ערן,

כמה דברים על העונה האחרונה (אחת הטובות שהיו פה):

1. בראד גרינברג - כמו שאמרתי בעבר, יש פה יחס לא הוגן כלפי מאמנים זרים. להפועל ירושלים הייתה עונה לא רעה, ואסור לשכוח את הפציעות של אליהו ופרחוסקי. אף מאמן מאז 2007 לא הצליח להוביל את ירושלים לגמר הפיינל פור/פלייאוף, ההישג של גרינברג העונה לא נופל מאף הישג של כל מאמן בהפועל ירושלים ב-5 שנים האחרונות, ולא לשכוח את האליפות שהוא הביא לחיפה. בשנתיים שהוא אימן בישראל, לא נתקלתי בשום כתבה או טור דעה מפרגן לגרינברג, ובשבועיים האחרונים נתקלתי רק בטורי דעה שקוטלים את גרינברג כאילו הוא המאמן הכי גרוע שהיה פה. אם הוא לא היה זר, הוא לא היה זוכה לקטילה שכזו.

2. אומרים שמכבי לוקחים שחקנים מקבוצות שזכו באליפות על חשבונם, אבל דווקא ירושלים החתימה את שני המאמנים האחרונים שלקחו אליפות על חשבון מכבי (קטש וגרינברג) בעונה שלאחר מכן.

3. ארז אדלשטיין - אני מאוד אוהב אותו, וחושב שהוא מאמן אדיר, אבל הוא תמיד עוזב את הקבוצות שהוא אימן בטונים צורמים. זה קרה בסיום הקדנציה שלו בגליל, אחרי שאימן את ר"ג והוביל אותה למקום השני המפתיע, זה קרה לו בקדנציה הקודמת שלו בהפועל ת"א, בעונה שלו כמאמן ירושלים ועכשיו כשעזב את הפועל ת"א. מעניין אם גם את נבחרת ישראל הוא יעזוב בכאלה טונים צורמים.

4. עוד אדלשטיין - שם לב שבהרבה מקרים בקריירה שלו הוא החליף את אריק שיבק: הוא החליף אותו במכבי ר"ג, הוא החליף אותו ב-2003 בהפועל ת"א (אחרי ששיבק פוטר) ועכשיו הוא החליף אותו כמאמן נבחרת ישראל.

5. אני חייב לציין ששיטת שני המשחקים על ההפרש התבררה כמוצלחת במיוחד. היא יותר ספורטיבית ממשחק אחד מכריע (גם ביורוליג אני בעד פלייאוף גם בשלבים המכריעים), אבל עד לא מזמן חשבתי שעדיף סדרות של הטוב מ-3, כמו בשנות ה-80. כשאני חושב על זה, לא בטוח ששני משחקים על הפרשים זה פחות ספורטיבי מאשר הטוב מ-3, וזה לא פחות מותח. זה מאלץ את שתי הקבוצות להיות בשיאן בשני משחקים, כאשר יש מקום לטעויות, אבל לא הרבה.

6. גם לפני 10 שנים עונת הכדורסל נחשבה לאחת הגדולות - ירושלים זכתה ביול"ב קאפ והגיעה לגמר הגביע, הפועל ת"א ניצחה את מכבי ת"א ב-25 הפרש, הגיעה לפיינל פור של היורוקאפ ולגמר הפליי אוף, וגם נהריה נתנה עונה טובה, ניצחה את מכבי ת"א והגיעה לרבע הגמר היורוקאפ. וכמובן, מכבי ת"א זכתה ביורוליג אחרי ניצחון ב-44 הפרש על בולוניה. העונה ההיא נגמרה בצורה פחות נעימה, מכבי ת"א ניצחה את הפועל ת"א די בקלות בדרבי ואחרי המשחק באוסישקין אוהדי הפועל זרקו אבנים על האוטובוס של מכבי ופצעו את שאראס. עונה לאחר מכן העונה הייתה חלשה למדי. השאלה היא אם גם העונה הזו היא חד פעמית, או שהיא מעידה על המגמה לעונות הבאות. אני די אופטימי.

טוב, חזרתי לצפות בטורניר של הביפ (אין מה לעשות, גם אני נתפסתי בזה, ואני בטוח שגם אתה צופה במשחקים האלה).

עומר

מסכים עם המשפט האחרון של סעיף 1. עם זאת, האליפות בה גרינברג זכה עם מכבי חיפה, והעובדה שבשורה התחתונה לא נפל מאף מאמן שעבד בירושלים מאז 2007, אינן אמורות להוות שיקול מבחינת ההנהלה הנוכחית של הפועל ירושלים. אם הקבוצה הזו שואפת להגיע למקומות שטרם הגיעה אליהן, הרי שהשורה התחתונה של גרינברג אינה מספקת. עם כל הסימפטיה, ויש, צריך ללכת הלאה וההחלטה נפלה.

לגבי אדלשטיין ונסיבות העזיבה, נראה שאין מדובר בצירוף מקרים. לא שהייתי חבר בהנהלת הקבוצות שהזכרת ואותן עזב, אבל אפשר בהחלט להניח שמאמננו האדמוני לשעבר הוא אכן אדם לא קל הן מהיכרות, והן כפי שהוא מצטייר לאורך שנים. אדם שעומד על שלו, מניח דרך מסוימת ומבקש מכולם ללכת בה, דומיננטי מאוד. ובקיצור, קל מאוד להגיע איתו למחלוקות, גם אם לא מתכוונים ולא רוצים. ואם רוצים ומתכוונים – אז קל עוד יותר.

אין לי כל כך מה להעיר לגבי הקישורים וההמשכיות שמצאת בעניין אדלשטיין ושיבק (בטוח שיש עוד מקרים כאלה בהרבה תחומים בחיים), וגם לא יודע לומר אם העונה הבאה תהיה טובה כמו זו שהיתה או פחות. בכל אופן, שיטת שני המשחקים, בית וחוץ, חביבה עלי. ובכל זאת, הייתי הולך על הטוב משלושה ורץ עם זה למשך מספר שנים.

ולסיום, טעות גדולה בידיך: לא ראיתי אפילו דקה אחת מאירוע הביפ הגדול עד כה.