ארז אדלשטיין מוכר בפי כל כ"ג'ינג'י". כינוי סתמי, שרבים איישו אותו בעבר ממרדכי היהודי ארואסטי דרך חיים קימלמן ועד משה ופניארסקי, עם עוד כמה וכמה (וכמה!) בדרך. אצלנו, בכדורסלע, הוא "מאמננו האדמוני לשעבר", כינוי מיוחס פעמיים: גם שם אותו במקום טוב באמצע בקרב חבורת "מאמנינו" היוקרתית, וגם מתאר באמינות ציורית את מצב פדחתו העכשווי. ברם, קשקוש-בלבוש זה טוב, אולי, כפתיח לאייטמון ואינו לב העניין.

מבט ברשימת המאמנים שלא עבדו במכבי ת"א כמאמן ראשי או כעוזר מאמן מגלה, שמאמננו האדמוני לשעבר הוא אחד הבולטים ברשימת בעלי 150 הופעות ומעלה שלא ישב על הספסל הדומיננטי בנוקיה-ההיכל. איתו ברשימה מופיעים אריאל בית הלחמי, אבי אשכנזי, אריק שיבק, יריב ורשיצקי, עופר ברקוביץ', דני פרנקו, רני כהנא, רוני בוסאני, חנוך מינץ ועדי אזולאי. מבין כל אלה, אדלשטיין נהנה מאחוזי ההצלחה הגדולים ביותר – 56.1%. הנתונים, אגב, מתייחסים להופעות בליגה הסדירה. ותודה לשלומי פרי המכובד בהזדמנות זו.

ועכשיו סליחה מראש מאוהדי הפועל ת"א, ואפילו מאדלשטיין עצמו, על שאני גורר את האייטמון לכיוונים קוסמיים-נבואתיים, אולי גם חסרי בסיס. לתחושתי, המשחק אתמול בהדר יוסף היה מסוג הנקודות בציר הזמן שיכולות לשנות קיבעונות מסוימים אצל אנשים מסוימים.

כלומר, העובדות פשוטות: הפועל ת"א הובילה לאורך כל המשחק וניצחה את מכבי ת"א בדו-ספרתי. הזרים שם, בלי לפגוע בכבודו של קרלון בראון הנחמד-עד-מאוד-ואף-יותר-מזה, נראים במבט ראשון וגם שני כמו פועלי די-ליג ב-50 אלף דולר החתיכה. דווקא בגלל זה הניצחון של הפועל ת"א אפילו גדול יותר ממה שנדמה, גם אם הושג מול חבורה בינונית וחסרה כמו מכבי ת"א של אתמול ושל רוב העונה.

ואני אומר ככה: אף אם מאמננו האדמוני-לשעבר מעריך שלא יגיע לאמן במכבי ת"א, ומשכנע את עצמו שהוא לא רוצה, או לא מעוניין, או לא רוצים בו, או שהוא עובד כעת באימפריה הגדולה ביותר במדינה - אני יוצא מהנחה שהוא מעדיף להימנות, בסופה של קריירה, בנשימה אחת עם רלף קליין ויהושע רוזין ז"ל, ועם צביקה שרף, פיני גרשון, דייויד בלאט ושאר שועים שאמנו במכבי ת"א.

מדברים פה ושם על עדי גורדון, חיים זלוטיקמן, אור גורן, סטיב קפלן, מאיר טפירו ודומיהם, שהעבירו קריירה גדולה ושלמה מבלי להיות חלק ממכבי ת"א. זה מכובד, זה יפה, זה נאה. מי שמדבר עליהם וזוכר אותם הם בעיקר פריקים מקשישים של כדורסל מקומי. כמוני, למשל. תכתבו סטיב קפלן בגוגל ותגיעו בעיקר לכדורסלע, יש להניח ולהניח יש. חוץ ממני או מסר ש. הרמלין הפורש, האם מישהו הזכיר את קפלן בשנה האחרונה? אולי איזה תרח אקראי כמונו, לא מעבר לזה.

על הנייר, אדלשטיין מתאים מאוד לחבורה האחרונה. מין אנטי-מכבי כזה בגלוי ובהיחבא, שרואה בדרכו שליחות והפסיק מזמן (האמנם?) לייסר עצמו בשאלה איך הוא לא מגיע למועדון הכי גדול, אם הוא כל כך טוב. אחד שמאמין שאפשר לכנס קריירה שלמה לכדי הצלחה גדולה, גם מבלי להיות שם.

זה בסדר, אגב. אני לא דוחף אותו בכוח לשומקום.

ברם אולם ואף על פי כן, בהתאם להערכה הקוסמית שלי נוצר כאן וואה וואה ווי וואה של חלון הזדמנויות. מאמננו האדמוני לשעבר בן 52. פיני גרשון, שהיה מסומן ושרוף במכבי ת"א פחות או יותר, הגיע למכבי ת"א כשהוא בן 48. איחור סביר כשמדובר באדמוני-לשעבר המכווץ וחסר הנשימה לפרקים, אם כי אותו אחד שידע לשבת בצד בסבלנות ובמשך שנים עד שהגיע הג'וב המתאים לו.

הסיפור פשוט מאוד. מאמננו העולה, שמפעם לפעם גם מכונה בתקשורת משום מה דייויד בלאט, מגיע בהדרגה לסוף-דרכו במועדון. הימים בהם אפשר היה לאמן חמש עד עשר שנים ברציפות במועדון כמו מכבי ת"א, שאפיינו את תקופת רוזין ורלף, כבר לא כאן. בלאט כבר עם רגל ורבע בחוץ, בואו לא נכחיש זאת. רק שניים יכולים להפריע בדרך הסלולה של אדלשטיין-שלאחר—הניצחון-אתמול: גיא גודס וסיפור אפי בירנבוים.

גודס יושב על משבצת היורש המסומן כבר די הרבה זמן. מצד שני, הוא שותף מלא לכל אותם עיכובים, שיבושים ועניינים שעוברים על פני מכבי ת"א בזמן הזה ובזמנים קודמים. כמו בהצלחות, כמובן. עד כמה תהיה המערכת לויאלית לו? לדרכו? לחזונו? לסוג-של-הבטחה שכביכול עומדת באוויר לנוכח מסירותו הרבה וארוכת הימים? זו שאלה אחת.

שאלה שנייה היא אלמנט המושיע. אפי בירנבוים היה אמור להיות כזה בקיץ 2008, לאחר עונה עצבנית ולחוצה שעברה מכבי ת"א. זה לא עבד עבור אפי. ברם-אולם-וגו', חלפו מאז מספיק עונות בכדי שהמערכת תשכח, ותצא לסיבוב מושיע נוסף. זה קורה אחת למספר שנים, יו נואו. וקיץ 2014 או 2015 יכולים להיות מתאימים בעניין הזה.

אדלשטיין ימצה את עצמו בהפועל ת"א לאחר שהחזיר אותה להכרה מלאה בליגת קזינו (לא נפשית-מנטאלית, אלא לצורך העניין), ובלאט יסיים את דרכו בצהוב.

מכאן ועד למפץ הגדול – כינוי שהחלו להשתמש בו באחרונה ביתר שאת – עומדת ההחלטה אם לצאת מהעור או להיצמד לגודס. אפשרות נוספת: יחליטו שלא להחליט ויבחרו ברו"ח ד. שמיר המעוטר, שיסיים בדיוק את חלקו כעוזרו של אטורה מסינה ויביא עימו ניחוחות עדכניים של אירופה.

או כך לפחות נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא.