האם יש דבר כזה 'אייטמון מסורתי של 1 בספטמבר' בכדורסלע, אתר נשגב בן 8, אשר בשנתיים האחרונות הואט קצב פעילותו המסחרר מתחילת ימיו?
לא בטוח, אבל התחושות דומות.
למשל 1: הילדים חזרו לבית הספר, וזו הקלה עקרונית, אם כי תמיד לא נעים לכתוב את זה: הילדים שלך הולכים ממך, ואתה צוהל? נשמע לא טוב, גם אם טוב למדי. נסכם למען הקוריקטלי פורקט: לא צוהל, סתם מתרווח בלשכה הריקה לפתע. נהנה מהיכולת לשייט מספר שעות בלי עול מכל סוג, מלבד עול חינני בדמות אספקת אייטמונים לבני העם ובנותיו.
למשל 2: אליפות עולם רצה ברקע, אבל בקצה הקיץ ולקראת עונה חדשה, נדמה כי נוכל לחיות בלעדיה עד לשלבים המאוחרים מאוד. אין כמעט מי שמסקר אותה ברצינות והיא מהווה מכשול לביפיונרים, לא יותר.
למשל 3: הציפייה לצניחה בת 7-8 מעלות מרגע הסתלקותו של אוגוסט הארור, שאף פעם לא נענית. להיפך, היא מתקבלת בחמסינים מעיקים שמכין לנו ספטמבר המנוול.
התחושות דומות. הדברים לא משתנים משום מה. השנים הולכות קדימה, אבל התנאים, בחלקם, נותרים תקועים. נדמה שאף נאה כרפאל המיתולוגי, שיקבור את כולנו, לא נכח במשחקי הנבחרת בקפריסין. כבר שנים שלא שולחים שליחים כמו פעם. אפילו לא לקפריסין. אלא אם מדובר בביפ מיותר, ואז מוצאים מקום גם לשליח מיותר.
לעומת זאת, המזגנים משתבחים עם השנים. נודה לאל הטוב על אשר ברא לנו את האדם, שברא את המזגן.
כך או אחרת, אחרת או כך, מבט זריז אל לוח ההעברות של ליגת קזינו מגלה שגם משם לא תבוא ישועה. גדודי זרים, המונים ממש, נוחתים בכל יום ומאביסים את הסגלים של קבוצות הליגה. ליובין, גודס, שמיר, דרוקר, חסין ועוד כהנה מאמני גל חדש-ישן, מתחרים בינם לבין עצמם על זר עם רזומה כזה, שיהיה עדיף על זר עם רזומה אחר, רק כדי להחליט ב-10 בדצמבר שהוא פשוט לא כזה ולא אחר. הוא לא מתאים.
זה מצער, מאכזב, מייאש. ברם, זה מה יש. נקרא בפעם המאה לכל מי שעיניו בראשו: די, סוף וקץ להפיכת הליגה לזרה. שני זרים ומתאזרח אחד בכל קבוצה לכל היותר. זו, פחות או יותר, עדיף פחות, צריכה להיות המטרה.
כלכלית, העסק עדיין מביך. אשדוד ירדה ליגה אבל נשארה, הוד השרון ירדה ליגה אבל נשארה, נתניה דווקא נשארה אבל קצרה כלכלית, טבעון לא יכולה להחזיק את עצמה בלאומית, פתח תקווה נשים ירדה ליגה ונשארה, כי גליל עליון לא יכולה לממש עלייה. גם בלאומית נשים ירדה קבוצה, אליצור ראשל"צ נדמה לי, ונשארה בסופו של דבר. ומי יודע מה הולך מתחת לזה, בכל הליגות שנפתלי גושן, עוד מיתולוגיה, מנהל ממשרדו הצנוע כבר 35-30 שנה בטח.
בצד השני של הליגה, זה שמרוח בחמאה, דני פרנקו ודונטה סמית', חביב הסיפרה, מצטלמים בגוונים אדומים ובחיוכים כאילו הם מכירים עשור לפחות. נו, בטח, התיישבו על הקופה חזק שם בירושלים, לא נכחיש זאת כלל ועיקר. במכבי ת"א מנחיתים עוד זר ועוד זר ועוד אחד ועוד אחד וכבר מזמן לא זוכרים מי הישראלי המוביל שם, כי שמעל'ה מתעקש שגם טיוס ולדנסברג ישראלים, אפילו שלא מחברים אפילו משפט אחד בעברית באף ראיון. גרשון ממש נראה כמו סבא, אבל גם זה לא מצליח לטשטש את הגבולות האוטומטיים: הוא המאמן, וגודס, מין עוזר-נצחי, הוא עדיין העוזר. רק תחילת העונה תעזור לדברים להיעלם: פנחס שאינו חס יישב על הספסל, גודס יעמוד על הקווים. ואז נתרגל. או שלא.
קדטים, נערות, עתודה. יש פה חומר, כן? ברם יגיעו החבר'ה האלה למעלה ויידחקו ברובם על ידי מאמני הגל החדש. לחלקם יגידו: כדאי שתתחילו בארצית, כדי להתחשל ולהתרגל למעבר בין נוער לבוגרים. ואם אפשר, שחקו תמורת 350 שקל בחודש או בחינם, העיקר הבמה שאנחנו נותנים לכם. לאחרים יאמרו, תתחילו בלאומית, כי המעבר מהנוער לליגת העל הוא כמעט בלתי אפשרי. יהיו כאלה שיאמרו להם: לכו להתאמן בליגת העל, כי אימון טוב בליגת העל שווה שבוע שלם בלאומית. ובסוף, אחרי שיפנו את רובם מהדרך, יביאו מתאזרחים ומתאזרחות. או שייזכרו פתאום שאין גבוהים, וישלפו את מוטי מוסקוביץ' מהלאומית בגילו הכמעט-מאוחר. בין השאר כי לביר-כץ לא היתה אף הצעה נורמלית.
אגב, ביר-כץ זה קטע. שיחק בגלבוע/גליל, במו עיניי ראיתי וגם שידרתי משחקים שלו בבלקנית. גוף גדול, 5 די אמיתי, אפשר להגיד, גם אם לא קארים בכבודו ובעצמו. ומה יוצא? ביר-כץ בעל האזרחות הפולנית (נדמה לי, אף שאינני אביב לביא) הולך לשחק בפולניה, כי גלבוע הביאו על המשבצת אמריקאי-איטלקי, דיין דילייגרו, שמתברר שהוא ישראלי. כלומר, עד עכשיו הוא היה בעיקר איטלקי, ושיחק באיטליה. עכשיו הוא יהיה ישראלי, וישחק בישראל. ואף אחד לא יגיע בשבילו לשבת ביציע. בטח לא ההורים של ביר-כץ.
סלט, סלט.
סלטוחה, הייתי אומר.
ברם, כבר לא מתרגש. ואולי זו הסיבה שהאייטמון מהול בעצבות, ציניות וקצת עצב, ומעט מאוד תקווה.
לפיכך, נתרכז בעיקר: ספטמבר כבר כאן ונבקש ממנו רק זאת: אם רק תהיה קצת פחות ארור, קצת פחות מקולל, קצת פחות מנוול מקודמך-אחיך הצעיר, אוגוסט, נודה על לכתך מכל הלב בעוד 30 ימים מעכשיו. זוז.