יש לי תיאוריה. היא לא מבוססת, ייתכן שקצת קלושה, אי אפשר לאשש אותה ובכל זאת נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא ומעולם לא הייתי, שיש בה משהו.

היא די מבאסת, התיאוריה, ואולי גם קטנונית, ובכל זאת. אולי הגיע הזמן להציג אותה.

התיאוריה נוגעת לג'רמי פארגו, המכונה גם "סרינה". נזכרתי בה אתמול כשמכבי ת"א פיגרה נגד הפועל ירושלים 79-77 בגמר גביע ווינר.

משהו כמו 30 שניות לסיום. פארגו עולה לשלשה. מחטיא. די ברור שהיה צריך ללכת לסל, לפחות לי, אבל הוא הלך על שלשה. בסופו של דבר, אחרי עוד כמה מהלכים, זה נגמר בניצחון לירושלים. ברכות, אגב.

לעניין: התיאוריה אומרת שאלמלא 45.8% לשלוש בטופ 16 של עונת היורוליג 2010/2011, ו-50% לשלוש בסדרת ההצלבה נגד ויטוריה מיד אחר כך, פארגו לא היה מגיע ל-NBA ולא ממריא לסכומי עתק בצסק"א מוסקבה בחזרתו לאירופה.

היתה שם התעלות במשך תקופה מסוימת, משהו כמו חודשיים שבין ינואר למרץ 2011, שלא מאפיינת את היכולת של פארגו כקלע שלשות. זה היה הקטע הטוב ביותר, כנראה, של פארגו בקליעה לשלוש מאז ומעולם. לא בדקתי, לא מתחייב, אבל ככה זה נראה.

בעונת היורוליג הסדירה של אותה עונה הוא עמד על 23%, בפיינל פור של אותה עונה הוא נעצר על 25%. בדיקה נשיאותית לפני ולפנים מעלה שממוצע הקריירה של פארגו לשלוש (מכללות, יורוליג, ליגות מקומיות באירופה) עומד על 27.2%. העונה שעברה בצסק"א מוסקבה (20.2% לשלוש, יורוליג + VTB) מחזקת עוד יותר את הרושם הכללי.

זו הסיבה שבכל פעם שפארגו לוקח כדור לשלוש, אני אף פעם לא שלם עם הזריקה. גם כשהיא קלה, נוחה, פנויה, וגם כשהוא צריך לקחת אותה, עדיין קופצת השאלה באינסטינקט: למה לא הלכת לסל, בעצם?

די ברור שהתיאוריות האלה מסוג 'אם ואם ואם' לא שוות הרבה, ואין כל כוונה להציג אותן ככאלה. פארגו הרי עשה מה שעשה וקלע מה שקלע, והגיע לאן שהגיע. ובכל זאת, עושה רושם שכדי שמכבי ת"א תצעד קדימה הוא צריך לחדור יותר לסל ולזרוק פחות שלשות. כי מי יודע אם החודשיים ההם מינואר עד מרץ 2011 יחזרו גם בקדנציה השנייה שלו בצהוב.