בסוף אוקטובר 2014 דרור חג'ג' נפצע. בתחילת 2015 נפוצו ידיעות ראשונות על פרישתו הצפויה. שנה לאחר מכן, ואנחנו כבר ב-2016, הוא זכה לטקס פרישה צנוע לפני משחק בין הפועל ירושלים להפועל תל אביב, שתיים מהקבוצות איתן היה מזוהה.

וזהו, הולכים הלאה. כל אחד הוא סיפור נפרד, כל אחד הוא עולם ומלואו, וכמו בחיים כך גם בכדורסל, אין יציב כמו הגלגל הענק שמסתובב כל הימים: זה בא וזה הולך, זה הולך וזה בא.

אבל חג'ג' ראוי לעוד כמה מלים. הוא אחד השחקנים הבודדים שהצליחו בליגת העל, וגובהו מתחת ל-1.80 מ'. על פי הרישומים שליוו את הקריירה שלו, חג'ג' נעצר ב-1.78 מ'. אם תחפרו בסגלי הליגה בעונה הנוכחית, תגלו את עודד ברנדוויין עם 1.79 מ', יחזקאל סקוורר ותמיר בלאט עם 1.80 מ', מורן רוט וגוני יזרעאלי עם 1.82 מ'. פה ושם אולי עוד מישהו.

אין הרבה ישראלים נמוכים כל כך שמצליחים בליגת העל, ולפעמים ארבעה סנטימטרים שמבדילים בין שני שחקנים, כשאחד מגרד את ה-1.80 מ' מלמטה והשני מלמעלה, הם ההבדל בקריירה של כל אחד מהם.

אני לא מדבר על גילאי 30. ברגע ששחקן נכנס לליגה, קנה את מקומו ורץ בה כברת דרך, הגובה הוא פרט שולי יחסית. אבל בתחילת הדרך, כשהשחקנים עדיין לא מוכחים, ומאמן יתלבט בין שניים שגובהו של אחד הוא 1.78 מ' והשני 1.88 מ' – הסיכויים של האחרון להיבחר לתפקיד יהיו גדולים יותר.

תחשבו על זה: המעבר מנוער לבוגרים קשה ורצוף מכשולים גם ככה מבחינת התאמות פיזיות, טקטיות ועוד, שלא לדבר על מסע האבחון שנאלצים הצעירים לעבור כשהם מגיעים לבוגרים. למאמנים יש יד קלה מאוד על ההדק וגזר הדין ניתן לעיתים בלי רחמים ובלי מחשבה שנייה: לזה אין ימין, לשני אין שמאל, לשלישי אין קליעה, לרביעי אין אחד על אחד, החמישי לא מבין את המשחק, השישי לא יודע לשחק עם הגב לסל, לשביעי אין כדרור, לשמיני אין קשיחות מנטלית, התשיעי נפצע כל שני וחמישי ועשוי ממרגרינה. וכך הלאה.

ועכשיו לכו תתמודדו גם עם אנדר 1.80מ', שלא נדע, שלא יכול לשמור וכדורסל זה בכלל לא בשבילו, כי למאמן אין אומץ להמר או לחפש את הפלוס שבמינוס. לא תאמינו עד כמה גדול החלק הפסיכולוגי בכל העניין, ואיזה הבדל עושים לפעמים חמישה סנטימטרים שבין 1.78 ל-1.83 מ' מבחינת מקבלי ההחלטות.

אני לא יודע אם חג'ג' היה הראשון מתחת ל-1.80 מ' שגם הצליח יפה בקריירה שלו כאן, גם הגיע לנבחרת ישראל וגם יצא לשחק בליגות אירופיות. אבל גם היום, אחרי פרישתו, הוא אחד הבודדים שהצליח לעשות את כל אלה, בארץ אוכלת יושביה ושחקניה, בזכות תכונות שסיגל לעצמו כדי לטשטש את המינוס האוטומטי שליווה אותו. הוא היה קשוח מאוד, תחרותי מאוד, שמר חזק מאוד, היה זריז מאוד ופייטר גדול מאוד.

הכל מאוד. כי בלי המאוד, זה לא היה עובד. זה לא היה מספיק. לדרור חג'ג' היה מינוס התחלתי להתמודד איתו מול כל העולם, והוא למד עם השנים לעבוד על זה, לעבוד בזה, והצליח.

ולכן, בעקבות פרישתו, נרימה כוסית לחייו גם אם אינו חביב הסיפרה, או בעל כינוי ובטח שאינו משתכשך בביצת סוסוני היאור, פשוט כי דרור חג'ג' שיחק אותה.