מתעסקת בנעשה במכבי ת"א. צריך להבין שהבעיות בכדורסל הישראלי לא נגרמות בגלל מכבי ת״א, וצריך לטפל בהן ביסודיות ולא על-ידי פתרונות קסם כמו פיינל פור, חוק רוסי, דראפט, חוק בריסקר וכו׳.

דבר יו"ר הדירקטוריון: שוב הדימויים האלה? הפעם הם אפילו מבהילים ממש. לעשות את זה ממש קצר, גם אני חושב שאין מקום להוציא את מכבי ת"א בליגה. בוודאי כל עוד האליפות מוכרעת פה במשחק או בפיינל פור. היו פעם זמנים אחרים שבהם כמעט שלא ניתן היה לנצח את מכבי ת"א בסדרות פלייאוף, ורעיונות כאלה צצו ביתר שאת בתקופה ההיא.

3. אתה מדבר על חוסר הזדהות בגלל הזרים, ושצריך לתת בעיקר לצעירים לשחק, אבל גם זה לא ימשוך קהל. בליגה בכדוריד למשל, משחקים בעיקר ישראלים, אבל כמה אנשים מתעניינים בענף הזה? ודקות משחק - כולם יכולים לשחק כמה שהם רוצים בספורטק (משהו שאני חזרתי לעשות לא מזמן, אחח, הגוף כבר לא מה שהיה פעם) ובליגה בלי זרים אולי שחקנים ישראלים ישחקו, אבל הם מעולם לא ישפרו את היכולת שלהם, והכי רחוק שהם יוכלו להגיע זה אולי ליגה שנייה בגרמניה.

אז מה עושים? למשל, אם מגבילים את מספר הזרים ל-4 או 5, מאפשרים החלפה אחת של שחקן זר אחד במהלך עונה (מה שימנה את רכבת הזרים). למשל מאפשרים לשחקנים צעירים ומוכשרים דחיית שירות לזמן מה ומאפשרים להם לשחק בקולג' או בליגות של מדינות יוגוסלביה לשעבר. למשל מנסים ללמוד מה עושים במדינות אחרות (ספרד). אגב, דווקא החוק ששחקנים צעירים יוכלו לשחק גם בקבוצה בליגה השנייה הוא לא רע בעיניי.

נשיא הסיפרה: אין מקום להשוואה לכדוריד, לדעתי. נקודת המוצא אינה שווה. כדורסל הוא ענף פופולרי בישראל, כדוריד פחות. לא עניין היעדר הזרים הוא שהופך את הכדוריד לפחות נגיש. אגודות צנועות, תקציבים צנועים, תקשורת שאינה מפמפמת. אתה מכיר אנשים שמשחקים כדוריד בספורטקים למיניהם או בשכונה? אני לא. ביפ מזורגג וכדורסל דווקא כן. בכדורסל, הייתי מוריד בכיף את מספר הזרים לשלושה בכך קבוצה בלי לחשוב פעמיים, ומגביל משמעותית את מספר ההחלפות לאורך העונה. ולגבי יוגוסלביה, לפני ששלחנו לשם שחקנים, אולי נשאל את עצמנו מי בכלל צריך אותנו שם? חסרים להם כישרונות צעירים משל עצמם? את המלצתך ללמוד משהו מהספרדים אני מאמץ. אם כי ייתכן שבסופו של דבר, במלוא הכבוד להתנהלות שלהם, יכול להיות שהסיפור מתמקד בגודל האוכלוסייה, בגנים, במוטיבציה והעובדה שתרבות הספורט שלהם פשוט עולה על שלנו משמעותית.

4. קצת קשה לי שלשחקן כמו גל מקל יש 2 אליפויות מחוץ למכבי, ולשחקני עבר כמו עמוס פרישמן, בועז ינאי, חיים זלוטיקמן, סטיב קפלן, עדי גורדון ואחרים אין אף אליפות, למרות שבזמנו הם שיחקו בקבוצות שהיו שוות כוחות למכבי. לשחקנים כאלה השיטה הנוכחית ממש עושה עוול. באופן מעוות היא עושה עוול גם להפועל חולון מודל 2008 - חולון אז סיימה במקום הראשון, ניצחה בליגה פעמיים את מכבי והייתה יותר טובה ממנה (לא כמו ירושלים ב-1999 שהפסידה פעמיים למכבי בליגה). אני די בטוח שעם יתרון ביתיות, חולון מודל 2008 היתה לוקחת סדרה מול מכבי, ולא היו זוכרים אותה כאלופת משחק אחד.

יו"ר הדירקטוריון מגיב: יש בזה משהו, לא נכחיש זאת. ברם אולם ואף על פי כן, כזה הוא המצב והמצב הוא בדיוק כזה. מציע לקחת את זה בקלות. מניח שינאי, זלוטיקמן והאחרים שהזכרת חיים עם זה בשלום. בכל זאת, עברו המון שנים מאז ולא כולנו לוקחים את ההיסטוריה ברצינות רבה מדי, אם כי אתה ואני אולי כן.

5. ענייני גור שלף - גור שלף אדם ממש טוב (ראה נאום ההוקרה שלו לדריק שארפ ב-2004), אבל תפקיד המנהל לא ישב עליו טוב. אין מה לעשות, הוא אדם קר מדי, הוא לא יכול באמת להיות דמות אב כמו פנאן או שמלוק (שקבר ב-2:00 בלילה את הכלב של אריק מנקין). הוא אינטליגנט שיכול היה לתרום המון בפן המקצועי, אבל ראשי מכבי קצת התבלבלו בהגדרות של מנהל ספורטיבי מקצועי לבין תפקיד של מנהל קבוצה. הבחירה בוויצ'יץ' מעניינת, אבל הוא זר לישראל, ודווקא בתוך הקבוצה יש שני מועמדים די מעניינים - הראשון הוא שארפ (כל שחקן זר ששיחק במכבי ציין את שארפ כחבר הכי טוב שלו במכבי, או היחיד שהוא עדיין בקשר איתו). השני הוא איש המשק עמי ביטון, האוהד השרוף שהפך לחלק מהקבוצה כמו מוני פנאן בזמנו. שני האנשים האלו אהובים על כל השחקנים, ואין לי ספק שהם יוכלו להיות דמות אב לכולם.

דבר מייסד כדורסלע: שארפ וביטון, מעניין. המלצות מעניינות, לא נכחיש זאת. ברם, כבר אבוד. לגבי שמלוק והסיפור על הכלב של מנקין, תראה איך סיפורים משתרשים והולכים הלאה לאורך שנים. מי יודע, אולי גם שלף קבר איזה כלב ואפילו בשלוש בלילה, רק שהיום יש כל כך הרבה דברים מסביב לדברים עליהם באלף ואחד מוקדי תקשורת, שאיש לא זוכר או לא ממש מתעניין מה קרה לפני יומיים, וכל דבר נראה פחות חשוב. כולל הקוריוזים.

6. ונסיים בקטע רכילותי - נולדתי וגדלתי בכפר אז"ר (בלי בדיחות על המפוזר, כן?) ולמרות שהיום אני גר בנתניה, ההורים שלי ואחותי עדיין גרים שם, והסיפור הכי חזק שרץ היום שם הוא שנדב הנפלד עבר לגור שם. אנא בדוק אינפורמציה זו, ואשר שתושבי כפר אז"ר יכולים לישון טוב טוב בלילה עת שר ההגנה שומר עליהם טוב טוב.

נשיא המקום הזה: למיטב ידיעתי, היונה ההנפלדית, מגדולי השחקנים אשר עמדו עלינו להנותנו, אינו גר בכפר אז"ר. ברם, אכן מתגורר לא רחוק משם. ראיתיו לא מזמן ושוחחנו קלות לרגע, משל היו אלו שנות התשעים עת היכה בערלים בלחי חמור ובזרוע תמנון לנגד עיני המשתאות. אליל היה וגם נשאר, ואינו בוחל ברכיבה על אופנוע ואחיזת שני ילדים על כתפיו גם ביולי הלח.

טוב, יצא המון טקסט, לפחות מספיק עד הפעם הבאה שתהיה לי הזדמנות לכתוב.

עומר בלכר

מודה לך עומר, בשם העם ובשמי.