שלום נשיאנו,

לפני כשבועיים נשלחתי מהעבודה לשבועיים בסן חוזה, שעה נסיעה מסן פרנסיסקו (שוקולדים על שולחני במשרד, אפשר לקחת גם אם אני לא בחדר). באחד הערבים נסענו ארבעה ישראלים לראות משחק של גולדן סטייט באוקלנד, לא רחוק מפה.

הנה החדשות ועיקרן תחילה:

1. סטף קרי הינו אליל על. יד של לארי בירד, כדרור של ג'ייסון ויליאמס, ראיית משחק של ג'ייסון קיד. לראות ולא להאמין. יד מכל טווח, עובר בכדרור דרך חסימות (חסימות מארק גאסול, לא חסימה שלי בליגת בתי הכנסת).

2. מארק גאסול - כמו אחיו הגדול, כשהיה באירופה לא החזקתי ממנו יותר מידי, אבל במנש נהיה שחקן-שחקן.

3. אמריקאים - 2.3% רואים משחק, 97.7% אוכלים עוף מטוגן עם צ'יפס וקולה ומחכים להופעות במחצית.

ובהקשר אחר - קראתי שארז אדלשטיין סירב להצעה ממכבי ת"א. קראתי שאלי סהר כתב "אבל הם כנראה לא היו מודעים לסולם הערכים של המאמן הלאומי שב־20 השנים האחרונות ניאות רק פעם אחת להסכים להחליף מאמן באמצע העונה" וכן עוד כתבו בסגנון זה. אולי אני מפספס משהו, אבל מה בדיוק הבעיה פה? אם היו חייבים כסף למאמן ולא שילמו - ברור.

לא נכנסים עד שמנקים שולחן עם הקודם. אבל ברור שפה לא זה המקרה. יש למישהו רישום בטאבו על המשרה? ניסית? יפה. לא הצלחת? גם לא נורא, אולי בפעם הבאה. בינתיים שינסה מישהו אחר. לא ברור לי.

בשורות טובות,

יאיר

תודה על שחלקת רשמים עם כדורסלע-האתר, יאיר. נפציר בבני עם נוספים לעשות זאת לעיתים קרובות יותר.

באשר לקרי – אליל הינו, לא נוכח להכחיש.

באשר לאמריקאים – ידענו, שמענו, נתקלנו, ראינו, אבל להגיע ל-97.7% אוכלי עוף מטוגן, צ'יפס וקולה? הישג רציני מבחינתם. מצד שני, ככל שעוברות השנים אני שומע על יותר ויותר אנשים שלא יושבים מרותקים למשחק במשך 40 דקות, או 48 במקרה שלהם. רבים עושים זאת תוך פעולות אחרות במקביל, החל משליחת סמסים וגלישה בסלולר, או עידוד תוך הפניית גב למשחק – ואם אתה בבית אז ישיבה מול מחשב והפניית מבט לעבר הטלוויזיה אחת לכמה התקפות, והסתפקות חלקית בדברי השדרים ושאר צפיות חלקיות למיניהן. או שהכדורסל לא מה שהיה, או שרוב האנשים לא מסוגלים להסתפק בפעולה אחת נינוחה (הפרעות ריכוז? הרגלי צריכה? שעמום? אפשרויות פעילות למכביר?).

כנראה שצריך לרענן חלק מהחוקים של המשחק, כדי לגרום לאנשים להיות מרותקים לכיסא. או להכיר בכך שכדורסל הוא אירוע שלם, וישנם דברים חשובים בפני עצמם כאשר מגיעים למשחק. למשל, לאכול עוף מטוגן. או לתפוס שיחה במדרגות עם מישהו שלא ראית זמן רב, אפילו אם מדובר בדקות משחק במהלך הרבע השלישי.

ובאשר לאדלשטיין – שמע, מה אני יודע. הבן אדם קבע לעצמו קריטריון מסוים ומעוניין לעמוד בו. מה שטוב לאחד, יכול להישמע מוזר או משונה מבחינת האחר. הוא לא רוצה להחליף מאמן באמצע עונה, כנראה מתוך דבקות ברצון לשפר את היחס למאמנים ואת מעמדם, או מעוניין להעביר מסר לפיו אל תעשה לאחר מה שלא היית רוצה שיעשו לך.

זו זכותו המלאה ואני חושב שאפשר להבין ולקבל את זה. אם זה מוצדק או לא? נכון או לא נכון? אין פה בחינה של הדברים באופן שניתן למדוד או לכמת. זהו עיקרון. אידיאל. ישנם רבים שהיו פועלים אחרת, וישנם ודאי אחרים שהיו פועלים כמותו.

הרבה פעמים אתה קם ונופל על ההחלטות שלך. לא נדע לעולם מה היה קורה אם אדלשטיין היה מצטרף למכבי ת"א העונה וכנראה שכולנו נאלץ לחיות עם הגזרה הזו.

עם זאת, אני מאמין שאם ירצה הוא יגיע לשם בעתיד.