ברשות כבוד הנשיא ויו"ר הסיפרה,
ובלי רצון שאיש ייפגע, חלילה, מהשירה,
יש לקרוא במתינות, ולהבחין בקריצה,
ומקווה שמההומור שום עלבון לא יצא...

אז ככה –

האמת, ניסיתי אך לא יכולתי להתאפק,
כשמתרחש כזה רגע, ועל מקלדתי מתדפק,
לכן האזן כל נתין, וכל נתינה האזיני,
לקצת הגיגים על מקרה מאריץ' ופניני.

זה שגיא מושך אש, ב"זכות" אופי וטבע,
וכל פרשייה נצבעת בעוד ועוד צבע,
זה ידוע, ואין לו אלא על עצמו להלין,
אם כי כבר קדמו לו כמה רבי-מעללים.

יסלחו לי כל הבאים, אם בעצם הזכרתם,
אני נמצא מכפיש את שמם ואת מורשתם,
והידע שלי גם אינו מקיף די הצורך,
למלא את הרשימה כהלכה, ממש לכל האורך,

אבל מצעירותי זכורני את הכישורים שהפגין
אן-דן-דינו המקורי, הלא הוא דינו מנגין,
עת היה חוסם והולם, והמסלול היה מובטח,
לסיים את החדירה לצבע בקריסה אל המשטח.

אמנם נקשרה לו הילה אצילית של דור שהלך
אך דומני שמגי ז"ל, אילו חי, היה זוכר איך הושלך
בהטלת ג'ודו אימתנית, כפי שניסח יורם ארבל,
עת לכדור חוזר ניסה להגיע, אך איפון קיבל...

ואפילו על צח כיונה ההנפלדית, שר ההגנה,
נקשרו שמועות על "קטנות" שהביאו ג'ננה,
לכל גוי וערל שעליו הופקד הוא לשמור,
עד שבא למסכן את המשחק כבר לגמור,

מרפקים וצביטות, ודחיפות ומכות,
משחק גברי זה נקרא, ויפות כאן שתיקות,
וכמוהו היה אלוף בלשגע יריב שמולו,
בעל הנס האמיתי, האחראי כמעט לכולו,

הריהו דרק שארפ, עוד מופת להגינות,
איש מקסים, אך ממזר, אם נתבטא בעדינות,
שמרר את חייו של כל גארד ורכז,
בסדרת עינויים ומנת כאב מרוכז,

נזכיר על הדרך את בורוסיס השור,
שריסק לקרקע את מרקוס פייזר סוס יאור
ואת הצמד מוויטוריה, ששמם ברח, איזה שוק,
שכמעט חיסלו את הקריירה לחוסיין בשוק,

רב הדומה בין אלה, אך גם רב המפריד,
ונכון שממקרה גיא יש הבדל קצת מטריד,
אבל התנגשות של גופים ושליחה של ידיים,
מן הסתם תגרום לחבטות או "חביתיים".

רק נקווה לסיום, שבגומלין בקובאן,
לא יחליט מאריץ', מגובהו, להעלות כקרבן,
את האיש שבחר כמטרה את איזור חלציו,
כדי שיוכל גיא להמשיך ולהשתמש ב...פניניו.