כדורסל בצד לרגע, אוקיי?

במעבר חד – לעניין אחר: מישהו יכול להסביר אחת ולתמיד מה הולך פה?

אנחנו משלמים מסים בזמן, או כך לפחות נדמה. משמשים בני זוג נאמנים וטובים, הורים מפנקים לילדים, או ילדים טובים להורינו.

אנחנו, או לפחות חלקנו, מקיימים תרי"ג מצוות בפני האל הטוב ובאדיקות רבה: הן את הרמ"ח והן את השס"ה.

לא פושעים ולא חוטאים, או לפחות משתדלים. רובנו.

משקיעים שנים בלימודים, מקפידים על משמעת, נוכחות, לבוש, נימוסים והליכות. לומדים, ואז לומדים עוד, ושוב לומדים, ולפעמים כדי לקנח ולהשלים את התמונה ממשיכים לתואר שני.

אומרים שלום לשכנה וברוך הבא לשכן השב מחו"ל. חלקנו משאירים קערות עם מים וחלב לחתולי הרחוב. אחרים מעבירים זקנים בכביש, מסירים מכשול מפני עיוור ומקפידים על מתן זכות קדימה במצבים הנכונים על פי הלכות הכביש.

משליכים מטבע לקבצן, ועוד כהנה וכשמה דרכי התנהגות ראויות, אנושיות, מתחשבות, מקובלות.

אז למה זה מגיע לנו?

למה ספטמבר הדפקט שוב מאכיל אותנו בלוקש הזה. למה ומדוע הוא שוב עושה לנו את הבית הספר הגדול ביותר שנראה כאן מאז ה-4-19 בריבאונד התקפה של בוסניה אתמול, עם שרב מביך, מביש, מגעיל, דוחה ודביק ונוראי, ויש אומרים כי זו רק ההתחלה.

מבט אל התחזית לימים הקרובים מבשר: 35, 35, 34 ו-34 ברביעי-חמישי-שישי-שבת. בספטמבר, כן? קרוב מאוד לאמצע שלו.

יולי ואוגוסט הצליפו ובעטו ורמסו ואז ברחו, אבל שוב רימו אותנו והותירו אחריהם בלי הפוגה, בלי רגיעה, את היורש הגרוע מכל. זה שהורג אותנו ברכות, כביכול, עטוף בצלופן חגי ישראל המתוקים, תפוח דבש וגפילטע פיש עם כתר גזר רענן על ראשו.

ספטמבר המר זעקו כותרות בעיתון, ושר האוצר נתן במבט ריאיון.

בושה, חרפה וכלימה היה אומר על זה ודאי מאמננו הלאומי נצחי לשעבר, שנעדר מאולפני השידור כמו גם מאימון הנבחרת. ובלעדיו, אין מי שיצעק בגרון ניחר ואין מי שינסר עם קולו את חלל האוויר.

התנדבתי. לא שזה יעזור.

אבל אמר חברו: לא נורא חבר, ישנן צרות גדולות יותר.