ארז אדלשטיין עוזב את הפועל תל אביב. על פניו, החלטה נכונה ובזמן. עשה את שלו ואת שלו עשה. הריץ קבוצה יפה מלמטה למעלה, ניצח פה ושם בדרבי, ראה את עוף החול האדום ממריא ועכשיו יכול להתפנות לתפקידו כמאמן נבחרת ישראל ואולי גם קבוצה אחרת החל מהעונה הבאה.

מה מאחורי המהלך? מן הסתם, מגוון של עניינים ולא אחד. נשאיר את זה ככה.

ומצד שני, למה לא להמשיך הלאה? העולם מלא בדוגמאות למאמנים שעובדים עשר ועשרים שנים ברצף באותו מקום, בעיקר בקולג'ים, כשאין אוטוריטה גדולה וסמכות נחשבת מהם. כנראה שמה שטוב לעולם לא טוב לליגת קזינו, ואולי לא לאדלשטיין עצמו.

אני לא אפול למלכודות בנוסח "הפועל ת"א לא תהיה אותה קבוצה בלי אדלשטיין", כי היא היתה ותהיה הפועל בלי הרבה מאוד אנשים בולטים אחרים, ומאמננו האדמוני לשעבר הוא עוד אחד משורה נכבדה של שועי עולם שעברו במועדון הזה.

ובכל זאת, אפשר לקוות שנמשיך לצפות בו בליגת קזינו, שולח את לשון הזיקית בראיונות, מדרבן צעיר תועה ומנשק את מה שהוא מחזיק שם בכיס. קמע זה קמע ומנהג זה מנהג, וזה חזק באופנה בשנים האחרונות – יעיד שמעל'ה מזרחי המקשיש.

ובעניין אחר. קזינו מגיעה אל שלביה האחרונים בהחלט, וזה יהיה, אומרים האומרים, מכבי ת"א נגד מישהו-כלשהו מבין חיפה וירושלים. כך או אחרת, אחרת או כך, החבר'ה פה ממשיכים לנסות ולמצוא איזשהו פתרון שיניח את הדעת של רוב האנשים. הרשו לי לחדש לכם: זה לא יקרה.

אם תהיה סדרה של חמישה יגידו למה לא שבעה או שלושה. אם תהיה הכרעה בשיטת בית-חוץ, גם זה לא טוב מספיק. משחק אחד? ברור שלא. משחק אחד על מאדים ואחר על הירח? ספק אם פתרון כזה ירצה את המצקצקים. דבר אחד בטוח, מבחינתי לפחות: אסור לליגת קזינו להגיע ליוני. חם מדי, קיץ מדי, אווירת סוף מדי כבר חודש שלם לפחות. יש לסגור עניין עד אמצע מאי לכל היותר, ובואו ניפרד איש איש לדרכו, כדי להתמודד עם החום באופן מדוקדק, מרוכז ושכלתני אם להשתמש במלה שהתאהבתי בה בזה הרגע. כדורסל זה משחק של חורף, גג-גג אביב. זהו. שם זה צריך להיעצר. קיץ תשאירו לביפיונרים המיוזעים. אומרים אגב שתיכף יש פה מונדיאל. זה נכון? אם ככה, יש לרדת למקלטים כבר עכשיו, להכין צידה ומזון שיספיק לשמונה לילות לפחות, כפול כמה שזה יוצא.

ב-NBA, אם להתייחס עניינית ולנטרל אמונות והעדפות, סן אנטוניו ומיאמי זו אחלה סדרה. אני לא מאמין לעצמי כשאני אומר את זה, אבל יש מצב להשכמה בלילות אחרי תקופה ארוכה. בסופו של דבר, הכל תלוי ברעיית הנשיא ובגב שתיתן לעניין הזה. איפה הימים של גיל 24. הלכו וחלפו ללא שוב. בדרך כלל עניין האוהב-לא-אוהב את לברון ואת דאנקן שייך לרב"ס ולסר ש. הרמלין האצילי והפורש. אגיד רק שאין לי בעיה בכלל, לא עם אלה ולא עם אלה. שועי עולם צרובים היטב דוגמת לארי בירד ודוקטור ג'יי פרשו מזמן, ככה שזה ממש לא משנה מבחינת הדברים שהאליפות הקרובה תעשה ללב הנשיאותי.

עד כאן, בתקווה לעוד.

שלומות ונצורות בשלב זה.