אז למה הפועל ירושלים לעולם לא תהיה מכבי תל אביב?

הסיבה האמיתית והעיקרית היא שהיא פשוט הפועל ירושלים, ברגע שיבינו את זה בארנה, הם כבר יהיו צעד אחד קדימה.

מאז שאני יודע מה צורתו של הכדור, ומה צבעו, אולי בעצם קצת אחרי, מדובר על כך שהפועל ירושלים היא האלטרנטיבה, היחידה, לשלטון של מכבי תל אביב. שנים ארוכות שהליגה מחפשת מזור למחלה המוזרה הזאת של אלופת אירופה בתוך ליגה עם כדורסל בינוני. מחפשים תחרות, מחפשים מתח, מחפשים אלטרנטיבה.

אז מהימים שהפועל תל אביב הפסיקה לספק את הסחורה, עברו הציפיות לירושלים. אז מה בעצם צריך כדי להיות קבוצה גדולה? צריך תקציב גדול, מתקן ראוי וקהל.

נעבור קריטריון אחר קריטריון:

כסף? ובכן, מכבי הוא מותג אירופי, פרסום, יורוליג, ספונסרים, הכל. התקציב שלה גבוה בהרבה מתקציב שאר קבוצות הליגה. ובכל זאת, ירושלים היא הקבוצה עם התקציב השני בגודלו. הקבוצה היחידה שיכולה להוות תחרות להפועל ירושלים היא מכבי חיפה, וזו עוד רחוקה מלהגיע לשם.

קהל? אמנם גם להפועל חולון וגם להפועל תל אביב יש קהל מכובד מאד. עד השנה, קשה לקבוע למי יש יותר, אבל בכל מקרה, כמות הקהל והעוצמה שלו נראו כבר בעבר כמספיקים.

מתקן ראוי? אז עד לא מזמן, להפועל ירושלים היה את האולם השני בגודלו בארץ, במלחה. עם הרחבת רוממה, מלחה החל בהתדרדרות, אבל החל מהשנה, זה בכלל לא רלוונטי, כי יש את הארנה. והאחרון עוקף את "יד נוקיה מבטחים".

אז מה בעצם תוקע את הפועל ירושלים? בעצם, מה שתקע את הפועל תל אביב. הפועל ירושלים מנסה להיות האלטרנטיבה למכבי תל אביב. היא מנסה להיות הזיוף שירוץ חזק בשוק וכולם יקנו אותו.

גם הפועל ירושלים, וגם הפועל תל אביב מודדות את עצמן ביחס למכבי תל אביב, ובגלל זה יש להן רף מעל הראש, הרף הזה הוא מכבי תל אביב. הקבוצות האלה כל כך חוששות לנצח את מכבי תל אביב, למעט במקרים לא חשובים, שכשהכסף על השולחן, הן עושות קולות של שטיח.

כשחולון לקחה את האליפות שלה, היה לה הכל, ובגמר היא לא פחדה להסתכל על מכבי ומאליק דיקסון קבר את הנקודות בשנייה האחרונה.

בחיפה, גל מקל חדר על ההגנה בצהוב פחות מדקה לסיום כדי לקבור את המשחק ולסגור אפשרות של קאמבק.

וירושלים? כשהייתה להם ההזדמנות, 9 הפרש ברבע האחרון, 5 שניות לסיום מכבי בפיגור, מחטיאה וגומרת עם טיפ אין ופאול, ומאיר בעל הנס מביט מבעד לדמעות.

מה היה חסר בגביע להפועל ירושלים הפעם? לארח את משחק הגמר בבית, אחרי שהם ניצחו את הצהובים כבר פעמיים השנה, הנחילו להם את הפסד הליגה הגדול בתולדותיהם, יש להם שחקנים בטופ הישראלי, זרים מהטובים שנחתו במדינה הים תיכונית שלנו, מכבי במשבר, רק תסתערו על התואר.

אז בחמש הדקות הראשונות זה באמת נראה ככה, אבל אז הבינו בבירה שהם עלולים לנצח, שזו תהיה רעידת אדמה, שזו תהיה אמירה, שלא יישאר להם דבר, כי הקיום שלהם תלוי במכבי.

כל פרשנות של המשחק אתמול דיברה על הבעיטה של מכבי חיפה בדלי, אותה קבוצה שלקחה תואר לפני שנתיים ופספסה אותו שנה שעברה באדיבות שני חביבים שונים. אותה קבוצה שהייתה מפורקת עד לפני חודשיים הצליחה עם סגל של 3 זרים, 3 וחצי ישראלים ומתאזרח, למתוח את האלופה לסוף ההארכה.

קבוצה שפעם שניה בשבוע באה להסתכל למכבי תל אביב בלבן של העיניים, שמתוך חמישה מפגשי נוק אאוט בשלוש השנים האחרונות עומדת על מאזן 3-2, קבוצה שהאוהדים שלה והבעלים שלה לא מודדים את מכבי, אלא מכוונים הכי גבוה שאפשר, ואם זה אומר לעבור בהיכל, אז נעשה מאמץ ובמקרה הכי גרוע, נחכה לשנה הבאה.

הפועל ירושלים, מצד שני, הפסידו את הגמר כבר בחצי, כאשר בדקות הסיום האוהדים באדום תמכו בחיפה שיעלו לגמר. כבר אז הירושלמים פחדו להתחרות במכבי, וראו את זה על המגרש. ראו את זה גם בשנה שעברה בחצי גמר הליגה. והשנה? עוד נראה אם יהיה שם גמר.

בכל מקרה, היום בו ירושלים תהיה מכבי תל אביב יהיה היום בו יבינו בירושלים שהם הפועל ירושלים, ביום שבו הם יעדיפו לקחת את התואר ממי שמגן עליו ולא ממי שהצליח לנצח אותו.