ליגת קזינו מזמן מאחורינו, כשעדיין מהדהדת בראש השאלה מדוע לא לקח דונטה סמית', חביב הסיפרה, את הזריקה האחרונה לשלוש ובמקום זאת העדיף להיכנס פנימה ונחסם על ידי אלכס טיוס. פתרונים לדונטה, שעבר בינתיים להפועל ירושלים. לחיים (סתם כי זה מיני-חרוז).

וכאן, ממש לפני שעדר של נבחרות ייצוגיות מכל הגילאים ישצוף לעבר אירופה כדי לחטוף תבוסות מהערלים (ולעיתים גם להחטיף), יש לסגור עניין עם התחרות החשובה ביותר בכדורסל הישראלי – הלוא היא 'חביב נולד'. תחרות שבמסגרתה נבחר חביב סיפרה חדש אחת לעונה מאז היווסדו של כדורסלע ב-2006, ומשמשת פתרון מסוים לבחירת חביב הסיפרה בעבר אז בוצעה בדרך שונה בימי סיפרה בסלע במעריב.

אלה 20 השחקנים שנותרו ברשימה לאחר ניפויים שביצע דביר שמעון, שעמל וטרח לאורך כל העונה ודאג לקיום התחרות. אין קץ תודות לו ולפועלו בהזדמנות זו.

אלכס טיוס, סילבן לנדסברג, דווין סמית, דרווין קיצ'ן, יותם הלפרין, ליאור אליהו, ג'וש דאנקן, מורן רוט, דגן יבזורי, קרלון בראון, ג'וש אוונס, רביב לימונד, יינסי גייטס , קווין פאלמר, ניצן חנוכי, טיילר האניקט, מיצ'ל וואט, דיימון סימפסון, גוני יזרעאלי ונמרוד טישמן.

נתחיל בניפויים לקראת הפיינל פור:

ניצן חנוכי - מאז ומתמיד החבוב הזה היה אחד החבובים בליגה מבחינות רבות. מבחינה סטטיסטית, עם זאת, הוא לא קבע העונה שום הישג יוצא דופן. יותר מזה, אחוזי העונשין שלו הלכו וצנחו למספרים מביכים ומדאיגים גם יחד (47 בעונה הסדירה, 25 בפלייאוף). ממוצע הנקודות שלו (6.3) היה הנמוך ביותר בחמש העונות האחרונות. אין דרך, אין מצב ואין סיכוי שהוא ממשיך הלאה, עשרים הגדולים זה מספיק מכובד. שלום, ניצן.

יינסי גייטס – עוד שחקן של הפועל אילת שנפרד מאיתנו. ירד במספריו במהלך הפלייאוף, שמלכתחילה לא היו מרשימים במיוחד גם בעונה הסדירה. מה שהחזיק אותו עד כאן היו בעיקר הגוף הגדול והתנועות האלגנטיות פה ושם, שלעיתים הציתו את הדמיון. ברם, מעשית, המספרים שלו לא מספקים ובסופו של דבר גם המיקום הסופי של אילת.

רביב לימונד – בשלבים מסוימים הוא היה מועמד רציני להגיע רחוק מאוד, אבל ככל שהעונה התקדמה הפועל תל אביב דהתה וקהתה ואיתה גם לימונד. הפציעה האטה אותו והעוקץ יצאה מהמשחק הרענן והתוסס והאגרסיבי של הפועל ת"א. עדיין, למרות כל ההערות והביקורות, עונה חלומית למדי של לימונד. רק מה – חביב סיפרה הוא לא יהיה. לפחות לא בעקבות העונה האחרונה.

סילבן לנדסברג – לבחור יש כדורסל, נתקשה להכחיש זאת, ברם דירקטוריון כדורסלע ונשיאות הסיפרה מתקשים להתחבר אליו ברמה האישית. לזאת יש להוסיף רק שתי נקודות אוטומטיות לאורך העונה, ודקות רבות מדי על ספסל מכבי ת"א. לא, לא נוכל לבחור בו.

נמרוד טישמן – עוד שחקן שקיבל רק שתי נקודות אוטומטיות הוא הגארד של ג"ג הפקות ואירועים. היתה לו עונה סדירה סבירה ואפילו טובה מאוד ביחס למספרים שהעמיד בעונות קודמות, עם שיאי נקודות (6.3) ואסיסטים (4.6), אבל באה סדרת פלייאוף נגד מכבי ת"א והמספרים שוב צנחו ביג-טיים. פשוט לא מספיק טוב כדי להיות חביב סיפרה, אם כי מרחוק תמיד נראה כמו מישהו שנחמד להיות במחיצתו ותחת קורתו (מלים שאימצתי בתקופת השיפוץ הגדול שעברה הלשכה הנשיאותית).

בקיצור, אנחנו ב-15 האחרונים. שמא נקצץ עוד חמישה? שמא אינדיד והיידה לניפוי.

דיימון סימפסון – ירד מ-17 ו-8 בעונה הסדירה ל-12 ו-6 בפלייאוף עם נס ציונה, והצטמק משמעותית גם באחוזי הקליעה מהשדה מ-57 ל-36. לא לעניין. באופן כללי, אחה שחקן ותמיד היה, גם בתקופות הקודמות שלו כאן. רצה הגורל והנשיא ראה אותו מול עיניו במשחקו הגרוע ביותר בעונה, גיים נאמבר פייב מול מכבי חיפה בפלייאוף. רק 3 נקודות ב-22 דקות, עם 1 מ-6 מהשדה ו-1 מ-4 מהעונשין. וזה עדיין קופץ מול העיניים. לא, לא נוכל לבחור בו.

ליאור אליליהו – ליאור הוא אליל, אבל בעונה הזו היה פחות. נכון לעכשיו הוא יישאר בעל כינוי, אבל לא חביב סיפרה. זו היתה עונה חלקית ומקוטעת עבורו, הוא הצטרף לירושלים באיחור ונפצע לקראת סוף העונה. הנתונים שלו בפלייאוף ירדו משמעותית מסביבות 13 נקודות בעונה הסדירה ל-7 בלבד. הוא הסריח את המגרש מקו העונשין ולא ניסה אפילו לזרוק לשלוש פעם אחת. אין שום סיכוי. הלאה.

גוני יזרעאלי – פתח את העונה בקול תרועה עם 26 נקודות ו-7 אסיסטים נגד מכבי ת"א, והוסיף 12 נקודות מחזור לאחר מכן נגד נס ציונה. רן בורוכוב-יזרעאלוב, בהתאם וכצפוי, חגג כאן באייטמונים. ברם אולם, הפעם האחרונה שבה גוני קלע מעל 9 נקודות היתה 24 משחקים מאוחר יותר נגד גלבוע/גליל. על הדרך הוא הרביץ עוד 5 משחקים של 0, ומי סופר כמה משחקים של 2-3 נקודות. האיש דהה, בקיצור. ולא שהוא נמדד בנקודות בהכרח, אבל אפילו הקסם הקיבוצניקי של היידה-גוני לא ייתן לו את תואר חביב הסיפרה.

יותם הלפרין – בסך הכל, יותם ולא נשלם הקסם נתן עונה טובה. ירושלים הלכה ונמוגה לקראת הסיום מכל מיני סיבות, אבל לא הלפרין אשם בכל שדבר שלא זז או לא פעל בירושלים. המספרים שלו טובים מאוד, אם כי גם במקרה שלו תפס אותו הנשיא בזמן אמת במשחק של 0 נקודות ומדד מינוס 2 נגד מכבי חיפה ברוממה-ההיכל, משחק שהיה הגרוע ביותר שלו העונה וגם שימש סוף הדרך של ירושלים בעונה. קשה להצביע עליו דווקא עכשיו כחביב סיפרה.

מיצ'ל וואט – ירד אומנם במספריו בין העונה הסדירה לפלייאוף, כמעט כמו כולם, אבל נתן עונה טובה שהשכיחה את הבינוניות והאנמיות שלו בג"ג הפקות עונה אחת קודם לכן. היה פעיל יותר, אקטיבי, הרביץ מספרים נאים והיה חלק מניצחונות יפים. יש בעיה ברמת החיבור וההתעניינות הכללית מצד הנשיאות כלפי החבוב הזה, ולפיכך נצטרף להכיר אותו טוב יותר לפחות לעוד עונה, לפני שנוכל להכריז עליו כעל חביב סיפרה, כן?

אז הלכו עוד חמישה. ונותרו עשרה: אלכס טיוס, דווין סמית', דרווין קיצ'ן, ג'וש דאנקן, מורן רוט, דגן יבזורי, קרלון בראון, ג'וש אוואנס, קווין פאלמר וטיילר האניקט.

ומכיוון שיש כאן כבר כמעט 900 גרם טקסט, יהיה רק טבעי לעצור כאן וליצור אייטמון נפרד עבור עשרת האחרונים.

אהה, וזה שהעונה הסתיימה מזמן ואנחנו עדיין לא בחרנו את חביב הסיפרה שלנו? נההההה, שטויות. עונת הכדורסל מסתיימת רשמית רק כאשר נבחר החביב. חשבתי שאתם כבר יודעים את זה בעל פה.

שלומות ונצורות אם כן, לקראת הטופ 10 ואחריו פיינל פור, כי נוחות, נוחיות ונינוחות עדיין נר לרגלינו, והעולם ייאלץ להמתין.