דבר אחד התברר לאחרונה: עודד קטש לא יאמן את מכבי ת"א העונה.
לגבי שאר האוחזים בעט ובמיקרופון, החל מצביקה שרף ופיני גרשון, עבור בדן שמיר וארז אדלשטיין וכלה באפי בירנבוים ואריק שיבק (בטח יתנו לו לשדר ליגה איטלקית בקרוב) ואפילו גור שלף שטרם אימן קבוצת כדורסל – לעולם אל תאמרו לא.
בשנים האחרונות כל מאמן שני הוא פרשן או בעל טור בעיתון ובאתר אינטרנט, וכל הד, תו או משפט שהם משמיעים מסייעים להם להישאר בחיים גם במקצוע העיקרי שלהם – אימון.
מאמנים שלא נהנו מקריירה ברמות הגבוהות או אינם רהוטים וכריזמטיים, ולא זומנו לכתוב טור, לפרשן משחקים בטלוויזיה או למפות את הסיטואציה במהדורת החדשות, אינם עוד חלק מהחגיגה.
מזיכרון, גם שרון דרוקר, אלעד חסין וליאור ליובין קיבלו הזדמנויות לפרשן משחקים פה ושם, כשלא היתה להם עבודה כמאמנים, וגם כשהיתה.
וזה ברור: עם הזמן נוצרו יותר ערוצים והזדמנויות, וישנם פחות עיתונאי כדורסל מובהקים בתחום. חלקם הלכו לכיוונים אחרים לגמרי, כמו עפר שלח ואביב לביא, חלקם זזו לכיוונים צעקניים יותר כמו אריה מליניאק ורון קופמן, חלקם צועקים ומפרשנים במקביל כמו אלי סהר. כתוצאה מכך ומריבוי ערוצים וצורך למלא לוחות שידורים התפתחה נישה שלמה של מאמנים פנויים על בסיס שבועי, חודשי או עד להודעה חדשה. וואנס קיבל ג'וב עזב בחזרה לכדורסל. כשיסיים שם, אולי ישוב.
לי ברור לגמרי שארז אדלשטיין יאמן את מכבי ת"א מתישהו בקרוב, ולו רק מהסיבה שכל מי שהיה חלק מעולם הכדורסל הפעיל ושימש כפרשן בערוץ הספורט, קיבל לידיו בסופו של דבר הזדמנות לעבוד במועדון, או נבעט אליו בחזרה. קטש, שלף כמנהל, שמיר, גרשון ושרף לקדנציה מי זוכר כמה. אם דורון שפר שפרש מרצון מכל הטררראם הזה היה משנה את עורו, נותן כמה הרצאות והופעות ומציג עצמו בחלון הראווה של הערוץ, היו ודאי נזכרים גם בו והאיש היה הופך למועמד.
לפרשן שמתייחס מהצד לענייני מכבי ת"א שבוע אחר שבוע, ולעיתים מספר פעמים בשבוע, יש השפעה עצומה. נוכחותו ודבריו, בעיקר אם הם עוברים מסך ונעשים בטוב טעם, מקפיצים אוטומטית מחשבה לפיה הוא יוכל להצליח יותר מהכושל בן כושל שעושה זאת כרגע והורס הכל.
ולכן, בעיניי, מינוי אדלשטיין הוא כנראה עניין של זמן. אם לא העונה, אז בעונה הבאה או בזו שאחריה. ואחרי שאדלשטיין יעבור למכבי ושי האוזמן ישלים הליך התרחבות והתבססות כפרשן טלוויזיוני, לא מן הנמנע שיוצע לו להצטרף בתפקיד כלשהו למועדון. מדיום חזק, מה יש לומר, ודאי כאשר כל מהדורת ספורט משודרת בשידורים חוזרים מדי יום.
ראוי לומר שיש לי זיקה וגישה לדברים במשך שנים, כידוע. אמנם המשחקים אותם אני מפרשן כיום שוליים מאוד בסולם דרגות העניין והרייטינג ושייכים לליגת התיכונים או המכללות בארה"ב, וגם זה מן הסתם ייגמר מתישהו. כך שלמען האמת, שום דבר בהליך הזה לא מפריע לי מדי באופן אישי, בטח לא מאוויים נסתרים לקידום. גם אני, כידוע או שלא, הלכתי לכיוון אחר.
העולם נע קדימה, התחומים מיטשטשים, תפקידים עושים אנשים ואנשים עושים תפקידים וכמו שכתבים הפכו יום אחד לצלמים ופרשנים בה בעת כשלעיתונים נגמר הכסף, המאמנים היום, כולל פעילים, הם גם פרשנים במשחקים של קבוצות אחרות. ברמה האתית זה מאוד לא מקובל, אבל מי אני שאשנה זאת.
הקושי העיקרי, זה שכמעט מוציא ממני את המלה ג-ו-ע-ל כבר שבועות, אבל אני מתקשה להביא אותה לידי דיון, הוא ניגודי האינטרסים וניצול הבמה לשימוש ארסי נגד דמויות אחרות.
זה נורא. מביך, מעליב, משפיל. קיבלנו תכניות ריאליטי רדודות במסגרת תכניות אולפן שתפקידן לדווח או לבאר. ברחתי מתוכניות כמו הישרדות והמירוץ למיליון כבר לפני שנים, קיבלתי אותן בחזרה בדמות התעללות וזובור פומביים בגודס, וויצ'יץ', אבי אבן או דני פדרמן.
מכבי ת"א לא מה שהיתה, אבל דבר לא כשהיה. נולדו לה מתחרים, נולדו אפיקי שעשוע, בידור ועניין אחרים. ומי שמתעקש לשרוד ולהיות חלק מזה מגלה שכביסה מלוכלכת תולים כיום בחוץ לעיני כולם והיא מסריחה מאוד, ושעיקרי אג'נדה שנאמרים בעיניים בורקות באולפן מקפלים בתוכם רוב הזמן אינטרסים חבויים.
הנה הצלחתי: איכס.
