"אני מוטרד, מאוד מוטרד", במלים אלו ממש התבטא מאמננו הלאומי עם שובה של הנבחרת מטורניר ההכנה בגרמניה. במו אוזניי שמעתי. מצד אחד, דברים ברורים ומובנים, שהרי מאמן שאינו מוטרד ממשהו לפני משחק או משימה כלשהם, חוטא מן הסתם לתפקידו. מצד שני, הריני להיות איש בשורות לנבחרתנו ולמאמנה, ערב פרוץ משחקי מוקדמות אליפות אירופה (וכן, נמנעתי בכוונה מהמלה "קמפיין". היא מזכירה לי יותר מדי פעילי מפלגות המחלקים סטיקרים בצמתים): בעיה אחת מהשלוש פתרתי להם - את הולנד כבר עברנו.

ייאמר מיד: אין מדובר כאן בזלזול לשמו. מעולם לא הייתי ולעולם לא אהיה אחד מאלה, המבטלים מישהו סתם כך, ללא שום בדיקה ושלא על סמך עובדות. הדברים נאמרים בתום ביקור בן שבוע בהולנד, במהלכו ביצענו - המלכה-האם, הנסיכות ואנוכי - מחקר שטח מעמיק בנושא.

העיתוי היה מוזר מצד אחד, אבל חשוב מצד שני. מוזר, משום שכשסגרנו והזמנו הכל לפני חודשים ארוכים, איש מאיתנו לא חשב שזה ייפול בדיוק על עוד מלחמה. חשוב, כי כולנו, במיוחד הנסיכות, היינו צריכים כמה ימים של הפוגה. כמובן שזו לא היתה חופשה רגילה, ורוב הזמן הקפדנו להיות בקשר עם הבית ולעקוב אחרי כל מה שקורה, אבל למרות הכל, לרבות העובדה שלא פשוט היה להיות ישראלי באירופה בימים אלה, הצלחנו פה ושם להתנתק קצת.

מקום יפה, הולנד. לפחות לעניות דעתי הלא קובעת. פעם ראשונה שאני מבקר שם, ובהחלט התרשמתי לטובה גם מהנופים, וגם מאופיים החביב והנוח של רבים מהמקומיים. אבל אם נעזוב את הדיווח התיירותי ונחזור לעניין שלשמו התכנסנו, הנה סיכום עיקרי הדברים שראינו במהלך מאות רבות של קילומטרים, מהקטן לגדול:

1 פארק שעשועים גדול - אפטלינג. נחמד, לא יותר מזה.

2 צלמים (בשני אתרים נפרדים) שמזהים מקילומטר מאיזה מדינה כל תייר, ותתפלאו - לא רק ישראלים.

3 חוות לייצור גבינות - אני יודע שיש עוד מיליון, אבל אפילו לכולסטרול שלי יש גבולות.

5 גשרים נפתחים - מצוין לספינות שעוברות במקום. עוד יותר מצוין לחובבי פקקי תנועה.

36 טחנות רוח - 19 מתוכן בכפר קינדרדייק. מהמקומות שפשוט חייבים לבקר בהם.

70 דמויות במוזיאון השעווה "מאדאם טוסו" באמסטרדם. לא סופי. אודה ולא אבוש שדילגתי בקלילות על פני כל מיני כוכבי טלוויזיה ומגישי רדיו הולנדיים, וגם על חלק ניכר מבני משפחת המלוכה המקומית, כך שסביר שטעיתי בספירה, אבל זה איפשהו שם באזור.

15,000,000 רוכבי אופניים - ומאחר שאף אחד מהם לא חבש קסדה, אני מניח שישנם לפחות כמספר הזה סוכני ביטוח המתמחים בנזקי גוף.

300,000,000 כבשים - וזה רק אלו שראינו בסמוך לכביש תוך כדי נסיעה, כן?

500,000,000 פרות - כנ"ל.

מה חסר ברשימה? נכון, מגרשי כדורסל. אפס. כלום. נאדה. אני לא מדבר על האולמות בהן משתמשות הקבוצות המקצועניות, אלא על המגרשים השכונתיים, בהם אמור דור העתיד לעשות ימים כלילות, או לכל הפחות שעה-שעתיים ביום, כדי שביום מן הימים יפסיק להיות דור עתיד ויהפוך לדור הווה. גורנישט, אפילו לא אחד, והאמינו לי שעברנו במספר נכבד ביותר של ערים, עיירות וכפרים (ציוריים, בטח שציוריים).

מסלולי אופניים יש להם בלי סוף, גם לא מעט מגרשים של הענף-שאין-בשום-פנים-ואופן-לנקוב-בשמו. כדורסל? תזכירו להם מה זה? אי לכך ובהתאם לזאת, הריני לקבוע חד משמעית כי עם שאינו מבצע שום מאמץ נראה לעין להנחלת המשחק והשרשתו, אין שום סיכוי בעולם כי יוציא מעצמו נבחרת שתוכל לנו, למרות כל מגבלותינו הידועות והעלומות.

אז את הפינה של הולנד סגרתי עבורכם, רבותיי מאמני הנבחרת ושחקניה. עם מונטנגרו ובולגריה - נא להסתדר לבד.

shaharhermelin@gmail.com