הדעה הראשונית כלפי פול סטול דומה לזו שתיארת: שחקן בעל סגנון משחק די פרוע, זורק מכל טווח, לא בהכרח חביב המאמן, אם כי מצד שני מישהו שיכול להכריע משחק לבדו. לא יודע כמה מהשלשות שהוא זרק נבעו מהחלטה אישית וכמה מתרגיל קבוצתי. הוא יכול היה מצד אחד לקלוע את השלשה שתשנה את המומנטום של המשחק (דומה קצת בכך לדייויד בלו) ומצד שני לזרוק זריקה לא מחויבת שתתקע את ההתקפה של חיפה.

בהתרשמות בדיעבד, לדעתי פול סטול לא מוערך מספיק. בשורה התחתונה, יכול להיות שסטול הוא אחד מקלעי השלוש הטובים שהיו בליגה בשנים האחרונות ואף למעלה מכך. הוא ידע להשתלב בקו האחורי של אחת הקבוצות הכי מעניינות ואיכותיות שהיו בליגה בעשור הנוכחי, והיה החתיכה המתאימה באותו הפאזל. המספרים מגבים את זה - הופתעתי לגלות שהוא שבר את שיא הקליעות המצטבר לשלוש לעונה אחת (81, יחד עם איזייה סוואן מהעונה שעברה) וכל זאת ביותר מ-41 אחוז בעונה הסדירה ו-47 אחוז בפלייאוף. אלו נתונים מרשימים מאוד שהופכים כל השוואה בינו ובין קלעי שלוש אגדיים ששיחקו בליגה בתקופה זו ללגיטימית. כדוגמה ליכולתו לשנות משחקים, זכור לטובה משחק הגביע בשמינית הגמר מול ראשל"צ שבו חזרה חיפה מפיגור בשתי הדקות האחרונות וכפתה הארכה.

עקב סגנון משחקו, סטול כנראה לא מתאים לכל קבוצה ולכל מאמן - אך עבור חיפה הוא סיפק בסיכומו של דבר תרומה משמעותית בדרך לאליפות, בעונה הסדירה, בפלייאוף ובגביע המדינה.

שי

בהמשך לקריאתך הנרגשת והעלאת קרנה של קבוצתנו הירוקה, הנה עוד כמה עלילות סטול:

ראשית, לאחרונה נודע כי אביו, פול סטול סניור, הוא סוכן שחקנים וייצג בין השאר את האפמן המנוח. אנחנו הכרנו אותו עוד קודם, כשהגיע לארץ לקראת הפלייאוף, כדי ללוות את בנו. האב קיבל מושב כבוד על הפרקט ועודד את הקבוצה לאורך כל משחקי סוף העונה. כיצד ידענו שהוא אבא של פול סטול? פשוט מאד. עם כל שלשה, או מהלך מוצלח במיוחד של הבן, האבא היה משתולל לגמרי, מזנק וצועק. אכן אבא תומך ומלווה.

אפיזודה אחרת הקשורה לפול היא הסיפורים על ריב בינו ובין המאמן גרינברג. כנראה שלא היה בהם אמת, או לפחות יושרו ההדורים, שכן היום הוא משחק תחתיו ב-VTB.

בעקבות ההצלחה עם סטול ניסו בחיפה עוד מקסיקני, הקטור הרננדז. השידוך לא היה מוצלח והקטור נחתך מהר לטובת אייק שחזר מפציעה, אבל הספקנו לשלוח איתו ד"ש לפול ובמשחקו האחרון בירוק, אפילו הגיעו שלושה מקסיקנים, מצוידים בדגל, לעודד את הקטור ואת מכבי חיפה, שהפכה כנראה לקבוצה המקסיקנית ביותר בליגה.

אביעד

סטול היה מקלל בספרדית את בראד גרינברג כמעט בכל פסק זמן, ככה בלי בושה, לא בשקט ולא מתחת לשפם. היה עומד ליד דונטה כדי שלא יתעסקו עימו. אחרי משחק של 33 דקות היה מתהלך בבטן מלאה בגין חוסר בזמן משחק ואביו שהיה לא מעט בארץ היה מסביר לכל מי שרוצה לשמוע, ולא בעדינות, עד כמה הילד שלו מקופח ואיזה מאמן דביל זה. אבא שלו אגב היה סוכן שחקנים, הסוכן של נייט האפמן. לפני שגל מקל הצטרף סטול היה הרכז ולא תמיד הצליח להעביר את החצי, היו מחשבות לחתוך אותו, חיפה דשדשה בין המרכז לצמרת. כשמקל הגיע סטול התפנה רק לזרוק ולזרוק ולזרוק. היו ימים שזה חירב - (גמר גביע המדינה בנוקיה נגד מכבי ת"א, ההפסד רשום על שמו) והיו ימים שהציל את המולדת (משחק הגביע הביתי נגד אילת למשל). מזכיר את סטף קרי . . . רק לא. בראיון לדובי פיק מוואן השתלח בגרגורי ורגאס ואמר שהוא פחות טוב מקוביאן.

טל

כשהגיע אמר לנו עידו קוז'יקרו שהוא הרכז הטוב ביותר שהוא מכיר ((עידו, כרגיל, הגזים). יש בפול סטול משהו שאין באף שחקן אחר. הוא זורק את השלשות שלו מטר מעבר לקו, כדי לנצל את החצי מטר שהשומר נותן לו. היו לו אחוזים די טובים ובעיקר ביצים מברזל. אהב את המאני טיים, אהב לזרוק את הזריקות הלא צפויות.

שלוש-ארבע-חמש פעמים בערב אתה תופס את הראש ושואל את עצמך: מה הוא עושה, לעזאזל? בחלק ניכר מהן הוא גם קלע. סטול קלע 4 שלשות במשחק האליפות. לאחרונה ראיתי אותו באליפות אמריקה עם זריקת מאני טיים משוגעת "פול סטול סטייל". 50 שניות לסיום, השומר נותן לו חצי מטר, פול סטול בכלל לא נראה כאילו הוא במצב של זריקה והוא - פשוט זורק.

היה זורק ממצבים שאף אחד לא האמין שהוא יזרוק. אני רוצה אותו במאני טיים איתי.

עומר

אהבתי לשנוא את המשוגע הזה, שהיה לוקח זריקות 3 מטר מהקשת, כשיש 10 שניות על השעון ולצעוק "מה הוא עושה?" ולשתוק מיד אחר כך כי זה גם היה נכנס.

הזיכרון המוצלח ביותר היה ביום ההולדת שלי, בעונת האליפות. משחק על המקום השני, בסוף העונה, חיפה מארחת את אילת. היה נראה שלא אזכה למתנת יומולדת, אבל אז חטיפה ושלשה של קלאטס, חטיפה, שלשה ואסיסט של פול סטול, ריצת 0-9 בדקה האחרונה, רוממה בטירוף וחודש אחרי זה עידו מניף צלחת. שימו לב כאן.

זכורה הקריאה המוזרה של הכרוז אחרי השלשות: פו-פו-פו-פו פול סטול, שעד עכשיו הוא מנסה להלביש על משוגעים אחרים.

או הסרטון המשעשע אחרי מהלך מוצלח, בו הוא זורק שלשה, לא מסתכל על הכדור שנכנס, ונושף על האקדח שעשה באצבע.

שחקן חביב, זאת לא נכחיש, אך הלך קצת לאיבוד ליד גדולתו של דונטה וליד קלאטס.

דרור