לאחרונה קיבלתי ליום ההולדת את הספר של ד"ר מנחם לס "על חיצים ובונבונים", ובעקבות הקריאה באה השראה ופרץ כתיבה חד פעמי (עד הפעם הבאה, כן?).

ליגת ה-NBA מתקרבת לסיום העונה הסדירה וקרבות הכניסה לפלייאוף בשיאם, במיוחד במערב. לטעמי, מדובר באחת מהעונות הסדירות היותר מרתקות שהיו בשנים האחרונות. לפחות 20 קבוצות מתוך ה-30 מחזיקות סגל איכותי ומעלה עם שילוב מצוין בין ותיקים לצעירים, ובין אמריקאים לאירופאים. בכלל, הליגה כבר מזמן גלובלית והוכחה לכך היא כמות הכישרון הקטנה שנותרה בקבוצות היורוליג. נראה שהנוסחה היחסית מנצחת של שילוב צעירים עם ותיקים ובניית סגל רחב ככל הניתן נפוצה מאוד בליגה, ובשנה הזו סייעה להרבה קבוצות להישאר ברמה תחרותית גם אם נפצעו שניים או יותר שחקנים מהרוסטר.

אז מה יעשה את ההבדל השנה בין כניסה לפלייאוף לבין הישארות בחוץ? מה ייתן לקבוצות את הערך המוסף וייקח אותן עד הסוף?

חשוב לקחת בחשבון תחומים שעליהם אין לקבוצות תמיד שליטה, כמו פציעות או הגרלה מול הקבוצה הכי לא מתאימה במצ'אפים. וכמובן שיש שוברי שוויון: לברון, השיטה של סאן אנטוניו, דוראנט.

מעבר לכך, לרוב קבוצות הפלייאוף יש שחקנים גבוהים וגארדים ברמה הגבוהה ביותר. כולן עמוקות, כולן מגוונות. אבל לא לכולן יש גארד/פורוורד מגוון שיהיה שובר שוויון.

גארדים ורכזים כמו פול, פארקר, ווסטברוק, דרון וויליאמס, היינריך, הארדן ולילארד הם שחקנים מעולים, מגוונים מאוד וחלקם שומרים מצוין. יש כמובן טובים יותר ופחות וחלק כמובן יצחקו על האזכור של דרון וויליאמס עם כריס פול באותה שורה, אבל אף אחד לא יתווכח עם העובדה שכולם גארדים מצוינים.

גם בעמדות הגבוהים הפערים בין הקבוצות הטובות לא ממש גדולים, ותלויים מאוד במצ'אפים בין שתי קבוצות. די להזכיר חלק קטן מצמדי הגבוהים בכל קבוצה בשביל להבין עד כמה הרמה גבוהה השנה – דאנקן וספליטר, ג'ורדן וגריפין, גאסול ורנדולף, גארנט ולופז, נואה ובוזר, ולנצ'יונאס וג'ונסון, לי ובוגוט ועוד. את מי הייתם לוקחים קודם? לרוב הקבוצות יש מחליפים לא רעים בכלל וכולם מתחילים ב- 2.10. אז נכון שגם כאן יש טובים יותר ופחות, אבל אין וויכוח שהגבוהים מצוינים והפערים לא מאוד גדולים.

שובר השוויון שלי הוא הגארד השומר, הגבוה הנמוך, זה שיכול להוביל כדור, לשמור על השחקן הכי טוב של היריבה לא משנה מה גובהו או משקלו, לעזור בריבאונד, לקלוע משלוש ולרחף להטבעה ביד אחת מול הגבוהים ביותר. סקוטי פיפן סטייל. הוא לא חייב להיות המנהיג של הקבוצה, הוא לא רוצה להיות האופציה הראשונה בהתקפה אבל בסיכום העונה קיבל הכי הרבה דקות על המגרש.

כמובן שלברון ודוראנט הם הראשונים ברשימה אבל טכנית לברון משחק בעמדה 4, ואין לו רכז או גבוהים כמו לשאר הקבוצות. כמובן שמיאמי היא האלופה ועד שמישהו אחר יבוא וייקח ממנה את התואר אסור לזלזל בה, אבל השנה מיאמי נראית עייפה ופגיעה מתמיד במיוחד לאור התחזקותן של היריבות. לדוראנט יש רק גבוה אחד משמעותי בקבוצה והרכז שלו נוטה להיפצע. מעבר לכך, הנה לכם רשימת השחקנים המובילים בתפקיד הסמול פורוורד בקבוצות הפלייאוף. תחליטו אתם למי יש יתרון בעמדה הזו.

מזרח

אינדיאנה. פול ג'ורג' 2.05 מ', 100 קילו – זריז ומהיר, לא פוחד מכלום, שומר מצוין. עם 21.8 נקודות, 6.5 ריבאונדים ו-3.5 אסיסטים למשחק הוא גם המנהיג של אינדיאנה והסיבה המרכזית לכך שהיא מובילה את המזרח.

מיאמי. לברון ג'יימס ושיין באטייה. באטייה משמש כשומר מנוסה וערמומי בעמדה זו על כוכבי היריבה עם ה-2.03 מ', 100 קילו. נראה מעט עייף וחלוד השנה, עד שיגיע הפלייאוף (4 נקודות, 2 ריבאונד ואסיסט בודד ב-20 דקות משחק).

שיקאגו. ג'ימי באטלר 2.01 מ', 100 קילו. עשה התקדמות גדולה תחת ת'יבודו, שומר אישי מצוין, ריבאונדר טוב לגובהו (5 למשחק) קולע 13 נקודות למשחק ב-37 דקות. עדיין צריך לשפר את אחוזי הקליעה מהשדה ומבחוץ.

טורונטו רפטורס. דמאר דרוזן 2.01 מ', 98 קילו. הכי דומה לסקוטי פיפן שיש, עשה התקדמות התקפית גדולה השנה. הקלע המוביל של טורונטו עם קצת מתחת ל-23 למשחק. אתלט מצוין, שומר ועוזר בריבאונד (4.4 למשחק) שובר שוויון אמיתי בכל משחק והסיבה המרכזית שלטורונטו יהיה יתרון ביתיות בפלייאוף.

ברוקלין. פול פירס 2.01 מ', 105 קילו. יוצא מהמשבר של תחילת העונה. אול סטאר ואחד הגדולים בתפקיד הזה. כשמגיע הפלייאוף גם שומר ברמות הגבוהות. 13.7 בנקודות, 4.7 בריבאונד ו-2.5 באסיסטים לא מספרים את האמת על "האמת". אומרים שהוא כבר זקן מדי ושיאו מאחוריו אבל פירס הוא אחד משני היחידים שתתנו לו את הכדור בסוף משחק פלייאוף בברוקלין (השני הוא ג'ו ג'ונסון).

וושינגטון. טרבור אריזה 2.03 מ', 100 קילו. אריזה נותן עונה טובה מאוד אצל הקוסמים (14.9 נקודות), ריבאונדר מצוין (6.4) וקלע שלוש מצטיין העונה (42%). לא מספיק פיזי בהגנה, לא בטוח שיצליח לשמור על שחקני ההתקפה הטובים באמת בעמדה שלו, אבל את זה נוכל לבדוק בפלייאוף.

שארלוט. ג'ף טיילור 2.01 מ', 101 קילו ומייקל קיד גילכריסט 2.01 מ', 106 קילו, חולקים דקות בעמדה הזו ולא מספקים את הסחורה, בטח לא באותה רמה כמו היריבים בקבוצות האחרות. נקודת חולשה גדולה מאוד של שארלוט בעלת המאזן השלילי.

אטלנטה. דמארה קארול 2.01 מ', 95 קילו. שחקן זריז ויציב בעמדה הזו בכל העונה. קלע טוב משלוש (37%), פעיל בריבאונד (5.5) ובנקודות (11.1). לא מאבד כדורים ועושה עבירות כשצריך. צריך לשפר את המסירה ואת הפיזיות. לא יכול לשמור שחקנים חזקים ממנו.

מערב

סן אנטוניו. קוואי לאנרד 2.01 מ', 103 קילו. מספיק לומר שסאן אנטוניו הפסידה 8 מ 16 המשחקים שהפסידה כל העונה כשהוא היה פצוע? אתלטי, שומר, פיזי. עושה את כל מה שהקבוצה צריכה בכל ערב. בלעדיו לסן אנטוניו יהיה קשה לתגבר על האתגרים בפליאוף הקרוב.

אוקלהומה. קווין דוראנט 2.06 מ', 108 קילו. גבוה כמו סנטר וזריז כמו הגארדים הטובים ביותר. 32.2 בנקודות, 7.6 בריבאונד ו-5.6 באסיסטים. קולע 50% מהשדה ב-38 דקות. תופעת טבע.

הקליפרס. חור בעמדה? לקבוצה המדהימה מלוס אנג'לס יש את קרופורד ולאחרונה את גריינג'ר בתפקיד ספקי נקודות, אבל שניהם לא ממש בגודל המתאים לעמדה הזו (אחד קטן מדי והשני גדול) ושניהם לא שומרים גדולים בלשון המעטה. ככל שהעונה תתקדם העמדה הזו תהיה יותר ויותר של מאט בארנס (2.01 מ', 103 קילו) שייאלץ להתמודד עם כל השחקנים בעמדה שלו וזו תהיה משימה לא פשוטה.

יוסטון. צ'נדלר פרסונס 2.05 מ', 102 קילו. אחד השחקנים המיוחדים בליגה והשחקן הלבן היחיד בעמדה הכל כך אתלטית הזו. מגוון מאוד, גבוה לעמדה וחכם (4 אסיסטים למשחק). קולע 16 למשחק עם 5.5 ריבאונדים. לא שומר גדול אבל מהווה בעיה בהגנה לכל הקבוצות האחרות.

פורטלנד. ניקולה באטום 2.03 מ', 90 קילו. אחד השחקנים האתלטים בליגה, לא יציב העונה וקולע פחות מאשר בעבר (13 למשחק). חייב לשפר קבלת החלטות ולהשפיע יותר על המשחק בשביל לסייע לקבוצה. ריבאונדר מעולה (7.5) ומוסר מצוין (5.1 למשחק). אם יהיה יציב – אולסטאר.

גולדן סטייט. אנדרה איגואדלה 1.98 מ', 95 קילו. נקלע השנה לסיטואציה חדשה שבה הוא האופציה הרביעית או החמישית בהתקפה. החמישייה של גולדן סטייט כל-כך איכותית שלאנדרה נשאר רק להתבונן ו"לסגור חורים" בהגנה, או כשצריך חדירה לסל של מישהו אתלטי במיוחד. קולע פחות מ-10 נקודות למשחק אבל מוסר 4.6 אסיסטים. אתלטי וחזק מאוד, יכול לשמור על כל אחד בכל זמן ובכל צורה וגודל. הפלייאוף זה הזמן שלו והוא צפוי להיות חלק מאחת משלישיות ההתקפה הקטלניות בליגה כמו שבגולדן סטייט יודעים לייצר כבר הרבה מאוד שנים.

ממפיס. טיישון פרינס 2.05 מ', 98 קילו. כוחו עדיין במותניו. מוביל את ההגנה הטובה ביותר נכון לכתיבת שורות אלו. השחקן הוותיק עם האליפות ההיא מדטרויט מפיח בממפיס רוחות של אליפות ובכל יום הקבוצה הזו קרבה למקום החמישי במערב ולקרוא תיגר על יוסטון. הסטטיסטיקה במקרה שלו לא אומרת כלום (6, 3, 1.5 בנקודות, ריבאונדים ואסיסטים בהתאמה). רק תעברו אותו בהגנה נראה אתכם.

דאלאס. וינס קרטר ושון מריון. אולי בשנתם אחרונה בניסיון אחרון לדחוף את המאבריקס לעוד שנה בפלייאוף יתנו את כל מה שיש להם, כדי להילחם עם האריות הצעירים של הליגה. אסור לזלזל במה שהם יודעים ומסוגלים לעשות אם כי שיאם מאחוריהם.

פיניקס. פי. ג'יי. טרקטור 1.97 מ', 101 קילו. מיודענו מהאליפות ההיסטורית של חולון עושה עונה פנטסטית (9.6 נקודות למשחק) אם כי הוא השחקן הנמוך ביותר בעמדה הזו מבין כל המתחרים וגם לא הכי אתלטי. טאקר מביא בעיקר אגרסיביות וניסיון. הוא תורם 6.6 ריבאונדים וזוכה לקרדיט על כך בדמות 30 דקות במשחק.

עכשיו נותר רק למלא את המקררים ולצבור שעות שינה, כי הפלייאוף הזה הולך להיות חם מתמיד.