שלום,

אחרי שני טורים איך גל מקל גנב ממכבי 2 אליפויות, ואיך שחקנים מצטיינים לא זכו לאליפות יש לי מספר שאלות.

השחקנים שלא זכו באליפות, זכו בכבוד אחר בזכות יכולותיהם מהקהל ומהקבוצה, ויישארו בהיסטוריה גם ללא אליפות.

מה לגבי כל השחקנים שמחזיקים באליפות למרות שלא תרמו אפילו דקה מהספסל לזכייה. לדוגמא - אבי בן שימול היה במכבי ת"א בשנת 2003/4 וזכה איתה בכל התארים. באותה עונה הוא שיחק בליגה סה"כ 26 דקות וקלע 6 נקודות (אין לי שום טענה כלפי השחקן, זו רק דוגמא אחת).

גל מקל לא גנב אליפות, הוא לקח אותה במו ידיו. להבדיל משחקני הספסל שהזכרתי קודם, הוא היה הרכז המוביל של הקבוצה והביצועים שלו ברבע האחרון של משחק הגמר, הם אלה שנתנו לחיפה אליפות.

עוד לא הצלחתי להבין למה ליד האליפויות בארץ יש כוכבית, ולעומת זאת למה אף אחד לא שם כוכבית ליד שמו של ספנוליס שלקח 2 אליפויות יורוליג, למרות שברור שאולימפיאקוס לא היתה אלופה אם היתה צריכה לנצח בסדרה. אלו כללי המשחק שם, והם מקובלים למרות שאין סיבה שביורוליג אין סיבה שהאליפות לא תוכרע בסדרות. אשמח לקבל הסבר למה ההתייחסות השונה.

איך ולמה השתרשה ההנחה שהדרך הספורטיבית היחידה להכריע אליפות היא בפלייאוף? בכל דרך יש חסרונות ויתרונות. לדוגמא אפשר להניח שהדרך הנכונה היא לבחור את המנצחת בסוף העונה ללא פליאוף - זאת אומרת הקבוצה שהיתה הטובה ביותר לאורך תקופה ארוכה. לדוגמא - באחת העונות האחרונות אשדוד הגיעה לגמר מהמקום השביעי בליגה. אם היו מנצחים בגמר היו גם אלופים למרות שנתנו עונה חלשה למדי, ורק בסוף העונה התחזקו והתאזנו. המסר של שיטת הפלייאוף היא שהעונה מתחילה במאי, ולפני כן אפשר לזייף.

אני לא אומרת שפלייאוף אינו ספורטיבי, אני אומרת שיש שיטות שונות להכריע ולכל אחת מהן יש יתרונות וחסרונות.

הארכתי, אז נסיים בזה.

תודה,

אפרת

שלום אפרת,

לפני הכל, כמו טרחן אמיתי, אתקן אותך ואומר שאין אצלנו שני טורים. יש שני אייטמונים. כתב עומר בלכר מה שכתב, עניתי לו מה שעניתי, בא סר ש. הרמלין והוסיף את שלו.

מבחינתי, בזה זה נגמר.

מבחינתי, אפשר גם היה לא להתחיל.

אבל העלה מר בלכר, עניתי מה שעניתי, בא סר ש. הרמלין ונו, כבר כתבתי את זה.

הטיעונים שלך לגיטימיים. ודאי ישנם רבים שחושבים כמותך. זה לא ישנה את העובדה שתמיד יהיה מי שיחשוב אחרת, יסבור אחרת, יעריך אחרת, יטען אחרת. וגם אם תטעני עד מחר שכך וכך, יבוא מישהו ויגיד שכך ואחרת. ואין אמת אחת, כי לפעמים זה בכלל לא עניין של אמת או לא, אלה של נסיבות, תקופות שונות, תנאים בלתי ניתנים להשוואה מדויקת.

ולפיכך, ממש כמו שופטי בית המשפט, אני מכה בפטיש על השולחן הנשיאותי ומכריז בזאת כי הדיון נסגר. לפחות עד לפעם הבאה.

שלום,

אמנם מדובר בדיווח אינטרנטי ועניני "לא יאה" אינם חלים עליו, אבל במקרה זה מדובר באירוע יוצא דופן, שכן העניין יוצא מפי חביב הסיפרה עצמו, הטוען בלהט בכתבה לוואלה ספורט, כי הוא שיחק מול ריקי "טריקי" רוביו.

האמנם, שואלים בני העם? קיימת אחוות כדורסל סודית בה משוחקת ליגה אודותיה לא שמענו מעולם? כי לולא זאת לא נדע מעולם היכן יכול היה לשחק החביב מול הטריקי רוביו, ביורוליג מול ברצלונה? כמובן שלא. בנבחרת ישראל מול הגאסולינות? ריישית כל, מקל כמעט ולא שיחק שם, ושנית, כמה מצער, אבל ישראל וספרד נפגשו רק טרום עידן הטריקי.

קיצורו של דבר, חוששני שתסמונת "שירתתי באצ"ל, בלח"י ובצבא דוד המלך" הידועה יותר כ"תסמונת ביבי נתניהו" הרעילה את חביב הסיפרה.

היידה שרה נזעק בין הגלים.

מיכאל

שמע, אם חביב הסיפרה אמר - הוא כנראה יודע מה שהוא אומר. אולי שיחקו זה מול זה אי שם בנבחרות הגילאים כי רוביו תמיד שיחק עם שנתונים גדולים משלו, או בטורניר ידידות כזה או אחר. בוא ניתן לגל-שפר-מקל את הקרדיט.

שלומות,

להלן קישור לתוכנה חינמית וקטנה, אך יעילה - למי שכותב הרבה טקסט מעורב (וגם למי שלא...) אם כתבת מנש במקום NBA או fsurxkg במקום כדורסלע, בלחיצה כפולה על מקש shift תתוקן הטעות. כשאני נתקל במשהו טוב, אני מרגיש צורך לחלוק.

יניר

ושליימ'ה היה ודאי אומר: אתה גדול, אתה.

שלום נשיאנו,

בשבוע שעבר נטלתי את בכיר יורשי העצר ויצאנו לטייל יומיים ברמת הגולן.

מטבע הדברים עולות תובנות ביומיים כאלה (יותר יקר לאכול מלאווח וטוסט בקצרין מאשר סטייק ובירה בת"א, בכל נקודה ברמת הגולן תמיד תהיה במרחק הליכה מסככה של דובדבנים ולבנה בשמן זית ועוד ועוד).

בלילה, בצימר, שמנו מזגן חזק, עוגיות וקולה, וראינו את פדרר מול יריב כלשהו המדורג 180 ומשהו בעולם. היה נחמד לראות משחק נטול לחץ, ואז השדר שאל את הפרשן במשחקון האחרון על מה חושב היריב עכשיו. לא יודע מי היה הפרשן (אולי מאטס וילאנדר אבל לא בטוח) והוא ענה כך, פחות או יותר: סביר להניח שזה המשחק הכי מרגש של הבחור בקריירה. בעוד 20 שנה הוא לא יספר לנכדים על רבע הגמר שהגיע אליו בדרום קוריאה או בסיבוב מוקדמות שלישי בסינסינטי, אלא שהוא ממש שיחק עם פדרר. לכן הוא כנראה מנסה לשחק קצת לאט כדי להאריך את הרגע, מנסה איזו מכה מיוחדת כדי שיהיה לו משהו מיוחד מהמשחק וחושב מה יגיד לפדרר בלחיצת היד.

מאוד אהבתי הן את השאלה והן את התשובה. הרי בסך הכל מלבד העשירייה הראשונה רוב החבר'ה בסבב די אנונימיים (לפחות לי) ומדירוג מסוים גם הכסף לא כזה גדול אם בכלל, אז מה נשאר חוץ מאהבה אמיתית למשחק.

אחרי זה ראינו איזה משחק NBA ישן. היורש אמר שאם היו בקבוצה שלו שאקיל וקובי גם הוא היה מאמן אותם לאליפות. בהתחלה הסכמתי איתו אבל לשם הוויכוח טענתי הפוך, שיש מאמנים שבנויים לאמן קבוצות גדולות ויש כאלה שמתאימים לקטנות, עד ששכנעתי את עצמי שזה באמת לא כך. הרי שאקיל וקובי שיחקו יחד ולא עשו כלום עד שהגיע פיל ג'קסון, אפי בירנבוים וקטש ידעו לאמן לפני ואחרי מכבי, אבל כשהגיעו למגרש של הגדולים העסק לא הסתדר, ואני מאמין שגרשון ובלאט היו מוציאים מאילת השנה פחות ממה שעשה קטש. אין לי תובנה למה זה כך אבל ברור לי שזה אכן נכון.

תובנות נוספות? בריכת המשושים בבוקר עם הבן עדיפה על כל משחק שראיתי פעם.

בשורות טובות,

יאיר

הכל טוב ויפה ואני מודה לך על קורטוב הטניס שאתה נוהג להכניס לכדורסלע-האתר. אבל בריכת המשושים בבוקר עם הבן עדיפה על כל משחק שראית? באמת? אתה משוכנע? תחשוב על זה שוב, אוקיי.

היי ערן,

פתאום עלתה לי מחשבה מוזרה.

זה נכון שמקל ושפר מזכירים זה את זה, וזה נכון שלגל מקל כנראה יש הרבה יותר מוטיבציה ועדיין, משהו פתאום לא מסתדר. מקל הגיע ל-NBA ושפר לא. דורון שפר בזמנו היה סופרסטאר, אין בזה ספק. אחד מהגארדים הטובים באירופה ואני מדבר בין העשרה לא בין השלושים. ספק איפה מקל נמצא.

אז מה קורה כאן? יש יותר קבוצות? הסגלים יותר רחבים? היה איזה מיתוס פעם על מחנה לא טוב של שפר בקליפרס (או לא זוכר איפה). אבל אחרי זה באו שלוש שנים מעולות במכבי, ושנתיים מצוינות בהפועל ירושלים (כמובן שהיתה גם פרישה באמצע). לא ברור לי מה קורה כאן ואני חושב שההסבר לא נמצא ברמת המיקרו (מקל יותר חדור מוטיבציה) אלא ברמת המאקרו (יותר שחקנים מאירופה מגיעים ל-NBA). אבל מה בדיוק קרה כאן? יש לך מושג?

אסף

אני חושב שזה קשור לנקודה שנגעת בה, יותר שחקנים מאירופה מגיעים ל-NBA, אבל לא רק זה: יותר גארדים מאירופה מגיעים ל-NBA. פעם יצאו מאירופה בעיקר גבוהים דוגמת דיוואץ', שרמפף, סאבוניס, וולקוב ואחרים. עברו עוד כמה שנים לפני שגארדים אירופיים שאינם פטרוביץ' השתחלו אל תוך הליגה, והצליחו להחזיק מעמד ברמה של יותר מאשר כמה משחקים פה ושם כמו בזארביץ' או ג'ורג'ביץ' שכשלו.

מעבר לזה, יכול להיות שבאמת מדובר גם בענייני מוטיבציה. לגבי שפר, למשל, ככל שאני מבין או זוכר, זמן קצר אחרי שהגיע למכבי ת"א כבר לא באמת היה חשוב לו להגיע ל-NBA בכל מחיר.

חנוך מינץ סיפר לי פעם בראיון, שבביקור שערך אצל שפר בקונטיקט במהלך העונה השנייה שלו שם, התברר לו כבר אז שמשהו התערער אצל דורון ובסופו של דבר הוא באמת הלך לכיוונים אחרים לגמרי בחייו.

פגשתי את מקל באולפן ONE לפני מספר חודשים. הוא אמר שבקיץ יהיו הפתעות. האיש עבד על זה ועבד בזה, הוא חי את זה. ובסוף גם השיג את מה שרצה. כנראה ששפר באמת לא רצה מספיק ולא היה חד ונחוש. הראש היה כנראה במקומות אחרים. מעבר לכל – כנראה שהתנאים פשוט הבשילו לגארדים אירופיים לבנים (קלדרון, שאראס, רוביו, מקל) לאט ובהתמדה.

ועד כאן להפעם מהדורת שאלותשובות.

בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד, נטול לחות ככל האפשר.