אולי זה אני והסניליות שלי, או סתם מחסור בחשיפה לכדורסל לא ישראלי/מנש בימים ההם, אבל למען הדיון האקדמי: ז'אן טבק היה גם פעם שחקן ששווה משהו?

אני מתאמץ ומצליח לזכור אותו רק כנער הפוסטר של ספליט (אוח, הימים בהם עוללים כמוני ידעו בעל פה את כל ה-12 של ספליט ואריס, ולא של איזה ביפ-סיטי מעפנה). גם פטר האיום היה כזה לפני שגדל להיות זאב נאומובסקי, אבל יחי ההבדל.

במנש אחר-כך, טבק היה נער מגבות.

עשה משהו הבחור על הפרקט? אי פעם? אבר?

תונ"צ,

רן בורוכוב-קוקוצ'וב

שלומות רב"ס,

ריישית, מדוע נטשת? גם אותך בלעו החיים, או שעצלות הפייסבוק-ושלוש-השורות-המתחכמות כבשה גם אותך?

ובעברית צחה: שמע, אתה אפילו יותר גרוע ממני.

העם ממתין לאייטמוניך הלא ברורים, דע לך זאת (גם אם הוא לא ממתין בכלל וסתם המצאתי).

לעצם העניין: שאלה מצוינת שגרמה גם לי, מעט-הרבה מבוגר ממך לנסות להיזכר.

אני זוכר שחקן ארוך-ארוך, מאוד יעיל בצבע, לא משותף במיוחד במשחק ההתקפה, זורק מעט לסל - אבל כשכבר זורק גם קולע. ריבאונדר יעיל. פה ושם חוסם. לא כוכב גדול, אבל אחלה גבוה לכל קבוצה בכל רמה.

ובאמת, טבק זכור כאן פחות ונשאלות השאלות למה, מדוע ואיך.

הנה מספר השערות: קוקוץ', ראדג'ה, סאביץ' ונאומוסקי שאתה זוכר יותר טוב, ובעצם כולם כאן זוכרים יותר טוב, מבוגרים ממנו. סאביץ' יליד 1966, ראדג'ה יליד 1967, קוקוץ' ונאומוסקי נולדו ב-1968. טבק יליד 1970. תינוק.

כשספליט זכתה באליפות אירופה הראשונה שלה הוא היה בן 19. כל האחרים, מלבד נאומוסקי ששיחק בעמדה אחרת וכרכז שלישי ולכן גם לא רלוונטי לתזה הספציפית, היו לפני טבק ברוטציה. ודאי אם מוסיפים לדיון את גוראן סובין-סובין ממטרה, עוד שחקן פנים, שגם הוא היה מבוגר מטבק (יליד 1963).

הבה נסכם, רב"ס: בגמר 1989, הזכייה הראשונה של ספליט עם ה-69:75 על מכבי ת"א במינכן, קוקוץ', ראדג'ה וסובין-סובין ממטרה היו הגבוהים שלפניו. לא זכור לי שסאביץ' היה חלק מהקבוצה אז ולדעתי הוא הצטרף בהמשך, תיכף אבדוק כדי לוודא. טבק שיחק בגמר, אגב, וקלע שתי נקודות. השחקנים הבולטים האחרים היו גארדים: דושקו איוונוביץ', ולימיר פראסוביץ' וזוראן סרטנוביץ'. לכן אין סיבה שמישהו מאיתנו יזכור אותו משמעותית, אם כי קשה לשכוח את תספורת הקיפוד הקרואטי שליוותה אותו אז.

עוד אגב אחד: ישנה נטייה לחשוב שספליט היתה כולה קבוצה של ילדים, תחושה שהתעצמה לאורך השנים בטעות. ברם אולם ואף על פי כן, הגארדים (איוונוביץ' היה בן 32 בזמן משחק הגמר, סרטנוביץ' בן 25, פראסוביץ' בן 24) היו בסיס מוצק ומנוסה בקבוצה הזו, וכך גם סובין-ממטרה (26 בזמן משחק הגמר). צעיר נוסף היה לוקה פאביצ'ביץ', ששיחק רוב הזמן כרכז שני.

ככה שהסיפור הגדול היה מורכב משניים, אם לדייק: 1) איך קבוצה בתקציב נמוך ובלי אמריקאים בכלל מאכילה ככה את כל האמריקאים של מכבי ת"א. 2) איך צעירים בני 21 ו-22 כמו קוקוץ' וראדג'ה, ולא 19 כמו שאומרת האגדה, מפרקים את קווין מגי, קני בארלו ולבאן מרסר – יאאא אולוהייים של קו קדמי - על ימין ועל שמאל.

שנה אחר כך בסראגוסה, שוב בגמר, ספליט ניצחה את ברצלונה 67:72 על אאודי-נוריסיה-השונים. קוקוץ' וראדג'ה שוב הובילו, איוונוביץ' המקשיש, פראסוביץ' וסובין-ממטרה היו עדיין שם. סאביץ' נכלל אז בסגל ולימים יגיע לברצלונה כשחקן ולא רק כיריב על המגרש. טבק בסגל, בלי נקודות. אבל תגיד לי אתה רב"ס – אם יש את קוקוץ' וראדג'ה וסובין-ממטרה, ואתה בסך הכל בן 20, מישהו באמת צריך ממך משהו בגמר גביע אירופה, מלבד להיות שם למקרה של פציעה?

גמר 1991, האליפות השלישית של ספליט, הקפיצה את סאביץ' על חשבון ראדג'ה שעזב לרומא. הוא קלע 27 נקודות בניצחון על ברצלונה (65:70), והקרואטים הציגו סוף-סוף אמריקאי: אייבי ליסטר שסיים עם 11 נקודות. קוקוץ' נעצר על 8 לפני שפינה את הבמה ועבר לטרוויזו. סובין כבר לא שם. הגארדים המובילים עדיין כן, חוץ מאיוונוביץ' הזקן. נאומוסקי עוד מעט יעבור לאפס פילזן. צ'יזמיץ'-נאגליץ' משלימים סגל. וטבק? כמו בגמר הראשון, שוב שתי נקודות.

אז אולי מכאן עולה השאלה שלך: שלושה גמרים אירופיים, והחבוב טבק עם 4 נקודות בסך הכל, אם כי היה באמת צעיר, 19 עד 21. ובכל זאת, בנקודת הקפיצה שבה יכול או אמור היה להיכנס למשבצת של ראדג'ה או סובין, נכנסו סאביץ' וליסטר ולא טבק.

אגב נוסף: אני זוכר שכולם גיחכו על ליסטר, יען היה חלש או משהו, או בלי רקורד משמעותי באירופה או ב-NBA. בסופו של דבר, כדאי לזכור שהוא גם הגיע מקולג' חזק, נורת' קרוליינה סטייט, ונכנס למשבצת של צ'ארלס שקלפורד שהלך ל-NBA. כך או אחרת, אחרת או כך, לקלוע 11 נקודות בגמר גביע אירופה זה לא צחוק, כן? בהמשך היה איתו איזה סיפור שקשור ללימודים והוא נאלץ לעזוב את נורת' קרוליינה סטייט. אחרי הפרישה אימן צעירים, אולי עדיין מאמן. אחד מחניכיו היה רודני פרוויס, כיום בקונטיקט.

בחזרה לטבק.

אחרי 1991 התפרק הכל כזכור או שלא, יען יוגוסלביה התפרקה לחתיכות. ספליט, תחת השם סלובודנה דלמאציה, המשיכה לשחק בלי הגדולים שעזבו. זה כבר לא הספיק לפיינל פור, אבל זו השנה שהעלתה את טבק למודעות בעיניים זרות, וזו כנראה העונה שאתה לא זוכר, רב"ס: עונה שבה טבק הוא הקלע הרביעי בטיבו עם 14 נקודות למשחק ב-35 דקות למשחק ו-70% אחוז מהשדה (יאאא אולוהייים!) אחרי פראסוביץ', שוגר ריי ריצ'רדסון ואראמיס נאגליץ' בעל הסנטר המרדכי שפילגרי וסליחה על אזכור הביפ המיותר. טבק הוביל את הקבוצה בריבאונדים עם 8 בממוצע למשחק. ולא להאמין: הוא מסר אסיסט אחד ב-494 דקות.

ושם זה נגמר, או התחיל. תלוי איך מסתכלים על זה. ב-1992/93 הוא יצא לאיטליה וחתם בליבורנו, כדי לשחק שם שוב עם שוגר ריי ריצ'רדסון (לקחו אותם בעסקת חבילה מספליט, לקחו אותם?), לאורו בון שהיכה במכבי עם בולוניה קודם לכן ואבא של דנילו גלינארי, ויטוריו. ובום, 15 נקודות ו-10 ריבאונדים בממוצע עונתי, עם 59% מהשדה ב-34 דקות. בעונה הזו, רב"ס, היית כנראה עסוק בנפילה של מכבי ת"א נגד גליל עליון, כמו כולנו. טבק עף בפלייאוף מול דן גיי וג'ו ביניון האגדיים, שעיטרו אז את פיסטויה.

עונה לאחר מכן היית עסוק כמו כולנו בעונה של מכבי ת"א בקוראץ' עם וונדל אלכסיס יפה-השפם, ולא היה לך זמן לעסוק בטבק ששיחק אז עם מילאנו וסגר 14.6 נקודות ו-10.7, עם 62% מהשדה ב-32 דקות. טבק שיחק שם עם דינו מנגין, אנטונלו ריבה, הוגו סקונוקיני, סשה ג'ורג'ביץ', דוידה פסינה ופלאביו פורטאלופי (איך אני מתעורר כשזה מגיע לכדורסל איטלקי של פעם, זה מדהים). ברם-אולם, החבר'ה הפסידו ברבע גמר הפלייאוף לוורונה של הנרי וויליאמס חסר התקדים ועוזריו הרבים – מדוידה בונורה דרך אלסנדרו בוני, ועד ג'אקומו גלאנדה ואלסנדרו פרוסיני.

אם כבר קרואטים, שיעמוד כאן גם הוא

ו-NBA זה NBA. תכל'ס לא מאוד עקבתי אחריו שם, יען שבוי הייתי בקסמיו של הכדורסל האירופי, אם כי ודאי ידוע לך, רב"ס, שטבק נבחר בסיבוב השני בדראפט כבר ב-1991, והגיע לראשונה לליגה אחרי העונה במילאנו. כלומר, ב-1994.

ובום, זכייה באליפות כאחד ממחליפיו של האקים אולאג'ואן ביוסטון רוקטס ב-1995. שיחק מעט מאוד, עם זאת.

שורה של פציעות גרמו לו לנדוד לטורונטו ובוסטון לפני שחזר לאירופה וחתם בטורקיה עם פנרבחצ'ה ב-1998, ולדעתי יש במאגר 'רואים עולם' צילום שלו. מיד אחפש.

אחר כך חזר ל-NBA כשחקן מחליף לריק סמיתס באינדיאנה, הגיע איתה לגמר והמשיך לעונה נוספת. הוא האירופי הראשון, אומרים האומרים, שהגיע לשתי הופעות בגמר ה-NBA עם שתי קבוצות שונות.

בגיל 31 שב לאירופה כדי לסיים כמו שצריך, ולא להיות סתם עוד שחקן. חזר לריאל מדריד והתיישב בספרד להרבה שנים כשחקן ובהמשך כעוזר מאמן וכמאמן, עם גיחה אחת לפולין. קל לנחש שכאשר יסיים את חלקו כאן ימצא שוב מפלט איפשהו בספרד. אם לא מיד אז אחר כך.

לסיום, חובות לעם:

ריישית, כמו שנהגה לומר סבתי מרים עליה השלום, סאביץ' באמת לא היה חלק מספליט בזכייה הראשונה שלה בתואר האירופי. הוא שיחק בקבוצה קטנה כלשהי ביוגוסלביה.

שיינית, הנה הקיפוד הקרואטי בתצלום שנשלף עמוק מתוך מאגר 'רואים עולם'. טעיתי, זה מימי ריאל מדריד.

אבל רגע, מצאתי את מחמוד עבדול ראוף ששיחק איתו בטורקיה ב-1998/99.

רוב תודות לרב"ס על השאלה, שהושיבה אותי בכוח ליד המחשב.