שלומות לסר,

בעקבות המהדורה הפרטית שהקדיש יו"ר הדירקטוריון לעומר בלכר, רציתי לקבל את התייחסותך לנקודה הרביעית מתוכה: איך ייתכן שבזכות שיטת משחק הגמר היחיד אוחזים גל מקל ואחרים (כולל שחקנים בינוניים ומטה) בתארי אליפות המדינה, בעוד אושיות כמו ינאי, לייבוביץ', מרזל, קפלן, זלוטיקמן, פרישמן, גורדון ורבים אחרים יישארו לעד נטולי אליפות?

כמי שגדל בעמק יזרעאל וחווה מקרוב את סיפורה של גבת/יגור, וכמו כן ראה בזמן אמת את כל שאר הגדולים המוזכרים כאן למעלה, האם אתה לא סבור שמדובר בעוול היסטורי של ממש? שבמשחק יחיד היה יכול להיות סיכוי טוב ומעלה לכל הנ"ל לעשות זאת?

אריאל

היטיב לענות היו"ר באותו אייטמון ממש, ואני מצטט: "יש בזה משהו, לא נכחיש זאת. ברם אולם ואף על פי כן, כזה הוא המצב והמצב הוא בדיוק כזה". במלים אחרות, נניח שאני סבור שמדובר בעוול היסטורי של ממש, מה אפשר לעשות? יכולותיי רבות ונשגבות הן, אבל את ההיסטוריה אין ביכולתי לשנות, משל הייתי דאג ו/או טוני בסדרה המיתולוגית "מנהרת הזמן" (מומלץ בחום לחפש ביוטיוב הקרוב למקום מגוריך).

כמו כן, לעניות דעתי הלא קובעת עולם הספורט לעולם לא יהיה שלם ללא "הגיבורים הטרגיים" (יחסית, ברור שיחסית) - אלה שעמדו בפתחה של הארץ המובטחת, הלא היא ארץ טבעות האליפות, ולא זכו לבוא בשעריה. אתה ועומר מדברים, ובצדק, על הגדולים שבתולדותינו, אבל כמובן שלא מדובר רק בהם. קבל רשימה חלקית בלבד: צ'רלס בארקלי, קארל מלון, ג'ון סטוקטון, פטריק יואינג, רג'י מילר, דומיניק ווילקינס, ג'ורג' גרווין, פיט מארביץ, אלג'ין ביילור, אלן אייברסון. שועי עולם אחד-אחד, שלאיש מהם אין טבעת, בעוד אינספור רול-פליירס בינוניים עד לא דומים לכלום אוחזים בידיהם את התואר היקר מכל.

זה טיבו של העולם, כמו גם יופיו של הספורט. תמיד יהיה מישהו שיזכה, ותמיד מי שלעולם לא. הלא על מה היה לנו לדבר ולקונן לו כולם היו זוכים? אנחנו, אנשי העמק, לעולם נספר בשבחי המסע המופלא עד לזכייה בגביע המדינה 1976. משהו שסטיב קפלן האגדי, למרבה הצער, לא יוכל להתנחם אפילו בו.

שחר שלום רב,

ברשותך, שאלה שלא קשורה לכדורסל בכלל: בשבוע שעבר התגלגל לידי ספרו של מאיר שלו "שתיים דובים". ספר מצוין, לטעמי, שכמו "רומן רוסי" של שלו עוסק בחיים בעמק. שמעתי וקראתי לא פעם שהוא מבסס את ספריו על ילדותו במושב נהלל, וכמי שגדל ממש בסמוך, רציתי לשאול אם אתה מכיר מישהו מהדמויות המוזכרות שם. עושה רושם שמדובר בטיפוסים, איך לומר, מעניינים.

אוהד

התשובה לשאלתך היא לא וכן. אם אני זוכר נכון מה שסיפר מאיר שלו באחד הראיונות, הדמויות בספריו מבוססות על אנשים אותם הכיר או שעליהם שמע, אולם לא מתייחסות אליהם בשמותיהם האמיתיים. כך שאת השמות המוזכרים בספרים אני לא מכיר, אבל ב"טיפוסים" שכאלה פגשתי לא פעם, ולא רק בנהלל.

לגבי "שתיים דובים" - שבשבוע שעבר התחלתי וסיימתי תוך שעות ספורות (ומדובר ב-370 עמודים, כן?) - זהו אכן ספר יוצא מן הכלל. אני משוחד לחלוטין לגבי מאיר שלו, שהוא הסופר הישראלי האהוב עליי, אבל אינני חושב שיימצא מישהו שיחלוק על הקביעה כי מדובר בכישרון שמעטים המשתווים לו. במקרה לגמרי, רק הבוקר אמרתי ליורש העצר שהלוואי והיה לי חצי מכישרון הכתיבה של שלו. הדרך בה הוא בונה את ספריו, העושר הלשוני חסר הגבולות ובכלל - כל דבר הקשור לכתיבה שלו הם לא פחות מנפלאים בעיניי.

אם בכל זאת אני רוצה לקשור זאת לכדורסל, הרי שהשליטה האבסולוטית של שלו ביכולת הסיפורית ובשפה, הופכת אותו לטעמי למג'יק ג'ונסון של הסופרים הישראליים. לא פחות.

shaharhermelin@gmail.com