נדמה כאילו רק אתמול דונטה סמית' חדר לסל הצהוב כשהשעון של העונה כולה מתקתק במהירות כלפי מטה, רק כדי להיחסם על ידי אלכס טיוס. נדמה כאילו רק שלשום פט קלאת'ס תפר שלשות מהפינה וגל מקל ליהטט בפיק-אנד-רול בדרך לאליפות. והנה ביום חמישי, כשהעונה אוטוטו בפתח, הגיעה מכבי חיפה שונה למדי למשחק בסיבוב הראשון של גביע המדינה מול עירוני רמת גן בזיסמן-האולם.
על הנייר, משחקים מן הסוג הזה אמורים להיות חד צדדיים. קבוצה עם חמישה זרים ותקציב מכובד שהיא במקרה גם סגנית האלופה, אמורה לנצח בקלות קבוצה מהליגה השנייה עם שני זרים וישראלים אחרי השיא או לפניו. בפועל, המשחק התנהל קצת אחרת. חמשת הזרים של חיפה היו קטנים מסך חלקיהם, ואלו של רמת גן נראו בדיוק כמו שכתוב במתכון "איך לבנות קבוצה קטנה שיכולה להפתיע", שיש הטוענים שעשוי להופיע בספרה הבא של קרין גורן.
להלן רשימת המכולת החיפאית: ג'ף אלן הוא הגבוה הבכיר, כזה שמשחק עם הגב ועם הפנים לסל ומסוגל להפוך ריבאונדים בהתקפה להטבעות מהדהדות. הקטור הרננדז הוא שחקן בעמדה 4 אבל משחק רוב הזמן מחוץ לקשת ומשם גם רוב הזריקות שלו (כך גם היה בנבחרת מקסיקו באליפות העולם), תחשבו על ניק קיינר-מדלי או על מילאן מצ'באן. ברודי אנגלי מנהל את המשחק בצורה טובה, מזכיר קצת את מקל בהתנהלות על המגרש, אבל מול רמת גן לא איים הרבה על הסל. דמונטז סטיט אמור להיות מעין מנהל משחק וגו-טו גאי, במשחק נגד רמת גן הוא לא היה ממש דומיננטי. גם רנה רוז'ו לא היה פקטור משמעותי במשחק, וייתכן שלוקח לו יותר זמן להתחבר.
ברמת גן, כיום קבוצת בת של מכבי ת"א, משחקים שני זרים שמעניין מאוד לראות. קוואמה וון הוא שחקן אתלטי שמצטיין במהלכים אישיים אבל לא כופה את עצמו על המשחק. דראגן בנדר, הכישרון הידוע ממכבי ת"א, מראה שילוב של חוכמת משחק, יכולת אתלטית וכישרון טבעי, אם כי ניכר שכמה יסודות משחק עדיין בגדר בוסר אצלו, כמו קליעה מרחוק (שלשה עם הקרש!).
חיפה לא מצאה שום חמישייה שעבדה כמו שצריך במחצית הראשונה, ורמת גן נראתה טוב יותר, בעיקר בחדירות לסל ובצד ההגנתי. למזלה של חיפה, דגן יבזורי נכנס במחצית השנייה למצב תודעתי ששמור רק לקלעים גדולים כמוהו וכיוון את הידית, מה שהספיק לניצחון הדחוק. תומר בר-אבן נראה גם הוא טוב ואין סיבה שהוא לא יקבל 15-20 דקות למשחק כרכז מחליף ("זה מוצר צריכה בסיסי", היה אומר על זה ההוא מהפרסומת), אם כי חזרה של מורן רוט לקבוצה עלולה למנוע זאת ממנו. צ'וברביץ', שאמור לקבל תפקיד משמעותי השנה, התקשה מעט מול בנדר ועמית תמיר המופתי על 34 אביביו. בכלל, הישראלים של רמת גן, בראשות תמיר, ינעם אירם, עודד שעשוע ונמרוד לוי, יכלו לאכלס בכיף דקות רבות גם בליגת העל.
בסך הכל, היה ברמת גן ערב כדורסל חביב - בטח יחסית לפתיחת העונה - ובאופן מפתיע גם מותח. מרבית הסגל החיפאי הנפיק משחקים טובים יותר בקדם העונה, כך שמשחק אחד לא אומר כלום. נקווה בשביל חיפה שמה שראינו ממנה היה לא יותר משאננות או רפיון של גביע המדינה, אם כי התחושה היא שיש שם עוד לא מעט עבודה וששחזור הישגי השנתיים האחרונות נראה כמו יעד רחוק.
