הרבה ענייני כדורסל עומדים על הפרק בימים אלה, וכל אחד ואחד מהם יכול בקלות להפוך לאייטמון בזכות עצמו. ברם אולם, באותה קלות ממש יכול כל אחד ואחד מהם להידחק תוך שנייה מסדר היום, ולפנות את הבמה לבא אחריו.

כך למשל, גביע ווינר. היה, עשה רושם כזה או אחר על אנשים כאלה ואחרים, רשם עוד פרק קצרצר בהתנצחות הבלתי נגמרת בין הפועל ת"א והמינהלת, אבל בעיקר נגמר. נקסט.

הליגה מתחילה, זה נכון, אבל על כך כבר נאמר ונכתב בלי סוף בכל מקום אפשרי, כולל ממש כאן. החתום מטה אמנם תומך במוצהר ובגלוי באיכות הסביבה בפרט ובמיחזור בכלל, אבל יש גבול.

ב-NBA סופרים אחורה לקראת פתיחת העונה, אבל עוד חזון למועד, כולל המועד בו ידרכו כספי ומקל על הפרקט בזמן אמת, לא רק במשחקי הכנה. כבר היינו בסרט הזה, ויותר מפעם אחת. מחשבה שכן חלפה לרגע בראש היתה להתייחס קצת יותר בהרחבה לכך ששאקיל קשר עצמו דווקא לנמסיס מסקרמנטו (מה הלאה? לארי בירד מאמן את הלייקרס? מייקל ג'ורדן רוכש את הפיסטונס? רג'י מילר עושה קאמבק במדי הניקס?), אבל אולי בפעם אחרת.

אומרים גם, שבאיגוד הכדורסל מישהו העלה הצעה למנות ליו"ר הוועדה המקצועית של הנשים מישהי שאין לה אפילו בדל רקע מקצועי. בהנחה שדבר כזה אמנם התרחש, אפשר לכלול בהתייחסות לידיעה שכזו הרבה שמות תואר מעניינים-יותר ודיפלומטיים-פחות, אבל למי יש כוח וחשק לבזבז סייבר-ספייס על איגוד הכדורסל? קודם תנהיגו שיטה נורמלית בגביע המדינה, ואז נדבר. אולי.

מה כן? משהו אחר לחלוטין. שולי, שלא לומר זניח, שיש להניח שרובכם לא שם אליו לב, וגם אם שם - לא ממש שם על העניין. מן הסתם, אני בין היחידים שזה מזיז לו משהו, אבל בדיוק בגלל זה ראוי להקדיש לו את הבמה הקטנטנה הזו. לכל השאר כבר יימצא מי שידאג.

האם אי פעם, תוך כדי צפייה בטלוויזיה, שמתם לב לכותרות המלוות ראיונות עם ספורטאים בכלל ועם כדורסלנים בפרט? אני לא מדבר על תרגום לעברית של ראיונות באנגלית או בשפה אחרת, אלא דווקא לתמלול של ראיונות בעברית, הנעשה לטובתם של כבדי השמיעה, או של מי שמעדיף לצפות בטלוויזיה בווליום נמוך במיוחד. במהותה, מדובר כמובן בפעולה מבורכת וחשובה, שמי ייתן וירבו כמותה בכל הערוצים ובכל התכניות. מה שמעניין ומשעשע, אותי לפחות, היא העובדה שתוך כדי עבודתם, דואגים המתמללים לשפץ ולשפר את העברית בפיהם של המרואיינים.

כך למשל, לא מזמן התראיין בחדשות הספורט מי שהתראיין, וסיפר על המאמץ שמשקיעים שחקני קבוצתו ב"שתי אימונים ביום, ארבע-חמש ימים בשבוע". מי שהקשיב לדברים, התכווץ קמעה (או שלא), אבל מי שהסתמך רק על התמלול, נהנה לגלות שהמרואיין החביב מקפיד לומר "שני" אימונים" ו"ארבעה-חמישה ימים". מהדורה או שתיים מאוחר יותר, כשאמר שחקן אחר: "הקבוצה נמצאת כרגע בצומת חשובה", מיהרו המתמללים לתקן וכתבו "צומת חשוב", וכן הלאה וכן הלאה אין ספור דוגמאות ואגב - לא רק מתחום הספורט. לא פעם, לא פעמיים וגם לא מאה פעם נתקלתי בתופעה במהדורות החדשות ובשלל תכניות אחרות.

נשאלת השאלה: מה הסיפור של המתמללים, ו/או של מי שמנחה אותם? איש לא חולק על כך שמדובר בשגיאות בעברית, חלקן צורמות ביותר וחלקן מזעזעות למדי, אבל מי קבע שכל מרואיינינו צריכים לדבר כאילו הם חיים בתוך מילוני בן יהודה ואבן שושן? מדובר בבני אדם, ומה לעשות - בני אדם שוגים מפעם לפעם, וחלקם גם פעם אחרי פעם.

יתרה מכך, לאור העובדה שחלק גדול מהצופים, סביר להניח שרובם, מאזינים לראיון לפחות באותה מידה בה הם קוראים את הכותרות, האם איש מהמתמללים לא חושב שכל התיקונים האלה רק מדגישים את השגיאות? כאילו אומרים לנו משהו בסגנון: "האהבל לא מבדיל בין ארבע לארבעה, וגם לא יודע שצומת זה זכר, אז אנחנו כאן כדי לספר לכם על זה מצד אחד, לפתור את הבעיה מצד שני, ולמנוע מכם סבל נוסף מצד שלישי".

יואילו האחראים, ויעשו את עבודתם נאמנה, גם אם מדובר בשגיאות איומות ונוראות. לא בשביל להשחיר את שמם של המרואיינים, אלא פשוט משום שההיגיון מחייב שדבריהם יובאו כמו שהם גם כאן וגם כאן. מי יודע, אולי כשיראו את הדברים ולא רק יאזינו להם, ידרבן אותם הדבר לנסות ולדייק יותר בפעמים הבאות.

הנה, זה מה שהעסיק אותי ערב פתיחת העונה בליגת קזינו. לכו תבינו, כי אני לא מצליח.

shaharhermelin@gmail.com