כדי להבין עד כמה קטנה הביצה, ואיך כל דבר קשור לכל דבר, הגיע הריאיון בתוכנית "חמישיות" עם יצחק פרי, יו"ר מכבי ראשל"צ, אדם רהוט ומנוסה בנפתולי הכדורסל המקומי.

נקודות עיקריות:

פיני גרשון, כיום חלק מפאנל התוכנית, שימש בעבר כמאמן מכבי ראשל"צ תחת אותו יצחק פרי.

גרשון סיים את דרכו שם "בצורה חברית", כדבריו, וארז אדלשטיין, צלע נוספת בפאנל התוכנית, סיפר כיצד נסע אליו לחיפה באותו לילה, מן הסתם כדי לצקת מים על כפיו של המנטור.

גילוי נאות מפי עידו גור, המגיש בתוכנית: "גרשון לא כל כך מדבר" עם מאמן מכבי ראשל"צ הנוכחי, שרון דרוקר, ששמו יעלה מן הסתם בשיחה עם היו"ר. גרשון מתקן: "למה לא כל כך? לא מדבר".

בבדיחות הדעת, מרחק יותר מעשרים שנה, פרי וגרשון נזכרים כיצד המאמן התיישב בצד והציע ליו"ר המתערב ונדחף לאמן את הקבוצה בעצמו.

פרי מודיע בתחילת הריאיון כי אינו מתכוון לדבר על עצמו היות שזו לא התוכנית "חיים שכאלה", אבל מרחיק עד 1977, אז היה אחד מאוהדיה של מכבי ת"א ביציע בגמר גביע אירופה מול איניס וארזה. אגב, קבל תיקון פרי: זו היתה מובילג'ירג'י.

ואז נותן אדלשטיין הצגה על המגרש ומעמיד את פרי אל מול העובדות: עם המאמן ההוא הסתבכת, עם השני נכנסת לעימותים ועם השלישי זה נגמר רע. למה אתה ממשיך לשבת על הספסל לאורך כל השנים, במקום לשבת במקום טוב ביציע ולאפשר למאמן לעבוד בשקט בזמן משחקים? בתוך הדברים אדלשטיין אומר שהוא מכיר היטב את דרוקר, ופרי מנסה לזכות בנקודות זכות ועונה "ואתה מכיר טוב גם אותי", אבל אדלשטיין לוקח דיסטאנס ועונה: "לא מספיק טוב".

הכדור אצל פרי, שכאמור הודיע שלא הגיע לדבר על עצמו, אבל נאלץ לצאת למגננה שמתוכה אפשר להבין בקלות איך עובד פה הכדורסל. בשורה התחתונה, על פי דבריו, הוא יושב כבר 40 שנים ליד כל המאמנים הנכבדים שעבדו במכבי ראשל"צ, עוד מימי צ'ינגה בליגה ג', דרך יהושע רוזין, משה ויינקרנץ, פיני גרשון ועוד כהנה וכשמה. הוא צבר מספיק שנות כדורסל כדי להיות זכאי להעביר מסר בזמן משחק, להעיר הערה, לזרוק קטנה למאמן. לפעמים זה יעבוד ולפעמים לא, אבל "אם לא אשב שם ואעבור פתאום ליציע אהיה חצי פרי".

וזה הסיפור.

האגו.

חצי פרי או פרי שלם.

האגו, התדמית, הסמכות, הנראות, הזכות לעמוד בראש המערכת לא רק בדף המכתבים הרשמי של המועדון אלא גם הלכה למעשה במגרש, הם הכוחות המניעים אצל מרבית ראשי הקבוצות. ודאי הוותיקים שבהם. מי סופר כמה מאמנים אכלו קש לאורך השנים בגלל אגו כזה, וכמה מאמנים אחרים קיבלו תפקיד משום שוויתרו מראש ומעולם לא ניסו להפריד כוחות.

אדלשטיין מאזין ומשחרר חיוך מריר שמשמעותו "פרי, אתה מורח אותי ואתה יודע את זה, אין מה לעשות איתך – אתה מקרה אבוד אבל שוב ניצחת". וכשפרי סוגר את הנושא הזה ב"כל מי שמגיע לאמן במכבי ראשל"צ יודע שזה אני, לטוב ולרע", אדלשטיין עובר הלאה, לחלק לו מחמאות על השארתו של שון דוסון. מה לעשות, זמננו קצר, אי אפשר להמשיך ולהתעקש על הנקודה.

כן, פרי סגר לעצמו עוד כמה שנים על הספסל של מכבי ראשל"צ, ממש ליד המאמן, אחרי שיצא "פרי שלם" מעוד ראיון בשידור חי.