נחת עלי כרעם הסיפור הזה, לא נכחיש. פתאום, באמצע פברואר קר, התגלה באמצעות ידידו הטוב של האדם, האינטרנט, כי ג'רום קרסי מת. איך? מה? למה? והרי החבוב בן 52 בלבד. והיה אליל רב חסד למדי בימיו בפורטלנד טריילבלייזרס, אחד הפורוורדים הטובים והיציבים ב-NBA בשנות התשעים.

מתברר שהוא מת כתוצאה מקריש דם שעשה דרכו אל אחת הריאות שלו ויצר חסימה ובלאגן. יש אומרים כי מסעו של קריש הדם הוא השלכה מעט מאוחרת מניתוח ברך שהאיש עבר כשבוע קודם לכן, אם כי נכון לכתיבת השורות הדברים לא אושרו. אז בואו נשאיר את זה ככה, כחשד, כי מי יודע מתי אחזור לטקסט הזה כדי לתקן ולעדכן.

פול אלן, הבעלים של פורטלנד, אמר במסגרת הודעתו מטעם הקבוצה כי הטריילבלייזרס איבדו את אחד השחקנים הכי אהודים בתולדות הקבוצה. וזה בדיוק מה שאני זוכר מהפורוורד המצוין שהיה שחקן חמישייה בקבוצות החזקות שהעמידה פורטלנד בתחילת הניינטיז. פעמיים, ב-1990 ו-1992, הוא הגיע יחד איתה לגמר.

קרסי היה בחירת סיבוב שני בדראפט 1984 ושיחק במשך 11 העונות הראשונות בפורטלצד לצד שמות מובילים וגדולים כמו קלייד דרקסלר, טרי פורטר וקיקי וואנדאוויי. הוא שיחק בחמש קבוצות נוספות, בהן סן אנטוניו ספרס איתה זכה באליפות ב-1999. שנתיים לאחר מכן פרש.

בזמן פרישתו הוא דורג שני בתולדות פורטלנד במספר משחקים (831) ובמספר ריבאונדים (5,078). הוא דורג שלישי במספר החסימות (621) והחטיפות (1,059). היו לו 1,153 משחקי NBA בקריירה עם פורטלנד, גולדן סטייט, לוס אנג'לס לייקרס, סיאטל ומילווקי, והשורה הסטטיסטית שלו כוללת 10.3 נקודות ו-5.5 ריבאונדים.

אחרי הפרישה ועד למותו היה קרסי אחד משגרירי הקבוצה בפעילויות למען הקהילה. ימים ספורים לפני מותו עוד הספיק להשתתף בפעילות כזו עם פורטר ועם בריאן גראנט, עוד שחקן עבר של פורטלנד.

קצת לאחר פרישתו הוא שימש כעוזר מאמן בקבוצה שהעמידה פורטלנד בליגת הקיץ. מאוחר יותר שימש כעוזר מאמן ב-NBA, כאשר פורטר צירף אותו אליו כעוזרו במילווקי ב-2004/05. קרסי לקח גם חלק במערך התקשורת המלווה בשידורים את משחקיה של פורטלנד.

המוות היה מפתיע והותיר אחריו שורה ארוכה של אנשים המומים. קלייד דרקסלר הבאמת-גדול אמר קרסי: "הוא היה הבחור הכי טוב, והחבר ושותף לקבוצה הכי נחמד. כולם אהבו אותו, הוא יחסר לכולם".

ומכאן – אל חוב קודם שטרם בוצע: מותו של רוי טארפלי.

לא בטוח שלכל אגדות הספורט יש קווי פרופיל דומים, וספק אם יש חוקים וכללים באשר להגדרה מיהו אגדת ספורט ומי לא. נדמה, עם זאת, שרוי טארפלי עונה להגדרה. גם מותו בגיל צעיר יחסית (50), הלא מפתיע, אגב, אם להתחשב בבעיות אלכוהול וסמים חריפות שהיו לו, מושיב אותו במקום בקטגוריות אגדות שהיו באמת.

טארפלי, 2.11, פאוור פורוורד/סנטר, ייזכר תמיד כמי שהיה השחקן השישי הטוב ב-NBA כאשר שיחק בדאלאס מאבריקס. הוא ייזכר גם כמי שנזרק מהליגה, וגם כמי שלקח את אריס סלוניקי של צביקה שרף לזכייה בגביע אירופה למחזיקות גביע.

הוא שיחק באוניברסיטת מישיגן ונבחר כבחירה שביעית בסיבוב הראשון של דראפט 1986 על ידי דאלאס. טארפלי סיים את העונה הראשונה שלו בליגה בחמישיית הרוקים ובעונה לאחר מכן השיג את התואר המדובר והזכור: השחקן השישי של העונה. הוא הרביץ אז 13.5 נקודות ו-11.8 ריבאונדים. שחקן-שחקן, לא נכחיש.

חלפה עוד עונה, אולי שתיים, והוא נעצר כשהוא שרוי בגילופין והתנגד למעצר. כתוצאה מכך הושעה מהליגה בפעם הראשונה. לאחר פעמיים נוספות של השעיות בגלל סמים ואלכוהול הוא נזרק מהליגה.

לא היתה ברירה אלא לעבור לאירופה, מקום מפלטם של כל השיכורים והמסוממים (סתם, סתם, אבל כנראה שיש בזה גם מידה של אמת), ושם הרביץ תורה בגדולי היבשת עם תצוגות מרהיבות במדי אריס סלוניקי ואולימפיאקוס פיראוס בין 1992 ל-1994. עם סלוניקי, כאמור, זכה בגמר אירופי נגד אפס פילזן, ובעונה לאחר מכן הופיע בפיינל פור של גביע אירופה לאלופות בתל אביב והפסיד עם היוונים במשחק צמוד בגמר נגד חובנטוד בדאלונה. בעונה השנייה הוא היה גם מלך הסלים האירופי עם 12.8 ריבאונדים, וזכה באליפות ובגביע עם אולימפיאקוס. "השחקן הכי טוב באירופה", אמר עליו אז שרף, וחזר על הדברים גם לאחר מותו של טארפלי.

טארפלי עוד הספיק לחזור לגיחה קצרה בדאלאס בעונת 1994/95, אבל שוב חצה את הקווים, נתפס וסולק מהליגה לצמיתות. האיש סיים את ענייניו ב-NBA עם 12.6 נקודות ו-10 ריבאונדים בממוצע.

הוא חזר ליוון אל היראקליס ומשם והלאה התקשקש בין כל מיני רוסיה, סין, קפריסין והלך לאיבוד. אחר כך המשיך לליגות חצי מקצועניות בארצות הברית, ומשם מי יודע, מי זוכר.

גם איתי פייגלין איננו. רכז שהופיע בשתי הקבוצות החיפאיות ושיחק בליגת העל בשנות השמונים והתשעים. פתאום, באמצע פברואר 2015, שורה רצה פה וידיעה קטנה שם: איתי פייגלין הלך לעולמו בגיל 48. מה קורה פה, לעזאזל?

זוכר אותו כשחקן חכם, אבל מאוד במעומעם. היה רכז משלים בליגת העל עם מכבי חיפה של אמצע שנות השמונים, תקופה בה עברו שם דורון שפע, עדי גורדון, ארי רוזנברג, ג'יימס טרי, דייויד בלאט, יעקב ג'ינו ותומר שטיינהאור.

אחר כך היתה לו עונה אחת במכבי חדרה שהיתה המוצלחת והדומיננטית ביותר שלו בליגה הראשונה. חדרה התחרתה אז עם רמת השרון ובית"ר ת"א על הירידה, ושיחקו בה אור גורן, אורי להב, משה ברנר, סטיב שלכטר, רנדי אואנס וגם שניים נוספים שכבר אינם איתנו: קליף ווינדהאם והווארד לאסוף, הטמונים לצד פייגלין בחלקת הקבר של כדורסלע.

העונה האחרונה שלו בליגת העל היתה עם הפועל חיפה ב-1994/95, הוא קלע בה 71 נקודות בעונה שהסתיימה עמוק בתחתית. שיחקו שם אז דניס וויליאמס, מרטין מיורספ, מייקל קנדי, לייזי גורדון, שמעון אמסלם, דני אלוש, ברק ליבנה ועוד. גם בחבורה הזו אפשר למצוא שחקן שכבר אינו איתנו, שני כהן, שאף הוא נמנה על הרשימה ההולכת ומתארכת המופיעה כאן.

פייגלין המשיך לשחק עד שנות הארבעים לחייו בליגות נמוכות. הסרטן הכריע גם אותו.

החבר'ה האלה הולכים ישירות ללינק המכובד 'לזכרם', המכיל את כל השחקנים שראיתי בעיניים לאורך הקריירה, ונודע לי על מותם. אתם מוזמנים בהזדמנות זו לעבור על הלינק וליידע דרך 'דבר אלי יפה', אם מישהו חסר ברשימה (האישית) הזו לדעתכם. לא סגור כרגע על מאמנים אמריקאים כמו ג'ון וודן, ג'רי טרקניאן או ג'ק רמזי אם מקומם כאן או לא. בינתיים הם בחוץ. כלומר, מכיר אותם, כמובן, אבל ספק אם הם עומדים באותה שורה מבחינת רמת מודעות, הזדהות, ידע ומעקב מבחינתי כמו קרסי, טארפלי, פייגלין ושחקנים אחרים.