לכבוד הנשיא שלומות ונצורות,

מוגש לך בזאת אייטמון שכבר מזמן ידעתי שאכתוב, אבל נדחה פעמים רבות מסיבות אלו ואחרות. פעם מלחמה, פעם הצטרפותה המרגשת של נסיכה חדשה למשפחתנו ועוד כהנה וכשמה, אולם הנתונים נותרו ברורים וחסונים כסלע.

לעניין: לפני קצת יותר משנה פרצה שביתה בליגת קזינו שלנו בדרישה להכיל עליה את חוק הישראלים (הידוע גם כחוק הרוסי ויעזור לי האל מדוע צריכים לייבא חוק מרוסיה, כדי לשפר את מעמדו של הכדורסלן הישראלי). על מהותו של החוק ועל הדמיון שהוא יוצר אצלי לכדורסל בכיסאות גלגלים, שם יש להקפיד על שיתוף שחקנים פגועים דיים, לא נדון כאן. אין זה מעניינינו היום.

נדון רק בהבטחה המאוד רלוונטית לימים אלו, בהם נאבקת הנבחרת על מקומה באליפות אירופה נוספת: ההבטחה שהחוק הרוסי יעזור לנבחרת.

אינני נביא ואינני יכול לחזות את ההשלכות לעתיד, אולם התוצאות בטווח הקצר ברורות כשמש. את התקנים הרבים בליגה ששוריינו לישראלים ואשר היו אמורים להינתן, לתועלת הנבחרת והכדורסלן הישראלי, לבעלי תעודות זהות כחולות, תפסו, כצפוי, טובי מתאזרחינו. אין כאן שום רצון לבקר, או להלל את תופעת המתאזרחים, אלא רק לקבוע בפסקנות כי לפחות בשלב הנוכחי, החוק מייצר שחקנים נוספים בעלי תעודות זהות כחולות, אך לא שחקנים שגדלו במחלקות הנוער שלנו ובעיקר לא פוטנציאלים לנבחרת ולמאמננו האדמוני לשעבר.

כידוע, מותר לכל נבחרת לשתף רק מתאזרח אחד בכל משחק נתון וכך יוצא שרבים מבין השחקנים ה"ישראלים" של ליגת קזינו אינם זמינים עבור המאמן הלאומי, שכן תקן המתאזרח שלנו כבר תפוס ומאויש. גם בהנחה שיוחלט לוותר על פישר, הרי שרק אחד מבין אותם מתאזרחים יוכל לשחק במדי הנבחרת וכל האחרים, שחקנים מובילים יותר, או פחות, יישארו חסומים עבור המאמנים בכחול לבן.

הבעיה כאן גדולה, שכן שחקני ליגת קזינו המובילים הם הבסיס והמאגר המרכזי עבור המאמנים (מעבר לכספי ומקל אשר מעבר לים ואולי גם שחקן, או שניים המוצאים את פרנסתם בחסות אותם חוקי עבודה מרחיבים ברחבי אירופה). מתאזרחים, למעשה מקטינים משמעותית את בסיס השחקנים ממנו יוכלו המאמנים הלאומיים לבחור.

עד כמה רחבה תופעת המתאזרחים בימים אלו, אתם שואלים ודאי? ובכן כי כן, להלן נבחרת המתאזרחים של עונת 2013/14, שתדגים כמה הרבה דקות משחק ויחידות אימון שיועדו על פי ההסכמים לשחקן הישראלי, הלכו בסופו של דבר לאמריקאים (ואחרים) בעלי דרכון ישראלי מסיבות כאלו ומסיבות אחרות:

גארדים: רובי בוסטיין, קורי קאר, סטו דגלאס, זאק רוזן, חנן קולמן (שחקן נבחרת דנמרק, אינו רשאי להחליף נבחרת מרגע ששיחק במדי דנמרק),

פורוורדים: לנדסברג, טוני יאנגר, דיוויד בלו, יונתן שולדרברנד (אכן משלנו ועשה צבא, אך בחר לשחק במדי נבחרת שוודיה ועל כן אינו יכול להחליף נבחרת וחסום לזימונים על אף חיבתו של המאמן הלאומי אליו), דן גרונפלד.

סנטרים: אייזיק רוזפלט, אלכס טיוס ועל ג'ק כהן, ששיחק בעתודה ולמיטב הבנתי זכאי להשתתף במשחקי הנבחרת מחוץ למניין הזרים, לא נגיד מילה.

אכן, נבחרת מלאה ומגוונת בת שניים עשר שחקנים - סגל של קבוצת ליגה שלמה החסומה בפני המאמנים הלאומיים.

ואם יגידו האומרים שמדובר בתופעה חולפת וכאבי גדילה אשר יחלפו עם הזמן, באים סגלי הקבוצות המתגבשים לקראת העונה הקרובה ומוכיחים כי המגמה נותרת בעינה. נבחרת המתאזרחים לשנת 2014-15 הבאה עלינו לטובה:

גארדים: זאק רוזן, רובי בוסטיין, ווילי וורקמן, סילבן לנדסברג, סיימון פארין.

פורוורדים: יונתן שולדרברנד, אייזיק רוזפלט, טוני יאנגר, פלין קליימן ואלכס טיוס.

שחקני ציר: דיין דילייגרו (הרכש החדש והמפתיע של הגליל) וגם רוברט רותבארט השב אלינו מן הניכר על שלל דרכוניו, וזה עוד לפני ההחתמות של הרגע האחרון והשפנים מן הכובע שוודאי יביאו לכאן עוד מתאזרח, או שניים.

המסקנה לדידי פשוטה עד מאד: בשלב זה, הכדורסל הישראלי מתקשה לייצר שחקנים שמאמנינו יוכלו לסמוך עליהם והחוסרים נסגרים באמצעות אמריקאים, קנדים ואחרים הנישאים לישראליות, או מגלים מחדש את שורשיהם הישראלים.

לנבחרת הלאומית, הדבר לא מביא שום תועלת ויורשה לי להעלות את ההשערה כי גם את סוגיית היעדר הזהות הישראלית עליה דובר כה רבות, הם אינם עוזרים לפתור. הגיע הזמן להפסיק לחוקק חוקים כובלים ולהתחיל לעסוק בדבר האמיתי: גידול שחקני נוער לתפארת שיוכלו להתחרות במתאזרחים ובזרים, יביאו כבוד ויקר לנבחרת הלאומית ויהיו חלק אמיתי מן המרקם של המועדון בו הם גדלים ומשחקים.

כל השאר, פתרונות אינסטנט שגם נראים ומריחים בהתאם.

(ותגובת יו"ר הדירקטוריון תובא לכשתובא).