בשנים האחרונות, מאז עלה השחר על הנשגב באתרים, מלין נשיאינו ירום הודו על התקשורת הישראלית עד בלי די ועד בלי קץ: "תנו קצת כדורסל להמוני הנתינים!", "היכן הבוקסה הסטטיסטית המינימאלית!", "הניחו לנו מהביפ המיותר!". קריאה זו, כמובן, נופלת על עיניים מסכימות, וכל מי שאלה בראשו רואה את הפרופורציות המעוותות בין הענף הבכיר לענף הבכירע.
יחד עם זאת, בחינה מדוקדקת של המצב עשויה להאיר אותו באופן חיובי, יותר מאשר נדמה לנתין הממוצע. הכיצד? היאך? הממוחו הקודח של הבורוכוב-סוקולוב-מזמן-לא-שמענו-ממנו-אולי-הוא-לא-מרגיש-טוב נלהטט כאן על הגוני ועל היוגי ונאמר שבעת היעדרותם טוב לה לעיתונות כי תחריש? הממקלדתו האצילית של הסר הרמלין נבכה על הצלחתה של קבוצתו השנואה במנש מעבר לים ("כצפוי" ודאי היה משיב לו היה נשאל), ובכך נמצא נחמה על חוסר ענין ציבורי במשחק בעל הכדור הכתום? לא ולא. נישאר נאמנים לדרכנו ונמצא את גאולתנו בהיסטוריה. היא היא מושיעתנו משכבר הימים.
אז שמא נתחיל? שמא אינדיד.
תפיסה מקובלת ורווחת במחוזותינו היא כי רוח האדם היא אשר מקדמת את האנושות במרוצת הדורות. רעיונותיו, מחשבותיו, תרבותו והישגיו המדעיים, הם אשר מהווים את המדרגות עליהן מתקדם בצעדים מבטיחים המין האנושי. רוח זו היא שהנחיתה את האדם על הירח, היא תמצא את התרופה לסרטן, היא שיום אחד תאמר בקול ברור וצלול: "חסל סדר מלחמות!".
רעיון זה הציג באופן המזוכך ביותר מן הבחינה הפילוסופית ברנש גרמני האדון גיאורג וילהלם פרידריך הגל, שחי ופעל בראשית המאה ה-19. להגל היו תלמידים רבים, שחלקם המשיכו אותו וחלקם חלקו עליו חילוק גדול ומכופל. אחד מהם הוא גרמני נוסף החבר קרל מארקס (לו היינו באיגוד הכדורסל ודאי היינו מצביעים על כך כי הוא נולד יהודי ויש לו זכויות בנבחרתנו הגאה, אך כיוון שאביו ניצרו בהגיעו לגיל 6, יהדותו נשטפת אל הים ולא מזכה אותו בנקודה אוטומטית).
מארקס פסל את תפיסותיו של הגל מכל וכל, וקבע, בניגוד אליו, כי מה שמקדם את האנושות, היא לא המחשבה, לא הרוח, אלא החומר, הפן הכלכלי של החיים. לא המחשבה היא שיוצרת את החיים, אלא החיים את המחשבה, את התודעה. או בניסוח הקליט יותר: "ההוויה יוצרת את התודעה".
כל מהפכה תרבותית ורעיונית, לא נבעה משלב קודם של תרבות, אלא היא תוצאה של מהפכה כלכלית ומעמדית. הדמוקרטיה המודרנית, אם נרצה להדגים זאת, היא לא פירותיו של גלגולי הרעיונות על חירות האדם שהסתובבו באירופה מאז הרנסנס (או אף קודם לכן), אלא היא ניצחונה של הבורגנות על האצולה במהפכה הצרפתית. רק לאחר ניצחונה, יכלה הבורגנות להשליט את ערכיה בדבר החירות והשוויון, המושתתים ברובם על הרצון לחופש כלכלי, על מרבית אזרחי המדינות שזה עתה נוצרו. ערכי המעמד הקודם (אצולה) פינו את מקומם לערכי המעמד השליט החדש (בורגנות).
מלחמת המעמדות התמידית הקיימת משחר ימיה של החברה האנושית, היא שהביאה לעולם רעיונות חדשים. החיים הכלכליים של כל מעמד מדוכא, הם שהניבו ערכים שולטים חדשים, כאשר מעמד זה הפך בתורו למדכא. ההוויה היא שיצרה את התודעה.
כאשר אנו מגיעים לעיתונות הספורט בארץ, אולי טוב לנו, אוהדי הכדורסל, שהווייתנו מסתכמת בכפולת עמודים ביום חם. כיוון שהתקשורת בארץ ("ולא רק בספורט, אלא בהכל!") מצטיינת בעיקר בנמוך וברדוד, בצהוב ובכחול (תרתי-משמע), כל שנותר לנו בתודעתנו הוא שבכדורסל יש רק ענין סביב משחקים, טבלאות, וויכוח תמידי על מספר הישראלים ומספר המשחקים המינימלי בהם מותר למכבי ת"א לנסות ולזכות באליפות.
את כל העסקנים, הבחישות, הקללות, השחיתויות, המוסר הכפול, התשלומים שאינם בזמן, אלה שמתחת לשולחן, היקף מכירת הכרטיסים, היקף מכירת המשחקים, הקללות מחוץ לחדרי ההלבשה, הקללות שבתוך חדרי ההלבשה, האלימות המילולית והעליבות הכללית, את כל אלה הבה נשאיר לענף שאין לנקוב בשמו. הבו לנו הוויה מינימאלית, לשם התענגות בתודעה מקסימלית.
אוהדי כל הארץ התאחדו!
יותם
