ג'רמי "סרינה" פארגו איז בק.

וכמותו גם בריאן רנדל, חביב הסיפרה, לעונה נוספת בישראל. זו תמיד בשורה מצוינת.

והפעם הם ייפגשו במכבי ת"א. יאאא אולוהייים, איזה תסריט.

רק לפני כמה וכמה (וכמה!) שנים, בעצם פחות משזה נשמע, שיחקו שניהם יחד בהפועל גלבוע/גליל. רנדל היה כאן קודם, פארגו הגיע אחריו. זה הסתיים באליפות. גל מקל היה שם גם. לא ברור מה הוא עושה עדיין בדאלאס מאבריקס, אם סרינה ורנדל שוב מחברים כוחות. ניתן היה לצפות שייקח מטוס ראשון ויחזור כדי לחתום. הרי רק עכשיו הפילו לו על הראש שם את ג'אמיר נלסון. שובה, בן אובד.

המקרה של רנדל מרטיט. שנים הוא הסתובב פה לנגד אנשי מכבי ת"א ובסופו של דבר מצטרף לקבוצה לקראת גיל 30. מדובר בסוג של שיא, יש להניח ואף להניח יש. אם פעם החתמה של נוריס קולמן כזר הראשון מתוך הליגה שמגיע למכבי ת"א נחשבה לוואו, מה נגיד על צירופו של רנדל אחרי שש עונות בליגה?

מה, הם לא ראו?

מה, הם לא הבינו?

מה, הם לא ידעו?

שאין, אין, אין כמו רנדל.

זה כמו שאנדרו קנדי היה חותם במכבי ת"א, או ג'ו דאוסן, או כל שועה עולם אחר ששיחק פה שנים אבל אף פעם לא הוחתם על ידי שמעל'ה והצוות המנהל. האם זה אומר שמכבי ת"א צוללת עוד יותר למטה בתקציבים? האם זה אומר שמכבי ת"א מחזקת את הדעה לפיה אין טעם להרחיק, אם מתחת לאף יושבת מניה בטוחה?

והאם זה אומר, בעצם, שהגדול מכולם הוא האיש שהביא לגלבוע/גליל בשעתו של פארגו ואת רנדל? האם זה אותו אחד? קטש? ליובין? עמית גל? אולי מישהו אחר? מי הוא ומה שמו? גם אם מדובר באדם אחד וגם אם בשניים, נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שכרגע החזה נפוח.

מחשבות ראשונות: פארגו ורנדל עוזרים לי לצפות ביתר נוחות במכבי ת"א. יותר נחמד ומוכר, אפילו מחזיר קצת אחורה וזה תמיד נחמד. בכלל, יחד עם אלכס טיוס, חביב הסיפרה החדש, וסחור-סחור סחורצאניטיס וגיא גודס כמאמן, יש כאן קבוצה עם עומק רב בעניין חביבי סיפרה ובעלי כינויים בכדורסלע. זה כשלעצמו יוצר עניין, ועדיף על אינגלס, קיינר-מדלי, מלקולם תומאס (קפץ פתאום לראש בפוקס) ושאר כאלה.

כמובן שאצל רנדל אי אפשר לדעת. פציעה קטנה ועוד אחת, והופ – הוא מושבת לחודשיים. סרינה, להזכיר, נהנה ממשהו כמו שליש עונה מוצלח בלבד בקדנציה הראשונה במכבי ת"א. זה היה החלק האחרון ואותו זוכרים, אבל היו לו גם לא מעט רגעי שפל וקשיים.

ואם האייטמון היה נכתב בידי רן בורוכוב-סוקולוב הוא לא היה מסתפק בקריאת הקרבה והאהדה 'היידה גוני נזעק מבין הגלים', אלא גם, ובעיקר, בקריאה למכבי ת"א לצרף אותו לסגל. יען מבחינתו לא סרינה, לא רנדל ולא מקל היו אחראים לאליפות ההיא של 2010 עם ג"ג הפקות ואירועים, אלא היידה-גוני מעל לכל. ונשאלת השאלה, אם למכבי ת"א לקח 6 שנים להבין שרנדל צריך לשחק אצלם, האם למעשה גוני החמיץ את ההזדמנות הזו לצמיתות יען כמעט-חתיאר הינו, או שעדיין יש לו תקווה?