אלכס טיוס, דגן יבזורי, קרלון בראון, טיילר האניקט.

התקבצו ארבעה חבובים בפתח שערנו ומבקשים כעת כתר על הראש, הכתרה רשמית, תואר חביב סיפרה לכל החיים ולמעשה גם לאחר מכן – לנצח נצחים ממש.

הפיינל פור בושש להגיע העונה מטעמים שונים ורבים כחול אשר על שפת הים לרוב (ביטוי שתמיד אהבתי), אבל הוא כאן בסופו של דבר. וזו, כידוע, התחרות החשובה ביותר בכדורסל הישראלי, זכר ונצר לימי סיפרה בסלע אי-שם, אי-אז, ומהדורה מודרנית לבחירת חביב סיפרה חדש פעם בשנה.

ארבעה טובים על הפרק.

יבזורי – יא אללה.

טיוס – יאאא אולוהיייים.

בראון – חתם בגרמניה, חתם.

האניקט – תפס ג'וב ברוסיה, פייייייי קיבינימט.

ורק אחד מהם יהיה חביב נולד, שהופך לחביב סיפרה. מין זחל שנעשה פרפר.

אמת היא זו ולא בדיה, ישנה התרגשות באוויר אף שהליגה תמה מזמן. עם זאת תמיד צריך לזכור, שהעונה מסתיימת באמת רק כאשר הגברת זקנה שרה, ובהשאלה למונחים כדורסלעים כאשר הנשיא הקשיש חותם את אייטמוני חביב נולד – שבשתי העונות האחרונות היה אחראי להם בכלל חבוב אחר, מר דביר שמעון. שוב תודה על ההתמדה בהזדמנות זו.

ובכן כי כן, את מי נדיח ראשון?

בעיה קשה.

אחרי מחשבה – הראשון ללכת הוא יבזורי. מצד אחד, משחקים אליליים של ממש בעיקר מול הפועל ירושלים, וכמה הפגזות משובחות ביותר מול אדומי העור, כולל שיא עונה לשחקן במשחק אחד – 36 נקודות. אחד החזקים זה היה, לא נכחיש זאת, אף לא נכחד. מצד שני, הופעות חלשות דווקא במאני טיים, שני המשחקים נגד מכבי ת"א בגמר הפלייאוף. שהרי לכל ברור וברור לכל, כי אם יבזורי היה מצליח לשחרר כמו צ'אקות יבזוריות, חיפה היתה אלופה שנה שנייה ברציפות. ולא היא. ולכן, דוגי הולך הביתה. תמיד ישנה העונה הבאה.

השני לעזוב את העונה, הרבה מאוד זמן אחרי משחקו האחרון כאן, בעצם, הוא קרלון בראון. למעשה, אחד השחקנים הכי מלהיבים והכי טובים שעברו כאן בעונה האחרונה, אין מלה אחרת. סחב על הגב את הפועל ת"א בהדר יוסף הרועש לניצחונות גדולים ולמשחקים אישיים נהדרים. ירד רק פעמיים ב-32 משחקים מדאבל-פיגרס בנקודות. הרביץ תורה והיכה בלחי חמור בעיקר באנשי ראשל"צ וסביבותיה עם 30 במשחק אחד ו-28 במשחק שני. שיפר את ממוצעיו בפלייאוף לעומת העונה הסדירה. עשה הכל כמו שכתוב בספר, ודומה כי לא הסריח את המגרש אפילו פעם אחת. לא נפחית כמובן מערך שפמו המוזר והלא מחובר אשר הוסיף לו חן בעינינו.

אבל בבוא השעה משהו לא התחבר בעיני חברי הדירקטוריון והנשיאות. לא ברור מה. האיש עשה כל מה שצריך כדי להתחבב, עמד כפי הנראה בכל הקריטריונים ובכל זאת לא לוקח את התואר. אולי בגלל שהתנדף מכאן במהירות? אולי משום שלא התחשב באוהדיו ולא איפשר להם ליהנות ממנו לעונה נוספת? התשובה אינה נהירה, כאמור, אבל בראון הוא אחד המודחים שהיו הכי קרובים לתואר בשנים האחרונות במסגרת 'חביב נולד'. אנו מתנצלים בפניו אישית וקבוצתית על עוגמת הנפש, ומקווים כי ישוב במהרה לסיבוב נוסף בליגת קזינו המקומית.

גמר לפנינו. טיילר האניקט או אלכס טיוס? אלכס טיוס או טיילר האניקט? שמא נסגור עניין על טיילר טיוס או אלכס האניקט ונלך הביתה?

נננאהההה, פתרון מגוחך.

האניקט או טיוס . . . טיוס או האניקט.

מחשבות: האניקט הרשים מאוד, גופו המלפפוני והארוך במיוחד מאפשר לו להגיע לכל מקום. הוא דומה בכלל ליובל נעימי, כך קלטנו מהרגע הראשון.

ובעצם, גם טיוס מגיע לכל מקום. בשמיים וביבשה. האניקט קיבל חוזה בחימקי שישמרנו האל הטוב והלוואי עלינו, וכל זאת אחרי עונה אחת בנס ציונה הצנועה. טיוס קצת ממורמר, כן בנבחרת, לא בנבחרת, כן רוצה או לא רוצה. אבל עף בשמיים ברמות הקשות ועל המגרש – לפחות שם – לא פוצה פה (ועוד חצאי מחשבות לא ברורות, כהנה וכשמה, מבית המדרש הנשיאותי בדרך להחלטה).

למה למרוח ולעשות את זה קשה: אלכס טיוס הוא חביב נולד לשנת 2014!

יאאא אולוהיייים, אלכס!

זה שלך. זה שלך, אלכס!

יאאא אולוהיייים!

אחרי ארבעה סימני קריאה רצופים, משל הייתי א. מליניאק, האריה השואג בכבודו ובעצמו, אפשר לשאוף אוויר ולהירגע.

ואז להמשיך: אלכס טיוס הוא חביב נולד, חביב הסיפרה החדש!

האיש שבא מלמטה, חפר וחצב והפך להיות שחקן הפנים הדומיננטי ביותר במכבי ת"א בדרכו השקטה. מעמדת הדחה מוקדמת, לזכייה בכל הז'יטונים: אליפות וגביע בישראל, אליפות היורוליג ובעיקר – מעל הכל – תואר חביב הסיפרה החדש.

אתלט ברמות משוגעות ממש, אחוזי קליעה פנטסטיים (לא מהקו, כן? כמעט פסלנו את החבוב בגלל העניין הזה, אבל רק כמעט). גגיסט מדהים, כולל חסימה ששווה אליפות על דונטה סמית' במהלך האחרון במשחק מספר 2 בגמר ליגת קזינו. וכל זה בשכר שווה לכל נפש, אומרים האומרים ומספרים המספרים.

אז הוא כן בא או לא בא לנבחרת, לא נעשה מזה ביג דיל הפעם, יען אלכס טיוס רשם חתיכת המראה העונה שכמותה רואים רק לעיתים רחוקות. נגר מלהטט בשחקים, שילוב מעניין שמצא חן בעינינו. והיו כמה כאלה בעבר, כן? כל מיני איאן לוקהארטים, קונראד מקריים וכאלה. הוא, בכל אופן, גם אלוף יורוליג. הם לא. ומקריי בכלל מנוח זה מכבר, אבל זה סיפור אחר.

שנסכם? אלכס טיוס, בהחלטה שאולי אינה פופולרית בעקבות דחייתו את נבחרת ישראל, הוא חביב נולד לשנת 2014. לא אהבנו זאת אלכס, אם כי לסיפרה חוקים משלה והיא יודעת למחול ולהעניש, לכבד ולנזוף, ללטף ולסטור. באופן תמוה ביחס לסירוב להגיע לנבחרת, הפעם הלב איתך בעקבות ההתקדמות המקצועית המרשימה. אז היידה אלכס טיוס, היידה, היידה, היידה, גם אם כי בקול חלוש-משהו שלא ישמע העם וירגז עד בלי די.

ועכשיו, סוף-סוף ובאמת, אפשר ללכת ים ולהנעים זמננו בין הגלים.