הי ערן,

כאיש תקשורת אולי תוכל להסביר את ההילולה המוגזמת סביב מאמננו הלאומי הבא, ארז אדלשטיין. כל פרשן או איש כדורסל מציג אותו כאיזה מאמן מבריק וכבור סוד של כדורסל.

אני מסכים עם הביקורת על התגובה הצוננת והלא ראויה של שמעון מזרחי על המינוי, אך אם הוא לא היה אומר את זה תחת הכובע של מ"מ יו"ר איגוד הכדורסל, היינו חייבים להסכים אתו.

ארז אדלשטיין בן 52 וחצי (עד 120). הוא מוצג כתלמידו של פיני גרשון, אך לפיני בגילו כבר היה גביע אירופה אחד, שלא לדבר על אליפות בקבוצה שאינה מכבי ת"א (המאמן היחיד עד היום בכדורסל הישראלי שניצח את מכבי בסדרה, אז לא לאמן את מכבי זה לא תירוץ לאי זכייה באליפות, בטח לא בעידן ההכרעה במשחק אחד). לדייויד בלאט בגילו כבר היתה אליפות אירופה לנבחרות, גמר יורוליג עם מכבי, גביע אירופי עם סנט פטרסבורג ואליפות איטליה (את האליפויות בארץ עם מכבי לא נספור לו). אפילו לשרון דרוקר, הצעיר מארז ב-6 שנים, כבר יש שני גביעים אירופיים.

אז מה לעזאזל כל כך גאוני ומוצלח בארז אדלשטיין, נטול התארים (על אף שאימן בקבוצות עתירות תקציב כמו הפועל ירושלים של גאידמק והפועל ת"א של גוסינסקי. גם היום התקציב של הפועל לא כל כך נמוך כמו שמנסים לצייר אותו. אני מעריך שיש להם את התקציב השישי-שביעי בגובהו בליגה)? ואיך הוא הפך לבחירה הטבעית למאמן הלאומי?

אני מסכים שאחרי שבלאט דחה את ההצעה, אדלשטיין (שכבר הפך ל"ארז", בדומה ליתר אושיות הכדורסל שלנו - רלף, צביקה, פיני והגדול מכולם מיקי) היה הבחירה הנכונה, אבל זה רק כי דרוקר ודן שמיר עוד צעירים וצביקה, שיבק ומולי קצורין מיצו את עצמם בנבחרת.

ואגב, אם ברד גרינברג לא היה זר שעלול להירמס על ידי שועלי הפוליטיקה של איגוד הכדורסל, הוא היה מועמד מעולה בעיניי.

ואגב 2, אם עודד קטש היה מסכים, הייתי ממנה אותו כבר עכשיו, כי יש לו את ההילה הידועה שלו והוא הוכיח את עצמו כטקטיקן טוב מאוד במשחקים נקודתיים, כך שהוא יכול להתאים לאופי משימות הנבחרת.

בברכה,

אסף גודר

גילוי נאות לפני הכל: אני חושד על סמך תחושה יותר ממוצקה, שאדלשטיין לא מת עלי. הרקע: דברים שכתבתי לפני כמה שנים בוואן כשהוא אימן בהפועל ירושלים, ודברים שכתבתי במעריב כשהוא אימן בהפועל גליל עליון. חשבו לבד את מספר השנים שעברו מאז.

פרה פרה, סוס יאור סוס יאור. ולפיכך נתחיל מהקטע התקשורתי. אדלשטיין, המכונה כאן מאמננו האדמוני לשעבר, חביב על התקשורת מכמה טעמים, להערכתי.

הוא שימש כפרשן בערוץ הספורט במשך תקופה ארוכה (מוצלח מאוד בעיניי), ותמיד הותיר טעם של עוד בפרשנות המלומדת שלו. כמי שעבר שם, הוא מקבל, מם הסתם ובאופן טבעי, את מטריית הסחבקיה הדביקה השמורה לאלו שעבדו בערוץ.

בנוסף, הוא מרואיין מעניין, שוטף, קולח, טבעי. יש בו משהו שורשי (תמיד יגיע בסופו של דבר לעובדה שגדל בהפועל עפולה וידבר על בוזי ינאי או הכדורסל בעמק). אנשים אוהבים את זה. הוא מדבר מדם לבו, בטונים המשקפים אהבה גדולה לכדורסל. כשהוא מדבר לא רק הפה נע, אלא כל הפנים. אנשים אוהבים גם את זה.

ובקיצור, שפת הגוף שלו, ביטוי שהוא עצמו השתמש בו לא פעם כדי לתאר שחקנים, מדברת בעד עצמה. הוא טיפוס מדליק שמעיר אותך, לא מרדים.

על כל אלה יש להוסיף את הצלחתו הנוכחית עם הפועל ת"א. וכשאני אומר נוכחית, אני הולך אחורה עד לעונת העלייה לליגת העל. ובעצם, למחויבות ולזהות המלאות בינו לבין המועדון, ולגאווה הרבה שהוא משדר מעצם היותו חלק מהעניין. אנשים, אפילו אם הם עיתונאים – היית מאמין? - מתים על זה.

אתה מדבר על מאמננו האדמוני לשעבר, סופר לו תארים ומונה את שנותיו. אבל ידע ותשוקה למשחק לא תמיד נמדדים במספרים, והאמן לי חבוב (היה אומר ודאי ש. איזנברג לו היה נשאל) שאדלשטיין אכל גם לא מעט קש מהתקשורת לאורך השנים. היו כותבים שקראו לו בכיין, היו כאלה שאמרו שהוא עושה במכנסיים במשחקים גדולים, היו כאלה שהדביקו לו תווית של לוזר. הקריירה שלו מספיק ארוכה כנראה, כדי שיקבל גם מהצד המחייך וגם מהצד העגום. והוא ספג מנות גדולות גם מהחלק הפחות סימפטי.

מעבר לזה, בתקופת שלטון הפיינל פור או המשחק האחד על אליפות, הוא ישב רוב הזמן בצד. אימן בלאומית, או בנבחרת, או בחו"ל או לא אימן בכלל. ככה שיש להניח כוכבית לצד ה"לא זכה בתואר בשנים בהן היה קל יותר".

מעבר לזה 2 - ולא יעזור כלום - יש קליקות בין מאמנים, ויש קליקות בין עיתונאים, ויש גם קליקות בין עיתונאים למאמנים. אותו אדלשטיין זרק לי פעם ברצינות גמורה, והנה אני מסגיר אותו בלי בושה קבל עם ואינטרנט (אבל כבר כתבתי על זה פעם ואין כאן חדש), שכדורסלע מנוהל על ידי שרון דרוקר ודן שמיר.

אין לי מושג וחצי מושג למה הוא התכוון, וכמובן שאין בכך אפילו בדל אמת. אני יכול רק לשער ולהעריך: הוא חושב, בוודאי, שבזכות היכרותי ארוכת השנים עם דרוקר (גדלנו באותה עיר, למדנו באותו בית ספר, שיחקנו יחד במכבי פ"ת) הכתיבה מוטה לעיתים לכיוון צרכים ואינטרסים של דרוקר, ומחלחלת בין השורות. לגבי שמיר? אין לי מושג, אבל אני מחבב את האיש. מתי דיברתי איתו לאחרונה? מי זוכר. בטח לפני שנה או משהו. האם אי פעם ישבנו ביחידות וניהלנו שיחה מקצועית או שיחת נפש? מעולם לא.

אני מזכיר את זה, כי כמו שאדלשטיין חושב שכדורסלע הוא אתר של דרוקר ושמיר (ברגע זה ממש מאמננו האדמוני מקטלג אותי חבל"ז על האאוטינג הזה), ואומר, במלים אחרות, שאני סוג של גרופי, כך יש לו-עצמו ולפיני גרשון ולצביקה שרף ולחלק משאר המאמנים המובילים, סוג של גרופיז בין העיתונאים.

עצום עיניים, אסף, ותקשיב לחלק מהשידורים. קרא טקסטים, ונסה להבין מאיפה מוכרים לך חלק מהביטויים. אם אתה מספיק בעניין, תוכל להבין די בקלות מי מבין העיתונאים הוא חסידו של מי מבין המאמנים. ולהיפך.

האמת הפשוטה היא שגם אני מעריך מאוד את אדלשטיין כאיש מקצוע. הוא מבריק לעיתים, ונתקע לעיתים, הוא מצליח והוא נכשל, הוא שימש כעוזר מאמן וכמאמן ראשי והיה פה ושם וגם שם ופה. הגיע זמנו כי הוא מצליח בעונות האחרונות, ולדעתי המינוי שלו טוב ונכון יותר משל כאלה שכבר היו בתפקיד והוזכרו לאחרונה, דוגמת צביקה שרף ואריק שיבק.

להגיד שדרוקר ושמיר צעירים מדי לתפקיד מאמן הנבחרת? נראה לי שזה לא העניין. כל אחד מהם יכול להיות כזה כבר עכשיו, אבל ארז אדלשטיין לוהט זה זמן ואם יש עיתוי נכון – זה הזמן ללכת איתו. הקבוצה שלו נראית טוב רוב הזמן, מאוחדת, מגובשת, משחקת כדורסל אחיד ועקבי לפרקי זמן ארוכים בדרך כלל. זה יותר ממה שאתה יכול לראות בקבוצות אחרות. אפי בירנבוים מתברבר העונה בהרצליה וקודם לכן עבר עונה לא משהו בראשל"צ, דרוקר תקוע איפשהו-באמצע-הטבלה-או-מה עם גלבוע/גליל ומחפש את דרכו למעלה ושמיר רחוק מכאן ועסוק בענייני טופ יורוליג מנוכרים להווייתנו עם קבוצה זרה.

אני, בניגוד להצהרת "המאסטרפיס" המביכה משהו של שמעון מזרחי, מאחל למאמננו האדמוני לשעבר הצלחה גדולה ושגשוג עצום, ומרוצה מאוד מכך שמאמן עם ידע מקצועי ולהט אדיר לכדורסל ישמש כמאמן נבחרת ישראל.

זהו. קילו טקסט להנאתכם. כשזה זורם אז זה זורם, מה יש לומר.