מדי פעם (לעתים רחוקות-רחוקות ביותר) אני צץ פה על גבי אתר מבורך זה. כשזה כבר קורה, האייטמון הוא תוצר של משהו שממש הרתיח/העציב/תסכל אותי, או כולם ביחד.
כן, עוד אייטמון על הדרבי בשבוע עצוב זה. מה לעשות. אבל אני מקווה להתמודד עם הסוגיות הרבות באופן רחב יותר.
גילוי נאות, מכביסט אנוכי. אבל, ואת זה חשוב להדגיש, אינני פנאטי, אינני פוסל קבוצות יריבות, גם לא את הפועל. כשירושלים משחקים באירופה אני יושב במתח ומקווה לטוב. שמחתי מאוד על הזכייה של ירושלים ביול"ב בזמנו והייתי גאה במועדון ובשחקניו (ומאחל להם הצלחה בכיוון הבריא שנראה שהם הולכים בו); שמחתי על הפרויקט המבורך של אוהדי הפועל תל-אביב, שלקחו מועדון מפורק והרימו אותו מהקרשים. אמרתי, אלה אוהדים. כל הכבוד.
ולענייננו, מחזות הדרבי האחרון העלו בי עצב ותסכול רב מסיבות רבות.
נתחיל דווקא מהסוף. סופו עשה מעשה שלא יעשה, ולא חשוב כרגע אם הוא שחקן מכבי או כל קבוצה אחרת. בין קהל לבין שחקנים צריכה להיות מחיצה, יש הבדל ביניהם, שחקן איננו יכול להרשות לעצמו לחצות את הקו הזה בשום פנים ואופן. ואם קורה אירוע בו אוהדים חוצים את הקווים בצורה חריפה, מי שצריך לטפל בזה הם המשטרה וגורמי אכיפת החוק, ולא השחקן.
עצוב לי שמה שהאנשים שישבו בשורות הראשונות יזכרו יהיה את סופו קופץ עליהם בדרך לאותו אוהד. חלקם ילדים, חלקם, להבנתי, בפעם הראשונה במשחק. טראומה רצינית.
וכעת, לאלימות המילולית. שוב, לא מעניין אותי כרגע שמדובר בקהל של הפועל. אם היה מדובר בקהל אחר, הייתי מגיב באותה צורה. לא בפעם הראשונה, קהל של הפועל (שימו לב, קהל של הפועל, ולא הקהל של הפועל) מבזה את מועדונו שלו ומכתים את כל הדברים הטובים שהמועדון הזה עבר והשיג. קללות ונאצות שלא מהעולם הזה. תמונות קשות של גילויי אלימות מילולית. נהוג לומר שמדובר במיעוט כשמקרים כאלה קורים, אבל לצערי, נראה שלא כך במקרה זה, וכן במקרים קודמים.
הזכרתי קודם כמה שמח הייתי על הפרויקט שהחזיר את הפועל כמעט מאבדון. שמחה זו נבלמה אצלי באירוע נקודתי אחד אותו ראיתי במו עיניי. חצי גמר גביע המדינה לפני כשלוש שנים. הפועל מגיעה למעמד מכובד זה מהליגה השנייה, נגד נתניה. מעמד מכובד. הצהרת כוונות – אנחנו פה כדי להישאר. אך מה רואות עיניי ומה שומעות אוזניי? יציעים שלמים עומדים, ובמקום לעודד את קבוצתם האהודה על הישג יוצא דופן זה ולהרעיד אולמות, בוחרים לשיר את השיר הלא ברור על שמעון מזרחי. יציעים שלמים! כאן אמרתי, כה חבל. פרויקט שלם יורד לטמיון. אותי הם הפסידו. וכך עברנו עוד דרבים ועוד דרבים, חלקם אלימים יותר וחלקם אלימים פחות, ושוב נגלו מראות קשים ואף זוועתיים בדרבי האחרון. ושכל אוהד אדום יעמיד את עצמו כאדם ניטרלי מהשורה שמסתכל על היציעים האדומים. איך אתם רואים את זה? נהוג לומר, ולרוב בצדק, שהקהל האדום דוחף את קבוצתו בצורה יוצאת דופן. מסכים.
אבל למה ישנם אוהדים שמרגישים צורך להראות את הצד השלילי והזוועתי? למה? קשה לי גם להבין איך במקביל לכך שמשבחים את הקהל האדום ("איזו אווירה יש כאן באולם" וכו') הקריאות שנשמעות מהיציעים אינן קריאות חיוביות, אלא ההיפך הגמור. קצת גינוי לא יזיק. להחמיא לקהל כשמגיע לו, לא כששומעים קריאות כאלה.
נעבור לצד הצהוב. גילויי אלימות מילולית ניכרים, לצערי הרב, גם בצד הצהוב של העיר. החל מהשיר הגזעני והנורא על סלים טועמה היקר. לא ברור לי איך השיר הזה לא הוקע ונעקר מן השורש לפני שנים. אתם שואלים מה אני עושה כדי לעצור אותו? כנראה שלא מספיק. אני כן משתדל להוציא את גרוני מול כל מי שיושב מסביבי כדי שיפסיקו לשיר את השיר הדפוק הזה. אוהדי מכבי, גם של הביפ, מפגינים יצירתיות בשנה-שנתיים האחרונות בכל מה שקשור לחיבור שירי עידוד והתאמה ללחנים. משוררים חיים בקרבנו.
אבל למה לעזאזל צריך להכניס משפט כמו "לשחוט את כל האדומים"? למה? איך אתם מגיבים כששרים שירים כאלה עליכם? טוענים שמדובר באלימות, לא? וחשוב לציין, שלחרדתי הגדולה, גם ילדים/נערים שרים את השיר הזה. האם המבוגרים יחסית מבין האוהדים משמשים דוגמה טובה לדור הצעיר?
לצערי, מדובר באירועים נקודתיים שמעידים על תופעה רחבה הרבה יותר. לתופעה זו מספר היבטים, כפי שאני מנתח אותה: ראשית, עושה רושם, משום מה, שבמגרש ספורט מותר לעשות הכל. מותר לפרוק עול. למה? מה ההיגיון שעומד מאחורי ההנחה הזו? האם מגרש ספורט הוא אזור אקס-טריטוריאלי? חוקי המדינה אינם חלים עליו? האם מדובר בג'ונגל ולא אמרו לי? גם לג'ונגל יש חוקים. שנית, האם אותם אנשים שמתנהגים כך, מתנהגים באותה צורה גם בחיי היום-יום שלהם? אם לא, מדוע להתנהג כך במגרש? אם כן, אני חושש.
מה שמוביל להיבט נוסף – מה הדבר אומר על החברה שלנו? האם אנחנו מתירים התנהגות כזאת? מה אנחנו מצפים מהמשטרה, להתערב ולעצור אנשים כאלה? מתי האלימות המילולית עוברת קו אדום ודורשת מעצר? בשירים גזעניים? במראות של חניקת צוואר? בקריאות לאדם להתאבד? ומה לגבי חינוך? כן, חינוך. מילה גסה? מאילו בתים באים אותם אנשים? ככה חינכו אותם? האם ההורים שלהם לא יתביישו בהתנהגותם? כיצד על מערכת החינוך לפעול בנושא? הרי משטרה באה רק לאכוף.
לדעתי, התופעות שמצטיירות מהדרבים נוגעות להיבטים רחבים ועמוקים יותר ודורשות טיפול ברמה רחבה יותר. עד לרגע זה אני עדיין מחכה שיבוא איזה גורם שלישי, חיצוני, ישים מראה מול שני הצדדים ויגיד להם – ראו איך אתם נראים!
