במציאות, פאו גאסול יותר גבוה ממה שנדמה כשצופים בו בטלוויזיה. הרבה יותר גבוה. בארבעים ומשהו שנותיי על מגרשי הכדורסל ובסביבתם, עמדתי פעמים רבות ליד אנשים שמביטים דרך קבע מלמעלה על קו שני המטרים, אבל בגובה כזה נתקלתי אישית רק פעמיים.

לפני כמעט 30 שנה, בתור לדיוטי פרי בנמל התעופה של אתונה, נעמד פתאום לידי ולדימיר טקצ'נקו, אימת אירופה בכלל ונבחרת ישראל ומכבי ת"א בפרט. רשמית, גובהו של כוכב צסק"א ונבחרת ברית המועצות היה 2.20 מ', אבל למרות שמדובר בהר אדם אמיתי, שורה של בעיות רפואיות גרמה לו להיות כפוף-משהו. לא שזה עשה אותו פחות מרשים, שלא לומר מפחיד, אבל גאסול (2.13 מ'), שרשמית נמוך מטקצ'נקו, עדיין נראה לי גבוה יותר. כנראה משום שבניגוד לדב הרוסי, כוכב הלייקרס זקוף כמו עצי החרוב והברוש לידם הוא עומד עכשיו. לעניות דעתי הלא קובעת, היחיד מכל אלה שפגשתי שבאמת גבוה יותר מגאסול, הוא ריק סמיתס, על כל 224 סנטימטריו, אבל זה כבר סיפור אחר.

אני פוגש את החבר פאו דווקא במסגרת העבודה. בתכנית העמוסה לעייפה שלו בארץ, שובצה חווית נטיעת עצים באדמת ארץ הקודש. מאחר שזהו אחד הדברים בהם עוסק דרך קבע הארגון בו אני עובד, התבקשנו לארגן את העניין. וכך, בבוקר ערב החג, אנחנו נפגשים במרכז הנטיעות של JNF בשמורת הטבע היפה נאות קדומים הסמוכה למודיעין (מומלץ מאוד, ולאו דווקא בהקשר לנטיעות. חפשו בגוגל הקרוב למקום מגוריכם).

חוץ מזה שהוא באמת גבוה, האיש נחמד בצורה קיצונית. מצטלם ברצון עם מי שמבקש, מתעניין במה שמספרים לו, שואל שאלות, ובעיקר - עד כמה שזה נשמע מצחיק בהקשר הזה - מדבר עם כולם בגובה העיניים. כולל עם נסיכה ב', שעד הבוקר עוד חשבה שאבא שלה יכול לשחק כסנטר. ואפרופו מצחיק, יש לו יופי של חוש הומור, מתובל בהרבה ציניות, שיש מצב שמקורה בחמש מאות מיליון הראיונות שנאלץ לעבור עד היום.

עוד לפני הנטיעות, אנחנו מקדישים כמה דקות להסברים על המקום, וכמובן לכדורסל. גונסאלו, ידיד המתלווה אל גאסול בטיול בארץ, אומר שהוא מתרשם מאוד מכך שבכל מקום אליו הם מגיעים - כולם מזהים מיד את פאו. ברור, אני אומר לו, שילוב של מדינה אוהבת ספורט, עם כוכב אותו אנחנו מכירים כבר 16-15 שנה. אם אני לא טועה, אני אומר לגאסול, רוב האנשים בישראל שמו אליך לב באליפות אירופה לנבחרות עתודה בשנת 2000, עם אותו הפסד מפורסם לישראל. באמת תודה שאתה מזכיר לי, הוא אומר. אתם מבינים, הבנאדם זכה באליפות עולם, אליפויות NBA, אליפויות אירופה, שתי מדליות כסף אולימפיות ועוד מיליון תארים, אבל ההפסד ההוא לנבחרת של חרוש מפריע לו.

די, נו. תיכף גם תגיד לי שאתה לא ישן בלילה בגלל אותו הפסד.

"לא צריך להגזים, אבל הפסדים כאלה אתה זוכר מצוין. במיוחד בגלל שהיינו נבחרת כל כך טובה".

כן, באמת. אתה, קלדרון, רייס, וידאל, קבזאס. איזה שנתיים ניצחתם את כולם 20-15 הפרש. מה קרה?

"לא יודע, בנאדם. עד היום אין לי מושג איך הפסדנו לכם".

לא נורא. נדמה לי שהמשך הקריירה שלך מאז מהווה סוג של פיצוי.

"כן. סוג של".

אגב, חבר שלי מלוס אנג'לס, אוהד את הקליפרס, שלח לי חולצה שלהם, אבל החלטתי שזה לא לעניין ללבוש אותה היום.

"ללבוש חולצה של הקליפרס זה לא לעניין נקודה, ולא חשוב איזו עונה היתה להם, או לנו, לצורך העניין".

דיברנו גם על סדרת הגמר הבאה עלינו לטובה (?) בין הספרס למיאמי (הוא יראה. לא סגור מי ינצח), וגם קצת על הענף-שאין-לנקוב-בשמו (בכל זאת האיש אוהד שרוף של נבחרת ספרד וברצלונה, ועוד רגע מתחיל הטורניר ההוא), אבל הדקות נקפו ומורה הדרך לחץ להמשיך צפונה. אז נטענו עצים ופנינו לכיוון המכוניות.

כדי שלא יהיו אי הבנות, חשוב שתדע שבנקודה הזו קיימנו את טקס הנטיעות, אבל העץ שלך יועבר בהמשך למקום אחר בתוך נאות קדומים.

אין בעיה, אבל אם ארצה - בפעם הבאה שאחזור תראה לי אותו?

אראה לך איזשהו עץ. לך תוכיח שזה לא שלך.

"מספיק טוב. כל עוד גם אף אחד אחר לא יוכל להוכיח".

shaharhermelin@gmail.com