הבוקר תפסה אותי האזעקה מחוץ ללשכה הנשיאותית, או שמא אני תפסתי אותה שם. בחוץ, ברחוב, על המדרכה. שם, במרחב הפתוח והלא מוגן, האזעקה נשמעת ביתר שאת. חזקה, מפלחת את השמיים, קורעת לב ומחדירה בו חשש ופחד. מייללת, זועקת, מסמלת רעות ומשדרת שחורות. אפשר היה להריץ איזה קטע מתוך שיר של דייויד בואי כאות מוסכם לאזעקה, במקום הסירנה המרתיעה הזו.

מה למשל עם: Let's dance, put on your red shoes and dance the blues? המוני העם ירוצו במהירות למקלטים ולממ"דים, אבל לפחות בכיף ולא בפאניקה. חושב שזה יתרום גם למכירת הדיסקים, אם יש עדיין דבר כזה, של בואי המקשיש.

אכן כי כן היה אומר על זה ודאי ד. דבורין לו היה נשאל, כתושבי עוטף עזה והדרום היינו לכל דבר ועניין. כמעט. שהרי שם העייסק אינטנסיבי בהרבה. החיים בטטה נכון לעכשיו. מנסים להתנהל כרגיל, אבל יש מי שמזכיר לנו שהמצב אחר.

ואז, כשהסירנה עדיין בוקעת מבין העננים והשמיים הכחולים, התגלה דבר נורא: הצעד הראשון שלי כלל לא קיים. נעלם. איננו.

עכשיו מותר לספר כי הנשיא הצעיר לא נהנה מעולם מצעד ראשון מוצלח. היו לו ג'אמפ קטלני, קליעה בסיבוב, יכולת מסירה וראיית משחק, גם ריבאונד הגנה לא רע בכלל ובאופן כללי ידע לעשות נקודות יש מאין משל היה קווין מגי לפחות. ברם, צעד ראשון לא היה לו מעולם, ומעולם לא היה לו צעד ראשון. לא טוב מספיק לרמה הגבוהה, בכל אופן. לעיתים התקשה באחד על אחד במגרש הפתוח. ובניגוד לסבסוב המיומן, צעד ראשון לא שימש לו כנשק.

אוי, זה כל כך נורא הדיבור בגוף שלישי. תחשבו שלא קראתם את הפסקה האחרונה.

ומאחרונה – לראשונה.

הפעם הראשונה שבה התברר כי הצעד הראשון נפרד ממני היתה אחרי הניתוח בברך, אי שם בתקופת הדינוזאורים המכונה גם 1985. אחרי השיקום התברר כי לא נותר כמעט דבר מהתכונה הכה נדרשת הזו לכדורסלן. וכאמור, עוד קודם לכן לא היה שם הרבה למכור, כן?

ובלי צעד ראשון, מה יש לומר, קשה לעבור שחקן. בלי צעד ראשון קשה גם לחמוק מרקטה, אם וכאשר תגיע לקרבת מקום. למרבה המזל הרקטות של הבוקר יורטו אי שם בשמיים רחוק מהטווח הנשיאותי, אם כי מספר ציפורים מבוהלות התעופפו מעל לראש – אות והוכחה כי הדי ההדף הגיעו עד לאוזניהן הזעירות.

האם לציפורים, אגב, יש אוזניים דומות פחות או יותר לאלו של בני אדם או של כלבים וחתולים נניח? לא נוכל להכחיש זאת, אף לא נאשר.

היעדרו של הצעד הראשון מצער מאוד, ויש בו הרבה מעבר לבריחה מרקטות האויב או מאחד על אחד מוצלח מול שחקן. צעד ראשון משדר תעוזה, יכולת שינוי, חיוניות, מסוגלות להפתיע, לחדש, להקפיץ ולנער דברים. אדם שאין לו צעד ראשון הוא כמו . . . כמו . . . כמו אדם שאין לו צעד ראשון. קצת כבד, קצת מהוסס, קצת סטטי, קצת מוגבל.

קדימה, צעד! אומרים בצבא. ומי שיש לו צעד ראשון איטי נשאר מאחור. בכל תחום, בכל עניין. אגב, אין שום בעיה שכולם יצעדו קדימה במהירות ואשאר מאחור. זו אפילו גישה שאני נוטה לאמץ לעצמי מפעם לפעם בשלל תחומים. אבל בין יללות האזעקה הרעיון הזה נשמע קצת פחות כיפי ויעיל.

ובקיצור, מי שאין לו מעד ראשון הוא אדם שלא יכול להיות שחקן כדורסל מצד אחד, ותלוי לחלוטין בחסדי כיפת ברזל מצד שני.

וכבר נאמר בראשית הפיסקה הקודמת: היעדרו של הצעד הראשון מצער מאוד.

אלה היו 78 שניות, נניח, על הקשר בין החמאס לשחקני כדורסל.