לאחר תקופה ארוכה של עומסים ולחצים משלל סוגים, הנה מהדורת שאלותשובות נרחבת ומקיפה ועצומת ממדים ממש כמו בימים היפים, כולל כאלה שהגיעו לפני מספר חודשים ונעלמו בארכיונים החשוכים של תיבת המייל הנשיאותית. זו ההזדמנות לבקש סליחה ומחילה מהכותבים.

מייל שהגיע ב-14 ביוני:

לנשיא שלומות ונצורות,

שנים בוכים בליגה שלנו על אבדן הזהות, אולם דומני כי העניין הוא לא אבדן תעודות הזהות אלא אבדן ההמשכיות והסמלים.

כשם שכל מי שמגיע לסן אנטוניו העיר יודע כי יפגוש את דאנקן וג'ינובילי ואין איש בעולם הזוכר מי ריכז את הספרס לפני פארקר, או מי אימן שם לפני פופ, ובעוד כל מי שמגיע לעיר המלאכים יודע כי יתמודד מול קובי הבלתי נלאה (שרק יחלים ויהיה בריא), המצב בליגת הקזינו שלנו הפוך.

העובדה כי דונטה העצום נשאר שנתיים בחיפה הינה בגדר היוצא מן הכלל המעיד על הכלל. מאמנים מתחלפים כמו גרביים. חלקם באמצע העונה, השאר מיד בסיומה. השחקנים עוברים מקבוצה לקבוצה באותה תדירות בה הם מחליפים תחתונים וגרביים והכל נראה כמו משחק כסאות מוזיקליים אחד גדול. זרים ממריאים ונוחתים, תעודות זהות וקומבינות מכל עבר ואיש אינו זוכר ואינו יודע מי שיחק בשבוע שעבר ומי ישחק בשבוע הבא.

בעוד דאנקן מתקרב בצעדי ענק ל-20 עונות רצופות באותו מועדון, קובי צלח משברי אמון עם ההנהלה ונראה בדרך הבטוחה לסיים קריירה ארוכה ומפוארת (בוא תבוא עוד אליפות!) במועדון בו החל את דרכו, דוראנט נראה כמו הימור בטוח לשחקן המצטיין של הרעמים גם בעשור הבא ונוביצקי לא ראה מימיו קבוצה שאינה דאלאס, רבי מאיר ממשיך להחליף כל שנתיים קבוצה, הפועל זרקה את מאמן הנבחרת, שמתאים לה גם באופיו כמו כפפה ליד, ככלי אין חפץ בו, אלישי כדיר ימשיך לתור את הליגה לאורכה ולרוחבה והוא עוד לא בן 27 (גליל, חיפה, תל אביב, רמת גן, ירושלים, אילת) ומי יודע האם מורן רוט ימצא לו בית בחיפה, או אולי יאחז שוב במקל הנדודים ויצא לחפש אחר תחנה מספר 13 (!!) בקריירה.

רוצים הזדהות, רוצים זהות לקבוצות, רוצים שהחולצות שאתם קונים בחנות המזכרות יהיו רלוונטיות גם לשנה הבאה? זה לא עניין של ישראלים, או לחלופין אמריקאים עם תעודות זהות כחולות ומעמד תושב ארעי במשרד הפנים. תתחילו מחוזים ארוכי טווח, סבלנות מצד ההנהלות וקצת פחות חמדנות מצד השחקנים, שיכולים בהחלט לעשות עוד כמה עשרות אלפים בקבוצה אחרת, אבל בדרך נשארים נוודים חסרי בית לקריירה שלמה, ומצד ההנהלות, שיכולות להביא שחקן באותה רמה בכמה גרושים פחות, אבל בדרך מאבדות את הקהל.

לפני שאתם מאמצים מליגת מנש את רעיון הדראפט ותקרת השכר, נסו להיות יוטה של מאלון, סטוקטון וסלואן, או סן אנטוניו של דאנקן, פארקר, ג'ינובילי ופופוביץ'. אף אחד לא יבדוק את תעודות הזהות של קבוצה הממשיכה יחד למעלה מעשור, התוצאות בוא יבואו ועם קצת נאמנות למועדון, אף אחד גם לא יעזוב (או יועזב) בעבור חופן דולרים לכאן, או לכאן.

אביעד

כל שנבקש לו יהי, והלוואי ששחקנים יישארו בקבוצותיהם בדיצה וברינה לתקופות ממושכות יותר להנאתם ולהנאתנו. ברם, נדמה שלקבוצות כאן אין נכונות לשלם מעבר לרף מסוים שקובעים עבור כל שחקן. לפעמים התחושה היא שלכל פרצוף יש תג מחיר, וראשי הקבוצות לא מוכנים לעבור אותו. מקרה ליאור אליליהו במכבי ת"א הוא קלאסי. לכאורה, זהו הישראלי הכי טוב בארץ, שמשחק בקבוצה הכי טובה בארץ, אבל לא מוכנים לשלם לו מעבר לגבול מסוים ואם החבוב לא יתיישר על פי רצון הקבוצה הוא מוזמן ללכת לאן שירצה, כולל ליריבה גדולה. המקרה של ליאור חג אמנם בספירות אחרות של סכומי כסף, אבל כמותו ישנם עשרות בכל רמה ובכל קבוצה. הרבה פעמים זה נובע ממגבלות תקציב אמיתיות, אבל לא פעם גם בגלל קושי של הקבוצות לפרגן לשחקנים, והיעדר ראייה ארוכת טווח או הבנת חשיבות הדברים שהזכרת. שחקן שיכול להרוויח 120 אלף דולר במקום אחד, ובקבוצה הקודמת שלו מבהירים שלא יעזור לו כלום – 80 אלף דולר הם המקסימום שיקבל – קשה להאשים אותו אם יעזוב.

אני אוהב לחזור ולהזכיר את המקרה של אלי וקובי בלול, שמבחינתי היו יכולים להיות סמלים של הפועל חולון לדורי דורות, לו היו עושים שם קריירה מלאה. באיזשהו שלב הבלולים הלכו אחרי הכסף ונעלמו בסופו של דבר. חבל זו לא מלה, זו אנחה נשיאותית.

מייל שהגיע ב-22 ביוני:

כבוד הנשיא שלומות ונצורות,

נוכחתי לדעת שהתמזל מזלי לחלוק יום הולדת עם כמה מהגדולים ששיחקו את המשחק (לפחות בכל הנוגע לביצה המקומית שלנו).

הברכות לסופוקליס הגדול מעל גבי כדורסלע נפלאות, אבל היכן הוא הישראלי הראשון במנש (כספי), אלימלך המלך, וקלייד דרקסלר הגדול, שחקן היכל התהילה? כולם חוגגים גם הם היום ובהחלט ראוי לציינם.

אביעד

יכול להיות שראוי לציינם, אבל מי אמר שדווקא בכדורסלע? כאן מושלים החוקים המקומיים של כדורסלע וסיפרה בסלע. כלומר, ראוי, מתבקש וכדאי הן המלצות בלבד. אנחנו לא מציינים ימי הולדת של כל מי שזז, גם אם גדול ומכובד הינו, אלא רק של בעלי מעמד או כינוי אצלנו. סור נא אל תפריט סיפרה בסלע מצד ימין, כנס אל לינקים מכובדים כמו אגדות מהלכות ועיניך יחזו באלילים, בחביבי הסיפרה, בבעלי כינויים ובעוד כהנה וכשמה מכובדים. אלה, ורק אלה, מוזכרים בפינה השמאלית למעלה בעמוד הבית אחת לשנה ביום הולדתם.

מייל שהגיע ב-22 ביוני:

אברם גרנט (לולא היה בביפ אולי היינו קוראים לו מאמננו הלאומי הבינלאומי לשעבר) בלבל, במשחק בין ניגריה לבוסניה, מספר פעמים בין ספאחיץ' הביפיונר הבוסני לספאחיה, לאחר שמאיר "תירגע" איינשטיין העיר לו על כך, נזכר אברם כי ספאחיה הוא בכלל מאמנה הזר לשעבר של מכבי.

ידוע כי אינך צופה בביפ, במיוחד לא בלילה. אז חשבתי שיעניין אותך שגם אצל פרשני הביפ, הכדורסל לפעמים מגיע קודם.

דרור

יפה, מלה טובה לאברם אם ככה. ברם אויה ואבויה, הרגע דרכנו ברגל גסה על המוטו המופיע באותיות קטנות מתחת לצללית של פארקר בלוגו של האתר: אף מלה על קשטן וגרנט.

מייל שהגיע ב-22 ביוני:

אז מאמננו העולה ירד, אבל המענטש התמנה למנש - אז הירידה היא זו או שמא עליה? או ירידה לצורך עליה? נתמהה ארוכות ונואשות ולא נבין זאת. מכל מקום, נברכו שירביץ תורה בערלים.

צורי

אכן, כשל לוגי ובעיה לשונית, ברם-אולם סיכמת מצוין: שירביץ תורה בערלים ובגווים הקמים עלינו לכלותנו, גם אם מדובר במגרשי הכדורסל בלבד. שלא יקבלו להם רעיונות אחרים, יו נואו.

מייל שהגיע ב-23 ביוני:

מאמננו העולה שב ויורד להיות גולה אל מה שנראה כפסגת הקריירה שלו ושל כל מאמן ישראלי עד כה (אולי חוץ מגרנט. איייייי!!!! מה זה הצפצוף הצורם הזה?). אולי המהלך הקריטי ביותר בקריירה שלו היה זה של חבר חיל-התותחנים (כבוד! בלאט לעולם לא יגיע לשם!) חנן קרן, שגרם לו בשל קוצו של י' להתפטר מאימון נבחרת ישראל כי לא היתה לו תעודה. אז רוסיה קפצה על המציאה, יחד הם לקחו את היורובאסקט בספרד מול ספרד, וההמשך נטחן עד דק באיזובי הניוז ובדברי ימי הכדורסל והספורט הישראלי. יאאא אולוהייים, איך ההיסטוריה היתה נבלמת אלמלא עקשני הבירוקרטיה עשו את מלאכתם בעקשנות קפדנית. היידה, להמשיך!

מייקי

כן, אולי, אולי. ברם-אולם (אני מוכרח להחליף את הביטוי המטופש הזה) מאמננו העולה-גולה-יורד הגיע לקליבלנד לא מעט בזכות הפינאלה שלו בעונה האחרונה עם מכבי ת"א, ולא רק בזכות אותה זכייה באליפות אירופה ב-2007. ייתכן שזה מה ששם אותו על המפה ברמת תשומת הלב התקשורתית בארצות הברית, לא נכחיש זאת, אבל למען הדיוק: לא על כך לבדו הגיע בלאט ל-NBA.

מייל שהגיע ב-2 ביולי:

באותו יום שבו בחר הנשיא להציב את הקארים עבדול ג'אבר בפינה המהוללת 'רואים עולם', בחר זה לגמול לנשיא ולכתוב טור ב'טיים'(!) שבו הוא מסביר למה הביפ והמונדוביפ הם מעאפנים ואין להם סיכוי להצליח באמריקה.

דברי אלוהים חיים.

גל

יצא אליל, קארים. ואתה לא פחות. טיים אתה קורא, אה? מה קרה, כדורסלע כבר לא מספיק טוב עבורך? שערורייה.

שלום,

היה לפני 20 שנה כישרון ששיחק במכללות והצליח ואפילו קלע שם סל ניצחון או משהו, ומאז נעלמו עקבותיו - אור רוזביץ.

זוכר משהו?

רובי

אור רוזביץ' יבדל"א הוא בנו של פיקו רוזביץ' ז"ל, מנהל הפועל תל אביב לשעבר, האין זאת? מעבר לזה אני לא יודע הרבה מלבד שאם אנחנו מדברים על אותו אדם, הוא אימן בתקופה מסוימת גם במחלקת הנוער של מכבי ת"א.

שלום נשיאנו,

מייל שהגיע ב-3 ביולי:

קראתי את דבריו של רבי שמעון על טייריס רייס. אם אני זוכר נכון הדברים היו משהו בנוסח "הכסף עיוור אותו".

אני עובד בחברת הייטק. כשתכננתי את דרכי בחיים בחרתי מקצוע מסוים והתחלתי לחפש מקום לעבוד בו. אני מרוצה מהחברה שאני עובד בה, השכר בסדר , אנשים נחמדים ובקיצור הכל מצוין. אם יגיע היום ויציעו לי בחברה אחרת 1,000 ש"ח יותר אומר לא תודה ואשאר במקומי. אם יציעו תוספת של 25% אתלבט מאוד, ואם יציעו 50% אומר שלום ואעבור (עם כל הצער שבדבר). אם יציעו לי הרבה כסף כדי לעשות מילואים בצבא צרפת או בלגיה אסרב בכל מקרה. מכבי דומה למקרה הראשון. אין אידיאל בלשחק במכבי יותר מאשר בגליל או בפאוק סלוניקי. טייריס רייס לא הגיע מתוך הוקרה לזכרו של רלף קליין או מתוך חלום נעורים לשחק בגופיה של מוטי ארואסטי. הוא הגיע כי מכבי היתה זו שהסכימה לשלם לו הכי הרבה, לכן הוא עושה בדיוק מה שעשה כשהגיע למכבי והולך למי שמוכן לשלם לו הכי הרבה.

בשורות טובות,

יאיר

אני חושב שלפחות עבור הרבה מאוד שחקנים ישראלים שגדלו וצמחו על שמה והישגיה של מכבי ת"א, הקבוצה הזו בהחלט מהווה מטרה מיוחדת מעצם היותה הקבוצה הכי טובה בישראל ואחת הטובות באירופה. מי ששואף להיות חלק מהטובים ביותר, ישאף אליה, להבדיל מהמקרים של גליל עליון או פאוק סלוניקי שהזכרת כדוגמה. גם כשזה נוגע לזרים רבים מהם יעדיפו את מכבי ת"א על פני 9 מכל 10 קבוצות שיוצעו להם, אני מניח, כאשר ההצעות הכספיות יהיו דומות. כאשר תגיע איזו חימקי ותשלש את המחיר, או כמה שזה יצא שם, זה סיפור אחר.

מייל שהגיע ב-20 ביולי:

היי,

ראשית, תודה לך שהעלית מהאוב את גו' ארלאוקס האגדי בעקבות יום הולדתו. בשבילי זה היה במקום, פיסת היסטוריה נחמדה ביום גרוע מאוד, שגרמה קצת נחת ונחמה.

בילדותי בשנות השמונים ותחילת התשעים הייתי שרוף על מכבי. לא הכרתי קבוצה ישראלית אחרת, ומצב הרוח בסוף השבוע נקבע בעיקר לפי התוצאה שמכבי השיגה. ניצחון - הכל בסדר, הפסד - סוף שבוע שחור וציפייה למשחק הבא. באותה תקופה היו כמה שחקנים שאמרתי לעצמי: וואי, הם כל-כך טובים, פשוט מבריקים, שאני ממש שונא אותם. איך לעזאזל הם לא בקבוצה שלי. ככל שהם היו יותר טובים פשוט שנאתי אותם יותר. כל סל שלהם פשוט היה כואב לי. באותה רשימה היה ג'ו ארלאוקאס האגדי, פטר נאומוסקי, אלכסנדר ג'ורג'ביץ', חואן אנטוניו סן אפיפניו ועוד רבים וטובים. אבל כזו קלאסה, כזו יכולת פנטסטית עם טונה של נונשלנטיות ורוגע, היתה רק לג'ו. לדעתי, הפורוורד הכי טוב שהיה באירופה עד היום, והרבה לפני כולם.

אריאל

הכל מקובל וטוב ויפה. בוא נגיד את זה ככה, כדי לא לגרום עוול לאיש: לארלאוקאס היתה קלאסה, לג'ורג'ביץ' היתה ערמומיות ומנהיגות, לנאומוסקי היתה וירטואוזיות ותעוזה ולסן אפיפניו ידית-ידית ואצילות. עכשיו כולם מרוצים וממוקמים טוב יותר, ואפשר ללכת הלאה.

מייל שהגיע ב-22 ביולי:

העם שזוקף אוזניו לכל רחש של הנשיאות הנכבדה בוודאי שם את ליבו שהנשיא רמז בכמה וכמה אייטמונים וסטטוסים בשורה הרצה, שטיוס מתקרב בקפיצות ענק לזכייה בתואר החשוב ביותר בכדורסל הישראלי, הלא הוא חביב נולד.

ובכן, היום הודיע טיוס לראשי הנבחרת שלא יתייצב השנה לקמפיין הנבחרת. יש לציין שההודעה הגיעה לאחר דחיות מדחיות שונות, החל מלימודים וכלה בטיפול שיניים, כשבאמצע בכלל נעלם לשבוע לנציגי האיגוד שביקשו לשלוח לו כרטיס טיסה, וזאת לאחר שמאמננו האדמוני לשעבר הלך לקראתו ודחה את תאריך התייצבותו לאימוני הנבחרת.

טיוס קיבל את האזרחות הישראלית בתהליך מזורז מאוד תודות לאיגוד, עקב ההבנה כי ישחק בנבחרת. אזרחות שבלעדיה סביר שלא היה משחק השנה בישראל (ולא היה משתתף בתחרות החשובה ביותר וגו').

ראשי האיגוד זועמים, וכך ראוי. אני קורא לנשיא לנפות את טיוס מהתחרות ובכך לשמור על כבוד התואר החביב על העם.

ימים שקטים,

אביחי

אתה צודק בכל מלה, אין מה להגיד ומה להגיד אין. מלבד שלוש מלים: לכדורסלע חוקים משלו. בעניין המתאזרחים, אני שב ומציע חוק כלל עולמי: שחקן לא יורשה לשחק כמתאזרח בנבחרת לאומית, אם לא שיחק לפני כן לפחות עונה אחת במסגרת הליגה המקומית.

מייל שהגיע ב-27 באוגוסט:

שלום רב (או שמא זו רק הפסקת אש ארוכת טווח? אתמהה ממושכות ונואשות)!

בהעדר נתונים מדויקים קשה לי להתייחס לדברי כאל אבחנות, יותר כאל 'תחושות' המקשות אישור\אישוש\הזמה מהנשיאות:

א. עומרי כספי 'מת' להוביל קבוצה מנצחת בקריירה הבוגרת שלו. בקדנציה שלו במכבי, במעט המשחקים בהם הוביל את קבוצתו - היא הפסידה. במנש הוא מוביל בעיקר את הספסל. מה שנותר לו זו הנבחרת. המוקדמות הקודמות החלו בהצהרה של שיבק, משהו כמו: 'כספי שחקן מוביל בנבחרת, אך לא ספק נקודות עיקרי בה. זה פשוט לא הוא, אל תצפו ממנו למשחקים של 30 נקודות'. הוא הגיב ב-30 נקודות נגד מונטנגרו, וניצחון גדול. משחק ראשון שלו בבוגרים בה הוביל את קבוצתו לניצחון. אך הטורניר (לא קמפיין, חלילה) ידע עליות ומורדות, עבור הנבחרת ועבורו אישית.

על האליפות ב-2013 חבל להרחיב.

טורניר המוקדמות הנוכחי הוא הפעם הראשונה בה הוא מוביל קבוצה מנצחת לאורך טורניר מלא. הוא 'מת' על המעמד הזה, ולא מתכוון לוותר עליו. הוא איתנו בנבחרת כל עוד זה המעמד שלו, בתקווה שכולנו נצא נשכרים.

2. ליאור אלי(לי)הו הגיע למכבי ת"א של נבן ספאחיה הישר אל החמישייה הפותחת בקבוצת יורוליג. למיטב זכרוני הרביץ שם אחלה משחקים של 12-14 נקודות, הרביץ. כל חמישי בערב הגרטל התורן (שרגיל לישראלים כמו ברקוביץ' ג'מצ'י וקטש, עם סדר גודל של 20 נקודות במשחק) שואל את ספאחיה האם זה רציני, ליאור שחקן חמישיה? וספאחיה בסבלנות המפורסמת שלו עונה כל פעם מחדש: ליאור הוא שחקן מוביל, כל אירופה מדברת עליו. שימו לב מה קורה סביבכם!

אחריו אין הרבה מאמנים שלא ניסו להעלות אותו מהספסל: 12 נקודות ב-20 דקות? שייתן אותם מהספסל, שייתן. האחרון שניסה את זה היה בלאט, זה הסתיים במימוש אופציית היציאה, והצעת חוזה מוקטן, מותאם לשחקו שעולה מהספסל. או לשחקן הפועל ירושלים.

בראד גרינברג לא ניסה אפילו: ג'וש דאנקן עלה יופי מהספסל, חבל להפסיד את ליאור על משחקי כבוד. שיעלה בחמישייה.

במקביל, מעבר לאוקיאנוס האטלנטי, בחור עונה לשם עומרי החל לשחק כ'פאוור פורוורד', סטרץ' פור הם קוראים לזה שם. כעת גם כאן.

כך אנו מגיעים למצב היום: עומרי כספי תפס את מקומו של ליאור אליליהו בחמישייה הפותחת בנבחרת. לראשונה בקריירה (או מאז הגיע למכבי) ליאור שני בהיררכיה בעמדה שלו במשך טורניר שלם.

והחדשות: הוא נתן אחלה תפוקה מהספסל.

קרדיט לשחקן על ההסתגלות האיכותית - מאחל לו לקחת אותה גם לקבוצתו, היא רק תעלה את ערך המניה שלו.

קרדיט לא פחות לארז אדלשטיין, המאמן הראשון שהצליח לצלוח את המהלך הזה.

מייקי

ייתכן שהדברים שאמר שיבק היו נכונים לאותו זמן, ואולי לא (כפי שרמז כספי מיד לאחר מכן). מאז טורניר המוקדמות ההוא חלפו ארבע שנים וכספי הוא היום הסקורר הכי גדול של נבחרת ישראל וכפי הנראה לא רק בקיץ הזה אלא גם בקיצים הקודמים. הוא היחיד שמסוגל להגיע בשנים הקרובות בעקביות לממוצעים שאפיינו בזמנו את ג'מצ'י וברקוביץ' בטורנירים שונים.

כספי קנה לעצמו בזכות את האפשרות לשחק כפאוור פורוורד הפותח של נבחרת ישראל, ואליליהו קנה לעצמו בזכות את האפשרות לשחק כ-4 מחליף בנבחרת ישראל. במיוחד כשכספי בסביבה. עם זאת, לא הייתי משליך אוטומטית לרמת הקבוצות. כל עוד מחייבים שני ישראלים על המגרש במשחקי הליגה, קצת קשה להפועל ירושלים לוותר דווקא על אליליהו בחמישייה.

מייל שהגיע ב-30 באוגוסט:

במהלך גלישה באתר ערוץ הספורט, ראיתי לפתע בזווית העין פרסומות שאומרת "I love galis, הטירוף חוזר לנוקיה"

לא יודע מה הנוער של היום מבין מזה - אני נזרקתי ישר לטירוף של משחקי נבחרות - והשמות: גאליס, יאנאקיס וכל החברים. מסתבר שכל דור והגאליס שלו.

חן

וואלאק, לא נכחיש זאת.

מייל שהגיע ב-11 בספטמבר:

צפרא טבא.

אז נכון שעכשיו המונדובאסקט (היה כאן איזשהו ביפ ?) עומד לפני חצאי הגמר שלו. אבל אף מילה על כך? שום כלום ושום דבר?! אתמהה מאוד ולא אבין את זאת במאוד מאוד. מחכה לתגובתך, אם נחיה - גם נקרא אותה.

שלום

נו, ראית מה זה? מי היה מאמין, מונדובאסקט כהלכתו מתרוצץ אי שם בספרד והנשיא, למעט החלפת צילומים פה ושם ב'רואים עולם' לא מנפק אפילו תובנה אחת מכל המשחקים שם. בושה, חרפה וכלימה, לא נכחיש.

ברם, זכור זאת וזכור היטב: בעוד אתרים ובלוגים רבי חשיבות עצמית למיניהם התפוגגו ונעלמו מן העולם עם השנים, כדורסלע עדיין נושך שפתיים וממשיך, גם אם בקושי, לעמוד על רגליו בחלוף שמונה שנים לקיומו. וזכור אף זכור גם זאת: לכדורסלע, ממש כמו לסיפרה בשעתה, חוקים משלו. ירצה הנשיא – יעדיף אייטמון על משחק נערים על פני גמר עולמי. ירצה, יהגג על זקנקני תיש ולא על מהלכי פיק אנד רול. ירצה – יתעכב על דמותו של מאמן כושל או שחקן בירידה, גם אם הן מגיעים מהליגה הארצית ויעדיף זאת על פני מעלליו של בראה הפורטו ריקני, מלך הסלים במונדובאסקט.

באחרונה, אולי סימנים לקשישות מתקדמת, אומרים האומרים כי הנשיא מבכר צפייה בסדרות טלוויזיה זניחות עם רעיית הנשיא בנחת ובשקט על פני צפייה בספרד נגד סנגל או טורקיה נגד ליטא. וזאת לאחר שנים בהן העדיף כתיבה אובססיבית לרווחת העם. זה מה יש, ומה שיש הוא בדיוק זה.

מייל שהגיע ב-13 בספטמבר:

לכבוד הנשיא שלונ"צ,

כבר מזה זמן אני מריץ במוחי כמה שאלות הנוגעות לליגת קזינו לדורותיה, למפעלים האירופאיים ולליגת מנש. מקווה שתמצא עניין בשאלות ואולי אף ניתן יהיה לקיים תחרות בין הגולשים.

1. מנו שמות של שחקני NBA שלאורך השנים החזיקו ברזומה של משחק בליגת קזינו בקבוצה שאינה מכבי תל אביב (כולנו יודעים שפרקר, כספי, שאראס, מקל ואפילו אודריך עשו זאת, אבל כולם עברו בשלב זה או אחר בצהוב. אנחנו מחפשים שחקנים שהגיעו לשם ולא חתמו מעולם על חוזה עם שמעון) נקודה עבור כל שחקן.

2. מנו שמות שחקנים ששיחקו לאורך השנים בליגת קזינו והביאו עמם רזומה של טבעת אליפות מה-NBA. נקודה עבור כל שם.

3. מנו שחקנים שהגיעו לליגת קזינו עם רזומה של אלוף יורוליג (או לחילופין מחזיק גביע אירופה לאלופות). נקודה עבור כל שם.

4. מנו כמה שיותר מדינות ברחבי העולם ששלחו שחקנים זרים לליגת קזינו שלנו לאורך השנים (נא לציין עבור כל מדינה שם של שחקן). נקודה עבור כל מדינה.

5. מנו כמה שיותר זוגות - אב ובנו - ששיחקו/ משחקים בליגת קזינו. נקודה עבור כל זוג.

6. מנו שמות שחקנים שהגיעו לליגת קזינו עם רזומה הכולל השתתפות במשחקים האולימפיים (נקודה עבור כל שם).

7. מנו שמות שחקנים שהגיעו לליגת קזינו עם רזומה נאה של זכיה באליפות אירופה לנבחרות (לצורך העניין, אם נבארו מחליט פתאום לחתום בארץ, הוא מזכה אתכם בנקודה, אפילו שספרד כבר לא אלופת אירופה). נקודה עבור כל שם.

בהצלחה לפותרים נכונה.

אביעד

ואני חשבתי שנולד לך ילד באחרונה ואתה עסוק מאוד, או לפחות עייף ומותש, האין זאת? ברכות על היוזמה.

ועד כאן להפעם אייטמון דרמטי, נדיר בשנים האחרונות ומלא הקדשת תשומת לב וזמן חריגים, לרווחת העם. אכן כי כן, שני קילו ותשע מאות גרם משקלו.

ייתכן שאפרוש כעת לשבוע בעקבות המאמץ. ואולי לא.

בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד.