ממש ברגעים האחרונים של פברואר 2015, לפני שמכים בגונג ועוברים לחודש חדש, הלך מן העולם אנתוני מייסון. הפורוורד הפיזי והאגרסיבי הזכור בעיקר מחמש עונות בהן שיחק בניו יורק ניקס, התמודד בעיות לב, עבר מספר ניתוחים ולבסוף נכנע ונפרד.

מייסון, שההקשר הישראלי שלו היה ויישאר לעד כמי שכמעט הגיע למכבי ראשל"צ בשלב מסוים, הגיע עם הניקס לגמר ה-NBA בעונת 1993/94. הוא שיחק אז, בין השאר, לצד פטריק יואינג, ג'ון סטארקס וצ'ארלס אוקלי, וניו יורק הפסידה בשבעה משחקים ליוסטון רוקטס. באותו זמן הוא זכה בתואר השחקן השישי של העונה.

בסך הכל עברו עליו 13 עונות ב-NBA, כאשר מלבד הניקס הופיע גם בשארלוט, מילווקי ומיאמי. פיל ג'קסון, נשיא הניקס ובעבר מאמן שיקאגו בולס שפגש את מייסון וניו יורק לא מעט כיריב משמעותי במזרח, אמר עליו: "לא היה קשוח ונועז ממנו, כמתחרה שעמד מולו בזמנים הגדולים של מפגשי שיקאגו וניו יורק, הוא תמיד בלט במדי הניקס".

מייסון ייזכר גם בזכות התספורות המוזרות שיצר סכין הגילוח על ראשו, ובהן נהג להשתעשע מפעם לפעם. "מייסון היה מוכן לצאת לקרב בכל פעם שעלינו למגרש יחד במשך חמש עונות", אמר עליו יואינג, "אזכור אותו בזכות הנחישות, ההחלטיות והכוח הגופני הרב שהיה לו".

מייסון נהג להוקיר תודה לפאט ריילי, מאמן הניקס בימיו שם, וסיפר כי הוא היחיד שנתן לו הזדמנות ראויה וראה בו דברים שמאמנים אחרים לא ראו בו. בסגנונו הקשוח והפיזי, אשר שיקף את ימיו של ריילי כשחקן, מייסון סימל את הדרך בה רצה המאמן לראות את שחקניו משחקים עבור המועדון. מאוחר יותר בקריירה, אגב, ב-2001, השניים חברו שוב במיאמי. שם הוא גם השיג את הופעתו הראשונה והיחידה באולסטאר.

מייסון שיחק בטנסי סטייט ונבחר בסיבוב השלישי בדראפט ה-NBA של 1988 על ידי פורטלנד טריילבלייזרס. הוא יצא לשחק בטורקיה ו-ונצואלה לפני שהצטרף לראשונה ל-NBA, ועשה זאת בניו ג'רזי ודנבר. הוא שיחק גם בליגות חצי מקצועניות, ה-CBA וה-USBL. בקיץ 1991 קיבל הזמנה לשחק עם הניקס בליגת הקיץ ומצא בה את ביתו החדש לטווח ארוך.

לאחר מכן שיחק ארבע עונות בשארלוט כאשר הראשונה שבהן היתה הטובה ביותר לאורך הקריירה שלו: 16.2 נקודות, 11.4 ריבאונדים ו-5.7 אסיסטים בממוצע, לצד ארבעה טריפל-דאבלים שרשם.

היו לו 882 משחקים בליגה הסדירה (10.9 נקודות ו-8.3 ריבאונדים), ועוד 96 בפלייאוף (9.5 נקודות ו-6.6 ריבאונדים).

"מייסון הוא דוגמא מצוינת לכל השחקנים שמנסים להתקבל ל-NBA, למצוא בה מקום ולשרוד בה", אמר אדם סילבר, הקומישינר של הליגה. "האוהדים העריכו את הקרבתו בצד ההגנתי ויכולתו לבנות מהלכים בצד ההתקפי".

בניו, אנתוני מייסון ג'וניור ואנטואן המשיכו בדרכו ובחרו בכדורסל.

לפתע התברר כי דרור פחימה ז"ל נעדר מהלינק 'לזכרם', לאחר שנפטר לפני כשנתיים וחצי. זה בדיוק הזמן לכרות לו חלקה גם אצלנו, למען ייזכר לעד בהקשרים של כדורסל כמי ששיחק בעבר בהפועל תל אביב ובהפועל גבעתיים בליגת העל, ובשורה של קבוצות נוספות בליגות נמוכות יותר.

דרור, 2.02 מ', הלך לעולמו בגיל 40 בלבד. הוא היה שחקן פנים אשר החל את דרכו בהפועל גליל עליון, והיה חלק מהפועל תל אביב בשנות התשעים. זו היתה התקופה בה שיחקו שם תומר שטייינהאור, שמעון אמסלם, עפר פליישר, שמעון אמסלם, ליאור ארדיטי, עמי נאווי, דייויד ת'רדקיל ועוד. לאחר מכן עבר לגבעתיים בה קלע 59 נקודות מתוך 67 נקודות הרשומות על שמו בליגת העל בסך הכל. בהמשך עבר ללאומית ובשנותיו האחרונות שיחק במכבי גדרה.

הוא היה חלק מהפועל ת"א כאשר זו זכתה בגביע המדינה ב-1993 תחת הדרכתו של רלף קליין. אחד משחקני הקבוצה אז, תומר שטיינהאור, אמר לאחר מותו של פחימה: "עברו הרבה שנים מאז ששיחקנו יחד אך זה עדיין מזעזע אותנו. זה מאוד מצער, דרור הוא בחור שעדיין שיחק כדורסל בגיל 40 והיה ממש באמצע החיים. יש הרבה זיכרונות ממנו, הוא היה חלק מהקבוצה של הפועל בשיא פריחתה באמצע שנות ה-90, אז היה בחור צעיר, חזק מאוד, צנוע ושקט שעבד קשה באימונים, אתלט עם הרבה מוטיבציה. דרור זכור לנו מאוד לטובה ואנחנו בהלם".

בשלב מסוים מצא פחימה עצמו יותר ויותר בסביבות הים. הוא החל לדוג ולצלול, כשהוא משתתף בשורה של קורסים בתחום הצלילה. באחד מסופי השבוע בהם נסע עם חבריו לצלילה לילית בתל אביב מצא את מותו בעקבות דום לב בשעת השהייה מתחת למים.