ישנם דברים שלעולם לא משתנים: השמש זורחת במזרח ושוקעת במערב, משחקי המכללות (ויסלח לי כבוד היו"ר על שאני חוטב בברוטליות את העץ, שעל אחד מענפיו הוא יושב לעתים) בלתי ניתנים לצפייה, לפחות כל עוד לא יגבילו את שעון הזריקות למקסימום 12 שניות, ובכל חודש אפריל עבדכם הנאמן מוכן להתייצב כאן ולהתבזות קבל עם וסייבר ספייס עם בראקט ה-NBA.

מאחר שכמו משרד הבריאות והסיגריות, גם אני מחויב להזהיר את הציבור בכל פעם מחדש, הריני לשוב ולציין כי הדברים נכתבים לפני תחילת הפלייאוף, וכי דירקטוריון כדורסלע-האתר והחתום מעלה מסירים מעצמם מראש כל אחריות אם מי מבני העם יבחר לשים כסף על העניין, במיוחד אם היא או הוא לא יילכו בדיוק הפוך מהנאמר כאן.

מזרח

רבע גמר

אטלנטה-ברוקלין: אילו שתי הקבוצות היו משחקות במערב, אטלנטה היתה אולי מעפילה לפלייאוף מהמקום השביעי-שמיני, והנטס היו נותנים פייט מכובד ללייקרס ולטימברוולבס על המקום האחרון. אבל הן במזרח, ויחסי הכוחות ברורים לחלוטין. 1:4 הוקס.

קליבלנד-בוסטון: כולם מדברים על כך שבשבועיים האחרונים הסלטיקס נראים מצוין, ושוכחים להזכיר שהם נראים מצוין יחסית לסלטיקס של שאר העונה. כל דבר מעבר לחמישה משחקים ייחשב הפתעה ותמרור אזהרה רציני לקאבס. 1:4 קליבלנד.

שיקאגו-מילווקי: לא להאמין, אבל בפעמים שבהן יצא לי לראות את הבאקס השנה, אשכרה נהניתי מהם. יופי של כדורסל והמון אנרגיות. לא יספיק להדיח את הבולס, אבל הנה הסדרה הראשונה שתלך עד הסוף. 3:4 שיקאגו.

טורונטו-וושינגטון: סדרה פתוחה לחלוטין, ששום תוצאה לא ממש תשאיר בהלם מי מהצופים. לא יודע למה בדיוק, אבל אני הולך עם ג'ון וול, בראדלי ביל וכמובן פול פירס. 2:4 וויזארדס.

חצי גמר

אטלנטה-וושינגטון: הוויזארדס יגיעו עם המון התלהבות אחרי שניצחו סדרה אחת בלי יתרון ביתיות, אבל עם התלהבות, בדרך כלל, לא קונים במכולת, לפחות לא באלו שבג'ורג'יה. ההוקס יעברו בשישה משחקים, אולי אפילו בפחות. 2:4 אטלנטה.

קליבלנד-שיקאגו: על פניו, אמורה להיות אחת הסדרות הכי צמודות בפלייאוף, לפחות במזרח, אבל לעניות דעתי המאוד לא קובעת העסק ייגמר כאן הרבה יותר מהר מהצפוי. בהנחה שקליבלנד מגיעים בריאים עד הנה, לבולס פשוט אין את הכלים לעצור אותם. 1:4 קאבס.

גמר

אטלנטה-קליבלנד: במהלך המשחק הראשון בסדרה, המצלמה תתעכב 518 פעם על פניהם של דומיניק ווילקינס וספאד ווב שיעודדו מהיציע. זה יתחיל עם טירוף מוחלט על המגרש ומחוצה לו, אבל כבר באמצע הרבע הרביעי הפנים של סרט ההיילייט האנושי יאמרו את הכל: עוד לא הגיע זמננו ללכת עד הסוף. הקאבס ינצחו את הראשון ולא יסתכלו יותר אחורה. 2:4 קליבלנד.

מערב

רבע גמר

גולדן סטייט-ניו אורלינס: אני - שהפעם האחרונה בה צפיתי במשחק NBA שלם (שלא התחיל אחרי עשר בערב) היתה קצת אחרי מלחמת השחרור - מוכן לשבת כל לילה ולצפות בווריורס. עד כדי כך כיף איתם. בעצם, עזבו משחק שלם. תנו לי חיובים בין קארי ותומפסון ואני לא זז מהמרקע. ברכות לשקנאים על ההשתחלות לפלייאוף. ניפגש בעונה הסדירה הבאה. 0:4 גולדן סטייט.

יוסטון-דאלאס: לדרבי חוקים משלו, כל משחק מתחיל מאפס-אפס, הכדור הוא עגול וכל שאר הקלישאות שרק תרצו. מאצ'-אפ אדיר שמאוד יפתיע אותי אם לא ייגרר עד הסוף, אבל בשורה התחתונה יוסטון, ובעיקר ג'יימס הארדן, ימצאו דרך לעבור. 3:4 רוקטס.

לוס אנג'לס קליפרס-סן אנטוניו: הנה, מלה במלה, מה שכתבתי על סדרת רבע הגמר בין הקליפרס לווריורס בשנה שעברה: "על הנייר, אולי הסדרה הטובה והמלהיבה של הסיבוב הראשון. יכולה ללכת לכאן או לכאן, אבל למען שלמותו הנפשית של לוּ רוזנברג, חבר טוב ואוהד שרוף של הקליפרס, אני הולך איתו ואיתם. 3:4 לוס אנג'לס". בפעם שעברה, באופן כמעט חסר תקדים, פגעתי בול. כל מה שנשאר לי לומר הפעם הוא: לו (רוזנברג) יהי.

ממפיס-פורטלנד: עוד סדרה שתלך עד הסוף, או לפחות כמעט. פורטלנד קצת האטו בחלק האחרון של העונה, והגריזליז יותר טובים אבל לעתים לא בדיוק צפויים. מה יהיה? מממממממ, 2:4 ממפיס.

חצי גמר

גולדן סטייט-ממפיס: דווקא ממפיס יכולה לעשות המון צרות לחבר'ה של סטיב קר כשהם נכנסים לזון, הגריזליז יכולים לפוצץ, לכרסם, לשרוט ולמרפק כל מה שזז. יהיה קשה, אבל למרבה השמחה לא זה מה שיעצור את גולדן סטייט. 3:4 וורויורס.

יוסטון-לוס אנג'לס קליפרס: עוד סדרה שאני מוכן להקריב עבורה כמה וכמה שעות שינה. כיף גדול יהיה, וגם לא מעט מהלכים שישתלבו ב"טופ 10" היומי. גם כאן אני מהמר על ניצחון של האורחים במשחק הראשון, שבסופו של דבר יתברר כמה שיכריע את הסדרה. 2:4 קליפרס.

גמר

גולדן סטייט - לוס אנג'לס קליפרס: בהנחה שאת הסדרה סוחטת העצבים והאנרגיות מול ממפיס הם עוברים ללא פגיעות משמעותיות מדי בגוף ובנפש, אי אפשר יהיה לעצור את גולדן סטייט. עד כדי כך, שזה ייגמר הרבה יותר מוקדם ממה שרובנו היינו חושבים. הנה עוד עונה בה ההרוכלים בלוס אנג'לס ייתקעו מוקדם מדי עם מלאי גדול מדי של חולצות קליפרס נושאות כיתוב: "It's our time". 1:4 גולדן סטייט.

סדרת הגמר

גולדן סטייט - קליבלנד: הדבר הכי טוב שיקרה בזכות המאצ'-אפ הזה, הוא שהתקשורת הישראלית בכלל, ותקשורת הספורט בפרט, יקבעו שיא חדש של שטח המוקדש לכדורסל, כולל סיכוי גדול שהשם המפורש "דייויד בלאט" יזכה לכמות איזכורים דומה לזו של פוליטיקאים ו/או כוכבי ריאליטי כאלה ואחרים. הכל טוב ויפה, אבל עם כל הכבוד לבלאט וללברון, לאו דווקא בסדר הזה, קללת קליבלנד לא תוסר. לפחות לא הפעם. 2:4 גולדן סטייט ותם הטקס.

אה, וסתם אם אתם במקרה שואלים: אין מצב שמכבי עוברת את האוברדוביצ'ים. פשוט לא יקרה.

shaharhermelin@gmail.com