שחר שלום,

מאוד הזדהיתי עם מה שכתבת על כך שאין מה להתאכזב מהנבחרת בגלל שזה פשוט מה שיש. אני גם בין אלה שחושבים שממש לא משנה אם שיבק ימשיך, או שזה יהיה בלאט, פיני גרשון, אדלשטיין, דרוקר או כל אחד אחר. לא המאמן הוא הבעיה.

השאלה היא: מה עושים, והאם בכלל יש מה לעשות? לעשות מחנות אימונים מיוחדים לגבוהים? להשקיע יותר בנוער? אולי להביא מאמן קרואטי שיבנה כאן מאפס גרסה ישראלית של יוגופלסטיקה ספליט? לא יודע מה. העיקר שבאליפויות הבאות, אם בכלל נצליח להעפיל אליהן, ניראה קצת יותר נורמלי.

אמיר

ראשית, אני חולק עליך לחלוטין בנושא המאמן. צוות האימון הנוכחי, בראשות אריק שיבק, אולי לא היה ה-בעיה של הנבחרת, אבל מכאן ועד לומר שלא משנה מי יאמן - הדרך ארוכה. ההיסטוריה מוכיחה, שבמקרים רבים אותם שחקנים מוציאים מעצמם יותר כשמדובר במאמן X, ופחות כשעל הקווים ניצב מאמן Y. כל מאמן ואופיו, דרכו, האופן בו הוא מתנהל ומנהל במהלך האימונים והמשחק.

אחד הדברים בהם הצטיין רלף קליין ז"ל, על פי רבים משחקניו בעבר, הוא היכולת למצוא את הדרך "להגיע" אליהם ולהוציא מכל אחד מהם את המקסימום. ישנם מאמנים כאלה. לא יודע כמה, אבל יש. ישנם גם אחרים. איש-איש ודרכו. חלקם מצטיינים בהכנה למשחק, חלקם בניהול המשחק, חלקם בפסיכולוגיה וחלקם גם וגם, ואפילו גם וגם וגם. לא יודע מי יחליף את שיבק, אבל זה בהחלט ישנה. אוי ואבוי אם לא.

מה עושים? שאלה מצוינת. הקיץ האחרון, כמו גם אלה שקדמו לו, מוכיח שהכדורסל שלנו בנסיגה בכל הרמות ובכל הגילאים. יש אקדמיה ויש נבחרות וטרום-נבחרות ועוד לא יודע מה. בשורה התחתונה, כמו שכולם יודעים ואומרים, זה מאוד יפה לדבר על חריש עמוק ועבודה יסודית מגיל צעיר, אבל כשלרוב בעלי הבית של הקבוצות אכפת רק מתוצאות המשחקים וממספר דגלוני האליפות שיקבלו בסוף השנה מהאיגוד, והכל נגזר מזה, ככה אנחנו נראים, מגיל הקט-סל וצפונה.

מחנות אימון לגבוהים? ניסו את זה בעבר ומן הסתם ינסו שוב בעתיד. הלוואי ויהיו לנו גבוהים לאמן. לא רק מבחינת כמות הסנטימטרים - כאלה עוד אפשר למצוא פה ושם - אלא הכישרון והפוטנציאל. לא רואה כרגע באופק יותר מדי מועמדים להפוך לסנטרים דומיננטיים.

מאמן קרואטי שיבנה כאן ספליט ישראלית? קודם כדאי שנמצא את המקבילים המקומיים לקוקוץ', ראדג'ה, איבנוביץ', סרטנוביץ', פאביצ'ביץ', טבק, סובין ופראסוביץ', לא ככה? אבל מאחר ששמועות עקשניות טוענות שלא נמצא, אולי כדאי - לפחות ברמת הנבחרת - להודיע חגיגית על סופה של תקופה, להיפרד מחלק גדול מהוותיקים, לצרף כמה חבר'ה מהעתודה ומהנוער ולהתחיל מחדש עם עבודה יסודית, קשה ומחויבת באופן מוחלט של כל הנוגעים בדבר. מלים גדולות, אני יודע, אבל כבר היו לנו נבחרות כאלו, ויותר מאחת.

זה לא יביא לנו את אליפות אירופה, זה אולי אפילו יעלה לנו באי העפלה לטורניר או שניים, אבל לעניות דעתי הלא קובעת - שוב, אם כולם יתנו מאה אחוז מעצמם וכו' וכו' - בסוף נרוויח מזה.

שלונ"צ לסר,

רק לפני כמה ימים שיבחת כאן את פינלנד, ופתאום הם עושים בית ספר לכולם באליפות אירופה. יש מצב שעם הגיל הולכים ונחלשים כוחות הנאחס הידועים לשמצה שלך?

עופר

ראשית, גם שעון עומד מראה את השעה הנכונה פעמיים ביום, גם תרנגול עיוור מוצא לפעמים גרגר וכן הלאה קלישאות ואמירות.

שנית, כמה ימים אחרי פינלנד איחלתי לנבחרתנו שתשמח לפחות ילד אחד מבני העם ובנותיו כמו שזו של 79' שימחה אותי. אם נשאיר בצד את ילדיהם של עובדי שגרירויות בריטניה, אוקראינה וגרמניה - אני נוטה לחשוב שכוחי עדיין במותניי, אבל תודה על ההתעניינות.

shaharhermelin@gmail.com