אז ככה ולא אחרת:

קרוב לשיא המתח של עונת הכדורסל המקומית (האמנם?) אני לוקח את הרגליים למספר ימים, ממש מספר קטן של ימים. היעד – ברלין. ובואו נגיד ככה: גם המעט הזה לא היה יוצא לפועל אלמלא המוב, הצעד הראשון המהיר שיצר את הגיחה הזו, והגיע תודות למקום העבודה של רעיית הנשיא.

התקווה: קצת שקט נפשי, ואולי-אולי הזדמנות ניאותה לזכות ולהכיר את רעיית הנשיא מחדש. לשאול מה שלומה, מה התחדש איתה ב-2015 עד כה והאם ככה זה הולך להימשך, בעצם. כלומר, הילדים גדלים, ואנחנו עסוקים.

אפשר לענות על זה גם כאן, אתם אומרים. אבל מתברר שלא כל כך, לא ממש. שעה שקטה עם רעיית הנשיא היא מצרך כל כך נדיר בימינו-אנו שאין ברירה אלא להתנתק, לטוס מאות רבות של קילומטרים, לנחות שם ואז, בין קניית נעליים לחולצות, ובין שיטוט במוזיאון לישיבה בבית קפה, לבדוק: תגידי, את עוד זוכרת אותי? עשינו חתיכת דרך עד עכשיו, לא?

זהו. לא צריך יותר מזה. לא חפירות של אלפיים מלה, לא שלושה קילו טקסט. רק לברר - האם האיש השוכב לצדה במיטה בלילות, ופעמיים בשנה בערך קם לפניה בבוקר, האיש שאותו היא רואה כמעט מדי יום במשך עשרים שנה, הוא באמת האיש של חייה.

יהיה נחמד אם תגיד כן, כן?

יהיה מעניין יותר אם תגיד לא. במקרה כזה, לא ברור מתי ייכתב האייטמון הבא כאן.

כך או אחרת, אחרת או כך, מסביב ייהום הסער ואין חדש ממש. סדרת הפלייאוף של מכבי ת"א ביורוליג עברה כאן כאילו לא היתה מעולם, גם סדרות ה-NBA לא זוכות ליותר מדי מלים והשוואת בכדורסלע-האתר. כאן, בנשיאות, נכנסנו בתחילת אפריל לחצי השנה הצפופה, הקשה, האינטנסיבית. זו שמאפשרת פחות זמן בסביבותיו של האתר. הרבה פחות. אחר כך תבוא הקלה.

ברם-אולם-ואף-על-פי-כן, לא ניטוש את כדורסלע-האתר לעולם ועד (או כל עוד יישאר כסף לשלם עבור האחסון שלו). אחר כך תבוא הקלה.

ובכל זאת, יש לומר את האמת: חסר לי מעט ריגוש בליגת העל. אני מתקשה למצוא אותו בשנים האחרונות, ובהתאם לזאת הדיווחים על מעלליו של זר אלמוני-פלמוני באיזו הרצליה כזו, למשל, כמעט שלא עולים כאן אנימור. העניין הולך למקומות שבהם אני נמצא.

תיכונים – אז תיכונים. נשים – אז נשים. קולג'ים – אז קולג'ים. לאומית - אז לאומית. מחליט להיצמד לסדרת NBA טובה, אז שם הלב והראש.

הום איז וור ד'ה הארט איז.

ווראבר איי ליי מיי האט, ד'את'ס מיי הום.

סוג של. קיינד אוף.

ועל מי אני עובד, אין כזה דבר ד'.

ליגת העל? איך אמרה פעם הקופאית ההיא עם המבטא הרוסי בגילומו של טל פרידמן: קשה, קשה.

רוצה להודות לאל הטוב בהזדמנות זו, על ימים קרירים ומעולים ששלח לנו אך לא מזמן באחרית אפריל בואכה יום העצמאות. היה נפלא עד מאוד. נרצה עוד, אם אפשר, בטרם תנחת כאן המועקה וגלימתה הארוכה תכסה את כולנו עד אמצע אוקטובר, אם לא צפונית מזה.