זהו האייטמון האחרון שאני כותב כאן.

כלומר, בטוח שלא. רוב הסיכויים שיגיעו עוד כאלה מתישהו בעתיד. אבל במתכונתו הנוכחית, של הקפדה עיקשת על טור אחד או שניים בשבוע (ובמקרים קיצוניים אפילו יותר), "השחר העולה" מסיים היום את דרכו, שהחלה אי שם, מעט אחרי פרוץ כדורסלע-האתר.

על פניו, ניתן למנות אי אילו סיבות שהובילו אותי להחלטה לא פשוטה זו. ראשית, ספירה לא רשמית שערכתי, הביאה למסקנה כי עד היום הצטברו בארכיון שלי משהו בין 900 ל-1,000 אייטמונים, המסתכמים ב-800-700 אלף מלה. מספר מרשים למדי, אם יורשה לי, שבהחלט יכול להצדיק את תליית המקלדת, או איך שלא צריך לקרוא לזה.

שנית, ישנו העומס הגדול בחיים האישיים והמקצועיים, שרק הולך ומקשה יותר ויותר על מציאת זמן פנוי לשבת בשקט, לגבש רעיונות ולהעלותם על הסייבר-ספייס.

שלישית, אין שום בעיה להאשים את אותו עומס, כמו גם גורמים סביבתיים אחרים, בריחוק ההולך וגדל ביני לבין הענף שכולנו כל כך אוהבים. זה לא שאני לא מנסה, כן? מדורי הכדורסל הם כמעט תמיד הדבר הראשון שאקרא בעיתון או ברשת, ובכל רגע פנוי אני משתדל מאוד לתפוס כל מה שניתן בטלוויזיה - ממשחקי התיכונים, דרך ליגת קזינו, נציגותינו באירופה ועד ה-NBA. אבל זה הולך ונהיה קשה מיום ליום, ומיד בא לידי ביטוי גם בניסיונות לכתוב על כדורסל.

ואפשר להמשיך עוד ועוד בחיפושים אחר סיבות, אשמים, הסברים ותירוצים, אבל האמת היא הרבה יותר פשוטה וקלה: זה פשוט נגמר. לפחות בינתיים. ברור לי לחלוטין שזה נגמר, וטוב שזה נגמר.

זה היה עבורי כיף גדול בכל פעם מחדש. לקחת פסק זמן מהמירוץ הבלתי פוסק בין ענייני המשפחה והעבודה, ולהקדיש חצי שעה-שעה לכתיבה על הספורט הכי אהוב עליי מאז, מעולם ולתמיד. אני אוהב כדורסל, אני אוהב לכתוב, והאפשרות לשלב בין שתי האהבות היתה ותמיד תהיה זכות גדולה. אבל ברור לי שהעניין מיצה את עצמו, וצריך לעצור אותו כאן ועכשיו. אין דבר יותר מתסכל, שלא לומר פתטי, להגיע למצב בו צריך לגרד בכוח, ממש בכוח, עוד רעיון, עוד השראה, עוד כמה מלים, העיקר שבסוף ייצא משהו. רגע לפני שאני מגיע לשם, ולתחושתי מדובר ברגע קרוב מאוד - זה הזמן לעצור. תם הטקס.

כמה וכמה (וכמה!) תודות לפני הורדת השאלטר. בראש ובראשונה, ליו"ר הדירקטוריון, שמהרגע הראשון, ובמשך שבע וחצי שנים, נתן לי לא רק את הבמה, אלא גם יד חופשית לחלוטין לומר כל מה שרק רציתי. הוא ממש לא זקוק למחמאות ממני, אבל לעניות דעתי הלא קובעת - כדורסלע-האתר היה ועודנו אחד הדברים היותר מרעננים וכיפיים בתקשורת הספורט, ודאי שבתחום הכדורסל, והכל בזכות עקשותו, עקשנותו וסיזיפיותו של החבר (תרתי משמע) סלע. הוא יכול לספר לכם עד מחר על כמה שהוא מקפיד על העיקרון המשולש והמקודש של נוחות, נינוחות ונוחיות. להחזיק אתר שכזה בחיים, ועוד להרחיב ולשפר אותו לאורך השנים - זו עבודה קשה עד מפרכת. הזדמנות נאותה מאין כמוה להודות לו בשם כולכם, ובאופן אישי - על כך שנתן לי להיות חלק מהעניין.

תודה גדולה לכל אחת ואחד מכם שהקדיש דקה או שתיים לקרוא. תודה מיוחדת לאלה שטרחו להגיב בכל דרך שהיא. ללא שום קשר לתוכן התגובות, יש סיפוק גדול בקבלת הוכחה שישנם כאלה שבאמת קוראים את מה שאתה כותב. ציון לשבח מוענק בזאת לרן בורוכוב-סוקולוב, שעל בסיס די קבוע לקח דברים שכתבתי למחוזות שלא אני, וגם לא אף אחד אחר שאני מכיר, היינו חושבים עליהם מראש. איש יקר הינו, באמת יקר. אם אתם לא מאמינים לי, התעניינו אצל הוריו כמה עולים להם הטיפולים הפסיכולוגיים.

היידה, מספיק עם ההספדים. היה כיף, כיף שהיה, ומן הסתם מתישהו נפציע שוב, בתדירות או בפורמט כאלה ואחרים. עד אז, וסליחה מראש על הגניבה הספרותית, אין בנמצא שתי מלים מתאימות יותר מאלו בהן נפרדה בשעתו היונה ההנפלדית, באותה מסיבת עיתונאים מונומנטלית: אז תודה.

shaharhermelin@gmail.com