זו העונה הרביעית שאני משדר, פעם עם מאור דייטש ועכשיו עם לי נוף, כדורסל מה-NCAA בערוץ 50. יש הרבה צדדים מעניינים בכדורסל המכללות, ורובם לא מסוקרים בארץ, אם בכלל, אבל החלק המעניין במיוחד מגיע כאשר הקצוות מתחברים ועולמנו הקט נקשר לשמות שרצים על המסך.

דוראנד סקוט ממיאמי בהפועל ת"א, טראוויס רלפורד מקנזס בקרית גת, ג'רון מיימון מטנסי בהפועל ת"א, דמון ברוקס מדייוידסון בגלבוע/גליל, סטן אוקויה מ-VMI עבר לא מזמן בנתניה והזיכרון מרצד משהו גם לגבי הוד השרון, ג'ייק כהן במכבי ת"א, ואנדר בלו איש מארקט חלף במכבי ראשל"צ, שרווד בראון מפלורידה גאלף קוסט עשה אותו דבר עם מכבי חיפה וכמותם לזלי מקדונלד מנורת' קרולינה שהפציע לרגע בכפר סבא והוחלף.

ויש ודאי דוגמאות נוספות.

כל אלה מתחברים לבוגרי קולג'ים שמצאו את מקומם בליגה שנייה באיטליה, או באיסלנד, או ביוון, או טורקיה או פולין או מי יודע. זוהי מטחנת זמן אין-סופית: שחקנים פורשים, ותמיד יש מי שמחליף אותם. רק שהפעם, בניגוד לשנים קודמות בהן הייתי עסוק מעל צוואר ביורוליג או בליגת העל, אפשר היה לרשום וי לצד שמם כבר בשלב המכללות.

נקלטו בעדשה, בקיצור.

רלפורד בקרית גת? מעניין, חשבתי שיגיע רחוק יותר ובינתיים שלוש התחנות שלו לא ממש מרשימות: ליגה ראשונה בבלגיה, עוד קצת בקנדה ופתאום קרית גת.

ברוקס בגלבוע/גליל? זכור לי שאמרתי לגביו שהוא קלאסי לסחוב קבוצת צמרת בליגה שנייה בישראל. בינתיים הוא הופיע בליגה שנייה באיטליה וחתם עכשיו בג"ג הפקות האחרונה בליגת העל שזה, איך לומר, כבר ממש לא רחוק מצמרת הליגה הלאומית.

אוקויה הרשים מאוד בשידור ההוא, סקורר לקבוצות קטנות. כרגע בוארזה בתפקיד שולי.

מיימון? חשבתי שיתאים לאירופה, אבל כמשלים בליגה גדולה מישראל. בינתיים הוא כאן, 16 דקות במשחק. לוקסוס עבור מועדון בעל תקציב בינוני כמו הפועל ת"א.

ג'ייק כהן – יצא לשדר אותו פעמיים או שלוש. מרגע שהופיע בארץ עם נבחרת העתודה והמשיך להתקדם בדייוידסון היה ברור למדי שיגיע למכבי ת"א, ואכן הגיע.

דוראנט סקוט – לא זוכר הרבה לגביו למען האמת, מעבר לאזכור משחק ההגנה הטוב שלו ולעובדה שהשם הזה התגלגל על הלשון בשידורים, ואחר כך להפועל ת"א.

וישנם אחרים באירופה: וי סנפורד, קלע די מרשים מהקבוצה המלהיבה של דייטון, משחק באיסלנד. חשבתי שיוכל יותר מזה כתחנה ראשונה.

קני קאדג'י ממיאמי שווה יותר, נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, מאשר טריקאלה בליגה היוונית.

לוק הנקוק היה הכי חכם ומדויק על המגרש בלא מעט משחקים של לואיוויל בעונת האליפות ב-2013, זה הספיק לששה משחקים בפאניוניוס (מה קרה שם? נפצע? הוחלף מסיבות מקצועיות? אחרות?).

ג'ורדן באצ'ינסקי מאריזונה סטייט, משהו כמו 2.18 מ', הגיע לטורקיה. החזיק שם ארבעה מחזורים. הקבוצה מדורגת אחרונה. כן, די הגיוני, האיש לא לגמרי בשל לליגה ראשונה בטורקיה.

גם ליגת הפיתוח עמוסה בשמות של שחקני מכללות ידועים שמחפשים את מזלם בעיקר ב-NBA, לא ממהרים לעזוב את אמריקה וכיכבו על מסכינו מול מעט מאוד צופים, מן הסתם. כל מיני, יו נואו: סת' קארי מדיוק, קם בירץ' מנבאדה לאס וגאס, ג'וש יוסטיס (הבן של פאנצ'ו הודג'ס) מסנפורד, פייטון סיבה מלואיוויל, סי ג'יי פייר (האלילי למדי, יש לומר) מסירקיוז.

בקיצור, פתאום הדברים נראים מוכרים ומחוברים יותר, יש המשכיות, זיקה, זיהוי, רקע וכל אלה הופכים את הסיפור למעניין-לדעת-מי-נחת-איפה-ומאין-בא. יש אנשים שבמשך שנים מלווים מהצד את השחקנים בדרכם מהמכללות לכדורסל המקצועני באירופה, מודה שזה תחום שהגעתי אליו מאוחר יחסית. עבורי, בשלבים רבים בעבר, שחקנים אמריקאים התחילו לשחק, כביכול, או לזכות בהכרה מלאה מרגע שהגיעו לאיזו ברינדיסי איטלקית, או נשרו משולי ה-NBA בדרכם לוורוצלאב.

היום זה קצת אחרת. מתחיל מלמטה, מהשורשים, מהמכללות, מליגת התיכונים בישראל. פריקים אמיתיים מגיעים ודאי עמוק עוד יותר, אל קבוצות הילדים והנערים, או לחילופין ההיי-סקול בארצות הברית.

במובן מסוים, תוך שמירת מגע מתמיד עם הצמרת במינונים משתנים, הכיוונים שלי בשנים האחרונות פוזלים בעקביות למטה.

לא נכחיש זאת, אף לא נתבייש.