שלום כבוד הנשיא,

כל כך הרבה מילים הכבירו ועוד חזון למועד יינשאו אלף אלפי הררי מילים. חווית הכדורסל מחשמלת ונאה כרפאל עד מאוד סיפקה לנו מכבי ת״א הקבוצה. אכן אודה וגם לא אבוש.

(דבר הנשיא: אמת. המשך נא מר פישר).

מעבר להכל, עד מאוד מעניין ומטריד אותי עניין שבשוליים. האם יש לכבוד הנשיא קשר לסוכן מוסד, אולי מרגל, או חוקר פרטי, שיוציא נא לאור פעם אחת ולתמיד: אל מה לכל הרוחות נושף לו שימון מזרחי בעווית אסטמתית לכף היד? או שמא מלחש לחש כשפים סודי? כמה וכמה פעמים ברגעי המתח נתפס שימון לוקה בעניין הכמעט אינפנטילי עד כדי גיחוך הזה.

והאם צודק אנוכי כשאקבע שזה מנהג שנולד בשנים האחרונות? אולי תולדה של המתח בעקבות התהליך האיטי של יציאה ממרכז הבמה של האימפריה וכניסת בעלי בית שותפים? אולי פגיעה נפשית חלילה? כל איש בבית ודאי שם לב למצלמה תרה ברגעי השיא כדי לקבל עוד פורטרט חינני של הדון, אולם שוד ושבר נתפס הדון מחטט באפו! והצלם, לפני שהתעלף, ניתק מיד מגע (לפני שהדון החל ודאי במונולוג סיינפלד טיפוסי: I was not picking !!).

האם ניתן אולי אחת ולתמיד לעמת את הדון בשאלה ישירה בעניין? ע״מ לפתור אחת ולתמיד את תהיות העם בכלל והנתינים בפרט? ולהבהיר את הסוגיה הזו בשושלת המכבית אחת ולתמיד?

אודה על תשומת הלב הנשיאותית. הנושא מטרידני עד מאוד.

אבי פישר

שלומות אבי,

מדובר בלי ספק בסוגיית השנה-שנתיים האחרונות. זו לא היתה הפעם הראשונה בה נתפס שמעל'ה בפוזה מביכה למדי, המתאימה יותר לאיך-נגיד-זאת-ונצא-טוב-יחסית? בעצם, בוא לא נגיד זאת. ואני לא מדבר על החיטוט באף.

שמעל'ה, כך נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, אוחז בכפות ידיו קמע כלשהו. מחרוזת, שרשרת, סוג של חמסה. הוא נושף ומנפח לחייו, ממלמל דברי צדק וכיבושין ותחינה והשד יודע מה עוד. לא נעים לראות אדם כבן 75 עושה זאת בכלל, ועוד יותר לא נעים לראות אותו עושה זאת ונקלט על ידי מיליונים בזמן אמת. ושוב, החיטוט באף הוא החלק היותר סביר בקטע הזה.

לא יודע אם מדובר בעניין של השנים האחרונות, אבל שמעל'ה נקלט לא פעם ולא פעמיים בפוזה הזו. בפיינל פור הוא מלמל ונשף ביתר עוז, לא נכחיש זאת, בעיקר בזמן זריקות העונשין של העמלקים. ברם, מי שעקב היטב אחר הקשר הישיר בין קשקושיו של המזרחי לבין התוצאות בשטח ראה שהגויים האומללים החטיאו לא מעט זריקות עונשין מיד לאחר ששמעל'ה כישף אותם. הלך לו הפעם. אין ספק כי הוא מאמין שתרם למכבי ת"א לפחות 4-5 נקודות במהלכים המכריעים משל היה טייריס רייס לפחות.

אין איש שיעז לשאול את שמעל'ה לגבי החיטוט באף, כן? ברם, ניתן בהחלט, אם עז פנים הינך ואינך חושש לשלומך, לשאול אותו לגבי הקמע. הרי פנחס הגרשוני, עוד מאמין גדול בקמעות ובמזלות, הפציר במאמננו העולה המובך לחשוף אל מול המצלמה את הקמע שדחף לכיסו בתחילת הרבע הרביעי באחד המשחקים בסדרה נגד מילאנו. ובלאט חשף, גם אם ביקש מיד לעבור לדבר על כדורסל. אם כך נעשה, מדוע שלא יבוא איזה כתב נמרץ עם מצלמה על כתפו ויתעד את שמעל'ה חושף לראווה את הקמע המוסתר באגרופיו הקמוצים?

התייחסתי כבר לעניין הזה באחד האייטמונים הקודמים. ייתכן, אגב, שמאז ששמעל'ה אינו יושב עוד בצמוד לספסל קבוצתו אלא מתחבא מאחוריו או יושב איפשהו ביציע במשחקי החוץ, הוא סבור שאיש אינו רואה את פעולותיו ומרשה לעצמו אאוטינג ברמות שלא ביצע מעולם.

הפראייר הגדול הוא כמובן הצלם, שלא הבין שעלה על הסיפור האמיתי של משחקי מכבי ת"א. לא גג של טיוס, לא שלשה של רייס ולא אבו-נפחא. שמע'לה, שמע'לה המחטט באפו ומדבר אל הקמע ומחמם אותו בהבל פיו – הוא-הוא הסיפור הגדול. וצלם שלא יודע לדבוק בסיפור אלא ממהר לעוד זריקת עונשין שגרתית, הוא צלם נמהר מדי שאינו יודע להנות את צופיו.